גבריאל יצחק רוונה.

ספריית ארן, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

עיר האבות באר שבע ת"ו

ספריית ישיבת כסא רחמים^[1]

(רשימה חמישית בסדרת "ספריות של ישיבות"^[2])

1. מבוא להכרת הישיבה

רשימה זו עוסקת בשלוש ספריות שבישיבת 'כסא רחמים' שבבני ברק. היא פותחת בתיאור הישיבה,
אופייה ודרכה, תיאור זה אינו מתיימר להיות מקיף וממצה והוא ממוקד בעיקר בנקודות הנוגעות לספריות
שבה.

הישיבה היא ישיבה חרדית ספרדית שהוקמה בתוניס בידי הרב מצליח מאזוז, שכיהן שם כאב"ד, בשנת תשכ"ג 1962. עם הרצחו של הרב מצליח בידי לאומן ערבי בשנת תשל"א 1971 עלו בניו ארצה והקימו את הישיבה מחדש בראשות בנו הרב מאיר מאזוז, תלמיד חכם מופלג ובעל השפעה ציבורית רחבה.

 עקב הבנייה הבני-ברקית הצפופה משתרעת הישיבה על שטח קטן יחסית, ובשלושת מבניה, בני שש ושבע קומות, ישנם ישיבה קטנה, ישיבה גדולה וכולל אברכים. בנוסף לכך, פועל בישיבה גם מכון להוצאת ספרים בשם 'מכון הרב מצליח' המתמחה בהוצאת כתביהם של חכמי הספרדים בכלל וחכמי תוניסיה בפרט. במכון זה נערכים ומוצאים לאור גם ספרי אסופות מתורתם של חכמי הספרדים, שהידוע שבהם הוא, אולי, 'משנה ברורה איש מצליח' – מהדורה של ספר ההלכה הנודע 'משנה ברורה' לרבי ישראל מאיר הכהן, בתוספת לקט  הערות ופסקים של פוסקים ספרדיים. הישיבה מוציאה גם שני כתבי עת – הירחון הוותיק 'אור תורה' היוצא בתדירות, כתב עת נוסף בשם 'ויען שמואל'. מלבדם יוצא מדי שבוע, בידי ישיבת 'חכמת רחמים' שבברכיה, הקשורה לישיבה שבבני ברק, עלון שבת בשם 'בית נאמן' שעיקרו סיכום
שיחתו השבועית של ראש הישיבה הרב מאיר מאזוז.  

 הישיבה בתוניס הוקמה במטרה לשמר את מסורת יהדות תוניסיה ובייחוד את מסורת הלימוד שלה לנוכח האתגרים שהציבו בפניה החילון ההולך וגובר מצד אחד והמסורות האשכנזיות, שיובאו לתוניס בידי אנשי חב"ד, מצד שני. הנהלת הישיבה מודעת היטב לתפקידה כמוסד משמר תרבות אם כי היא רואה בהוראה ובלימוד את ייעודו העיקרי, כמתחייב מעצם הגדרתו כישיבה. 

החרדיות הספרדית, שהישיבה משויכת אליה, היא, בדרך כלל, רכה מזו האשכנזית, יתר על כן, ראש
הישיבה ורבניה הוותיקים החלו את דרכם בתוניס ואינם מחויבים להרבה מהמוסכמות החרדיות, שמקורן בעיקר במזרח אירופה. עובדות אלה מקרינות, מטבע הדברים, על צביונה של הישיבה.

במרכז תכנית הלימודים עומד, כמקובל בישיבות מכל הסוגים, התלמוד הבבלי, עם זאת ישנם לישיבה
מספר מאפיינים ייחודיים –

א.     שיטת הלימוד היא שיטת הלימוד הספרדית, שעיקרה עיון
טקסטואלי דקדקני המבוסס על מונחים מוגדרים וכללים קבועים, בצורתה התוניסאית.^[3]

ב.      ישנו דגש ברכישת בקיאות במקורות חז"ל ובפוסקים.

