ב. אוסף של כבוד

עיטורים ומדליות הענקה רשמיות בארץ-ישראל  / פרופ' שאול לדני וד"ר רותי קלמן. דפוס ספי-דגן בע"מ, דצמבר 2011.
נותנת החסות: חברת צחובוי – מדליות, סמלים ודגלים
מהדורה בת 350 עותקים

מאת פרופ' שאול לדני

המעיין בקטלוג החדש מוצא עצמו סוקר את תולדות ארץ-ישראל במאה ושבעים השנים האחרונות, דרך האירועים ההיסטוריים השונים שמצאו את ביטויים במדליות ובעיטורי ההענקה הרשמיים. אלה הופקו והוענקו כאות הוקרה למשתתפים באותם האירועים. לעתים באו עיטורים אלה להדגיש את מעשה ההתנדבות, ולשבח את הצטיינותם של מקבלי העיטורים באותם האירועים.
האלבום מכסה את כל השטח הגיאוגרפי, שבתקופה זו או אחרת הוגדר כארץ-ישראל, ומתייחס לשלטונות השונים שפעלו בו. מופיעות כאן – בסדר כרונולוגי, פחות או יותר – מדליות עות'מאניות, מדליות של הכובש הבריטי, של חיל-המשלוח הגרמני (שנלחם בצד העות'מאני), של הישוב העברי, של ממשלת המנדט, של ממשלת ישראל ומוסדותיה, שלמדינות ערב שנלחמו במדינת ישראל, ושל כוחות האו"ם השונים שישבו על גבולותינו.
התעמקות במוצגים מגלה גם שהעיטורים ומדליות ההענקה אף נותנים ביטוי לתופעות בתחום הפוליטיקה (כגון "הון ושלטון" ו"מהפך שלטוני"), וכן להתנהגויות ולקווי אופי של בני אדם (שמתנדבים, שמסתכנים ושמבצעים מעשי גבורה, או כאלה הרוצים להנציח את עצמם).
כך, למשל, העניק הסולטן העות'מאני מדליה רק לתורמים סכום נכבד לסלילת קו הרכבת החג'אזית (בעל ההסתעפות לחיפה, והסתעפות משנית לשכם).

מדליה שהסולטן העניק (כנראה ב-1904) לתורמים להקמת הרכבת החיג'אזית עם השלוחה לחיפה. שני צדדים. קוטר: 26.5  מ"מ. מימין: חזית.

בשנים הראשונות שלאחר הקמת מדינת ישראל זכו חברי ה'הגנה' ו'ניל"י' לקבל אות רשמי  מאת משרד הביטחון על היותם חברים במחתרות אלה, אולם חברי המחתרות 'אצ"ל' ו'לח"י' זכו לקבל את האות הרשמי שלהם מאת משרד הביטחון רק לאחר ה'מהפך' כאשר ה'ליכוד