ג.       בנוסף ללימודי הגמרא מתקיים גם לימוד הלכה כמקצוע בפני עצמו. ללימוד הלכה מוקדשות שעות אחר הצהריים.

ד.      הישיבה מעודדת את תלמידיה לסכם בכתב את חומר הלימודים ולהוסיף עליו הן חידושים משלהם והן חידושים מחיבורים ומפירושים שונים. לצד עיון בספרים שאליהם מכוונים רבני הישיבה נוהגים התלמידים לעיין בספרים נוספים בהתאם להעדפותיהם האישיות.  

ה.     טיפוח מסורת הקריאה וההיגוי הספרדי, הניכר בעיקר בתפילות המתקיימות בישיבה תוך הקפדה על היגוי נכון של המילים והאותיות. אין בישיבה לימודי דקדוק סדירים, אולם מדי פעם מתקיימים בה שיעורי לשון קצרים בני כעשרים דקות. 

בישיבה ספרייה מרכזית וספריות נוספות לכל אחד ממוסדות הלימוד הפועלים בה, לכל ספרייה שם
משלה, בהתאם לנטייה הספרדית להעניק שמות מליציים לא רק לחיבורים ולמוסדות אלא גם לחלקים שונים שלהם.

2. ספריות הישיבה

ספרי כל ספריה מספריות הישיבה מסומנים ברצועות סלוטייפ, כשלכל ספרייה מיוחד צבע אחר.

אנו, כאמור, נעסוק בשלש מספריות אלה – הספרייה המרכזית 'אהל משה', ספרייתו האישית של מייסד הישיבה  'ספרית מרן – איש מצליח' וספריית הישיבה הגדולה 'זרע יצחק'.  

הגמישות היחסית של הישיבה מתבטאת גם בשימוש במילה העברית המודרנית 'ספרייה', בשונה מהישיבות הליטאיות, המשמרות את המונח 'אוצר ספרים'. ישנם אמנם גם כאן המשתמשים, בהשפעת העולם הליטאי, גם במונח 'אוצר ספרים' והוא אף מופיע בחלק מהחותמות שעל הספרים, אולם המונח
הרווח הוא 'ספרייה'.

א.  ספריית 'אהל משה'

בספריית 'אהל משה' כחמישה עשר אלף ספרים והיא שוכנת בגלריה המקיפה את בית המדרש של הישיבה הקטנה, המשמשת בשעת הצורך כעזרת נשים. על הספרייה ממונה אחראי בשכר, מאברכי הישיבה, המנהל את הספרייה בהתאם לצרכים ולשכל הישר ועד לביקורי לא היה מודע לקיומה של הספרנות כמקצוע אקדמי.

הספרים מסודרים לפי מספרי מדף ומסומנים, כאמור, ברצועות סלוטייפ המבדלות אותם מהספרים שבספריות הישיבה האחרות.

 נהוגה נוטציה מעניינת שלא ראיתי כמותה לעת עתה במקומות אחרים – כל עמודה, המכונה כאן גם היא 'ספרייה', מסומנת באותיות והמדפים שבתוכה מסומנים במספרים. סך הכל ישנם בחדר הספרייה ארבעים ושש 'ספריות', שתים עשר עמודות נוספות נמצאות בחדר קטן סמוך, בו שמורים ספרים שטרם נמצא להם מקום על המדפים. על כל אחת מ'ספריות' אלה שלט הנצחה לתורמים לישיבה וליקיריהם, ריבוי שלטי הנצחה אופייני ליוצאי צפון אפריקה ומהווה ביטוי חזותי נוסף לשיוכה העדתי של הישיבה.    

הספרים מסודרים לפי נושאים – בקדמת הספרייה, בארון שלשמאל הנכנס, ישנו ש"ס,  אחריו ספרים למדניים, ובהמשך ספרי ההלכה ושו"ת, כשהן בספרי הלמדנות והן בספרי הפסק והשו"ת נשמרת ההפרדה 'ראשונים' לבין 'אחרונים'. מפרשי השולחן ערוך מסודרים לפי ה'טורים' – אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט. מול ספרי ההלכה, מתחת לחלונות הפונים לבית המדרש, מדף המיוחד לספרי הכללים ו'מערכות', האופייניים לחכמי הספרדים, ולספרי מנהגים. באגף הפנימי יותר ישנם ספרי פרשנות למקרא, דרשנות [ישנה הבחנה בין פרשנות המקרא לדרשנות ובין ספרי דרש שעל סדר הפרשיות לבין ספרי דרש 'עצמאיים'] אגדה, חסידות, דקדוק [רובם מסורתיים, אך ישנו גם 'היכל רש"י' של יצחק אבינרי^[4]],
סידורים מיוחדים, ספרי תולדות [הנמצאים כאן בכמות העולה על זו הרגילה בישיבות] וכו'. במספר מדפים בירכתי הספרייה נמצאים ספרי קבלה.  

בזמן ביקורי לא נשאו הארונות שלטים המעידים על תכנם, אולם ישנה מחשבה להציב כאלה.

בכניסה, לימין הנכנס, ישנו אגף בשם 'משכיל לדוד',  על שם החכם הג'רבאי רבי דוד עידאן, ובו אוסף גדול של חיבורים מאת חכמי תוניסיה וג'רבה, ביניהם ספרים נדירים ובחלקם הגהות בכתב יד מחכמים שונים. ליד אוסף זה עמודה, 'ספרייה' במינוח המקומי, המיוחדת לחיבוריו של ראש הישיבה, הרב מאיר מאזוז, ביניהם גם קלסרים שבהם נשמרים עלוני השבת המכילים את דרשותיו.

אפשר שהעמדת שני האוספים זה בסמוך לזה מסמלת, במודע או שלא במודע, את מעמדו של ראש הישיבה כממשיכם הישיר של חכמי תוניסיה. 

השימוש במספרי מדף ולא בשיטת מיון הופך את העברתם של ספרים למקום אחר לפעולה מסורבלת הדורשת את שינוי הסימון שלהם, אך הוא גם מאפשר גמישות מסוימת בסידור הספרים. כך למשל, למרות שהספרים מסודרים לפי נושאים, ההעדפה היא שלא לפזר סדרות. את סדרת ספרי החיד"א, למשל, ניתן למצוא בספריה בשני מקומות, הסדרה כולה מצויה במקום אחד, אך עותקים נוספים של הספרים הכלולים בה מפוזרים בהתאם לחלוקה לנושאים. למרות שעמודה שלמה מיוחדת לכתבי הרב עובדיה יוסף ולכתבי בניו ותלמידיו,^[5]
ספרו 'לויית חן' העוסק בהלכות שבת אינו נמצא בה אלא במדף המיוחד להלכות שבת. גם ספרו 'הליכות עולם' הכולל הערות לספר ההלכה הנודע של רבי יוסף חיים מבגדאד, 'בן איש חי', אינו במדף זה אלא בסמוך לספר 'בן איש חי' שבו הוא עוסק.^[6]

בספריה מגוון גדול של ספרים, לצד ספריהם של חכמי הספרדים, יש בה גם ספרי למדנות ליטאיים [למרות שלמדנות מסוג זה אינה נהוגה בישיבה],  כמו חידושי רבי חיים מבריסק ו'חידושים וביאורים' של רבי חיים גריינמן, אחיינו של החזון איש, ואף ספרים שקשה למצוא בישיבות הנוקטות בקו נוקשה יותר – כמו משניות עם פירוש ר' פנחס קהתי, 'משנה תורה' להרמב"ם במהדורות הרב יוסף קאפח ו'אור וישועה' ואף כמה מכתבי ההלכה והמחשבה של הראי"ה קוק.
 בספרייה גם כתבי עת, הן אלה היוצאים מטעם הישיבה והן אחרים, ביניהם גם כמה כרכים של 'תחומין'.

בעבר היה סדר הספרים שונה והסדר הנוכחי נובע בחלקו מאילוצי מקום, החריפים כאן, אולי, יותר מאשר במקומות אחרים, עקב שטחה המצומצם יחסית של הישיבה. אף על פי כן  משקף סדר זה את המדרג הלימודי  – התלמוד בכניסה, ספרי ההלכה בהמשך, ואחריהם ספרי פרשנות האגדה, הדרוש וכו' ולבסוף ספרי הקבלה הנמצאים באגף פנימי יותר כמתבקש מאופיים האזוטרי.

בכניסה נמצאות כאמור גם ספריית 'משכיל לדוד' והספרייה של חיבורי ראש הישיבה, דומה שיש בכך מעין הצהרה הן על זיקתה של הישיבה למורשת התוניסאית והן על מעמדו של ראש הישיבה כממשיך המורשת וכמורה דרך.

תקציב הספרייה מוגבל, השאיפה היא להקיף את כל חיבורי חכמי הספרדים שבדפוס, אולם מגבלות שונות, בעיקר תקציביות, אינן מאפשרות זאת לעת עתה.  מקורות נוספים להגדלת המצאי הם עיזבונות ובעיקר תרומות מאנשים וממוסדות שונים. אחד מגדולי התורמים לספרייה הוא ראש הישיבה עצמו, המקבל, מתוקף מעמדו הציבורי, ספרים רבים, שאותם דירתו הפרטית צרה מלהכיל. בהרבה מספרים אלה הקדשות מאישים שונים והערות בכתב יד של ראש הישיבה.   

ישנו בספרייה קטלוג ידני, המחולק לקטלוג כללי ולקטלוג לפי נושאים –  שו"ת, פסקי ראשונים, רמב"ם ומפרשיו, חידושי שו"ע לפי הטורים, וש"ס ותורה לבד. ישנה כוונה ליצור קטלוג נוסף, מעין מפתח על סדר הש"ס, תוך ציון מספר הדפים העוסקים בכל מסכת בכל ספר. הקטלוג כולל, מלבד שמות הספרים ומיקומם, גם נושאים ותתי נושאים. 

הרצון למפתח את הספרים לפי מסכתות מלמד הן המרכזיות של לימוד התלמוד, האופייני לישיבות בכלל, והן על המגמה המעודדת עיון במספר רב ככל הניתן של חיבורים. 

מחשב שהיה בספרייה הועבר ל'מכון הרב מצליח' שנזקק לו,  אך בדעת ההנהלה לרכוש מחשב חדש כדי לאפשר התקנת קטלוג ממוחשב והכנסת תקליטור של 'אוצר החכמה', אין כוונה להתחבר לאינטרנט עקב ההסתייגות החרדית מכלי זה.

בספרייה ישנם כסאות ושולחנות לקריאה ולכתיבה ומכונת צילום.         

 רוב המשתמשים בספרייה הם תלמידי הישיבה, ובפרט אברכי הכולל. הנוהג לסכם בכתב את החומר הנלמד מושך גם הוא תלמידים לספרייה, שבה הם מוצאים, מלבד מקום נח לכתיבה, גם ספרים המאפשרים להם לבחון את חידושיהם ולהרחיב את ידיעותיהם. גם חברי 'מכון הרב מצליח' מרבים להשתמש בספרייה, למרות שהספרייה והמכון הם שני גופים נפרדים.

הספרייה פתוחה למבקרים מבחוץ, אך אין שאיפה להגדיל את מספרם. יש מהם המנמקים את בואם למקום בכך שיש בו ספרים שאין הם מוצאים במקומות אחרים, אף בספריות ישיבתיות גדולות יותר, כמו זו של ישיבת 'בית מאיר'.^[7]

דומה שהשימוש הרב בספרייה היא דוגמא נאה לעובדה שלמרות הדיגיטציה, שחדרה גם לעולם התורה בצורת מאגרים כמו פרויקט השו"ת ו'אוצר החכמה', ספריית הספר המודפס עדיין אטרקטיבית והיא מהווה כלי מרכזי ללימוד ולרכישת ידע.

על המשתמשים לעיין בספרים במקום, אין להוציא ספרים ואין השאלת ספרים. מותר לדבר בספריה והיא מתפקדת כמעין בית מדרש, אולם אסור להשתמש בה במכשירים סלולריים.

ב.   ספריית 'איש מצליח'

 ספרייה נוספת הנמצאת בישיבה היא ספריית 'איש מצליח' השוכנת בלשכתו של ראש הישיבה ואינה פתוחה לציבור. ספרייה זו, הכוללת, לפי הערכה, למעלה משלושת אלפים ספרים, היא ספרייתו האישית של מייסד הישיבה הנשמרת בידי בני משפחתו בשלמותה כ'תפוסת הבית'. יש בה לא מעט דפוסים נדירים, ספרים שבהם הגהות בכתב יד וגם כתבי יד, ביניהם כבני שלוש מאות שנה. חלקם מפורקים ושמורים בקלסרים.  

בשנות השלטון הצרפתי הייתה בתוניסיה ירידה רוחנית גדולה, רבים לא מצאו עניין בספרי הקודש שירשו מאבותיהם ומסרו אותם לרב מצליח, מקורם של חלק מהספרים שבספרייה זו הוא בעיזבונות אלה. 

חלק מכתבי היד שבספריה נסרק וישנו רישום כלשהו, כנראה חלקי, של המצאי שבה. לישיבה עצמה אין כוח אדם מתאים לקטלוג שיטתי ומקצועי ולסריקה מלאה של כתבי היד ונראה שמן הראוי שגורמים מן החוץ יסייעו לה בכך. 

בחדר זה שמורים גם, בוויטרינות המשולבות בארונות הספרים, מסמכים וחפצים אישיים של מייסד הישיבה – ביניהם בגדי שרד, תפילין, שופר, מכונת כתיבה עברית – הראשונה בתוניס, כלי עבודתו כשען בשנות מלחמת העולם השנייה ועוד. יתכן ששמירתם של מסמכים וחפצים אלה בישיבה היא ביטוי נוסף לתפקידה כמשמרת מורשת יהדות תוניס והצבתם לצד הספרים מלמדת על הכרה, מודעת או לא מודעת, בממדים הארכיוני והמוזאוני של מוסד הספרייה בכלל. אישוש לטענת מגמת השימור וההמשכיות של ספריה זו ניתן למצוא בשלט המקורי של הישיבה בתוניס, המוצב כמעין מזכרת סמוך לפתח הכניסה אליה.

ג. ספריית 'זרע יצחק'

ספריית הישיבה הגדולה, 'זרע יצחק' מצויה בירכתי בית המדרש שלה. היא מכילה ארונות ספרים בלבד ואין בה מקום לכיסאות ולשולחנות – הללו ישנם בבית המדרש עצמו. המצאי בה דומה לזה שבספרייה המרכזית, אם כי קטן ממנו בהיקפו. הסדר גם הוא דומה – בחלק שלימין הנכנס ש"ס ומפרשיו, בהמשך ספרי הלכה ובחלק השמאלי פרשנות תנ"ך, דרש, אגדה ומוסר.
הספרים מסודרים לפי מספרי מדף, בעבר נקבעו מספרי המדף בדרך דומה לזו שבספריה המרכזית אולם כיום נהוגים בה מספרי מדף ספרתיים בלבד. גם בספריה זו משניות קהתי ואף משנה תורה במהדורות הרב קפאח ורמב"ם לעם, ספרים שקשה למצוא בבתי המדרש של ישיבות ליטאיות. 

3.   סיכום

נראה שספריות  'כסא רחמים' מלמדות הרבה על מוסד הספרייה בכלל ועל זו התורנית בפרט.

מעמדו המרכזי של לימוד התלמוד ניכר הן בסדר הספרים והן ברצון למפתח את הספרייה לפי
מסכתות הש"ס.   

אם כי גם ספריות אלה, בדומה ל'אוצרות ספרים' אחרים, הן בראש ובראשונה, גופים תומכי למידה, יש בהן גם ממד עצמאי של של שימור יצירותיהם ותורתם של חכמי תוניסיה. בספריות 'אהל משה' ו'איש מצליח', זהו ממד נוסף, וב'איש מצליח' הוא אולי עיקרי. ממד זה, המשליך על עיצוב הספריות ועל המצאי שלהן, נגזר, כנראה, מראיית הישיבה את עצמה לא רק כמוסד לימודי אלא גם כגוף המופקד על שימור המורשת התורנית של יהדות תוניסיה והיהדות הספרדית בכלל.

דרך הלימוד המעודדת כתיבה ועיון עצמאי בספרים רבים מתבטאת כאן בריבוי המשתמשים בספרייה, ובספריית זרע יצחק גם במיקומה בצמוד לבית המדרש. דומה שיש בכך בכדי לחזק את הקביעה לפיה שיטת הלימוד בישיבה ניכרת גם באופי הספרייה שלה ואף במיקומה. 

ריבוי המשתמשים בספרייה מצביע גם על כך שגם כיום, כאשר לא מעט ספרים זמינים בצורה דיגיטלית, לא נס לחה של ספריית הנייר והיא עדיין מהווה מרכיב חשוב בהוויה הלימודית.

הימצאותם של סממנים הספרדיים בספריות, כמו קריאת שמות מליציים וריבוי שלטי הנצחה, מחזקת את תפישת מוסד הספרייה כמעין ראי לתרבותה ולמנהגיה של הקבוצה המפעילה והמשתמשת בו.

הספריות שסקרנו, על הספרים הנדירים וכתבי היד שבהן, ממחישות את הצורך בהגברת השיתוף הפעולה בין גורמים ספרניים מקצועיים לבין הספריות ואוצרות הספרים שבישיבות. נראה שהכרה ממלכתית והקצאת משאבים מתאימים לנושא יביאו ברכה רבה לכל הנוגעים בדבר וירימו תרומה שיש בה ממש לשימור ולפיתוח התרבות היהודית בכלל.   

^[1] תודתי לאחראי על הספרייה, נכדו של מיסד הישיבה הקרוי על
שמו, הרב ר' מצליח [בן הרב רחמים] מאזוז, שהקדיש לי זמן רב ושוחח עמי באורך רוח,
בלבביות ובמאור פנים. האחריות על הדברים היא כמובן עלי בלבד. תודה גם לרבנים ר'
בצלאל דבליצקי ור' ברק רייבי שהפנו אותי אליו.  

^[2]
הרשימות הופיעו בגליונות קודמים של ספרני היהדות:

:  [כב] ישיבת מאור
התלמוד (רחובות), [כז]: ישיבת בית מאיר (בני ברק), [לב]: ישיבת איתרי
(ירושלים),

 [לד]ישיבת אור עציון (מרכז שפירא)

^[3] על שיטה זו יעוין במאמרי: שיטת העיון הספרדית כמכשיר לאהבת התורה, שנה בשנה (תשס"ג) 189-  201

^[4] יש לציין, כמו שהעירוני אל נכון, שאבינרי עצמו שמר תומ"צ.

^[5] י יתכן שבכך מובלעת ההנחה לפיה יש לראות בכתבי הרב ותלמידיו תת-סוגה בפני עצמה, ראה על כך במאמרי : יצירתו של הרב עובדיה יוסף כחטיבה מובחנת בספרות ההלכה, 

^[6] הבן איש חי, נמצא כאן, כמובן בין ספרי ההלכה, יש לציין זאת כיוון שישנן ספריות אקדמיות המקטלגות את ה'בן איש חי', המסודר, כידוע, בסדר פרשיות השבוע, כספר דרשות על התורה,  ומתעלמות מתכנו ההלכתי בעיקרו.  

^[7]ראה עליה רשימתי בגליון ספרני היהדות  כאן.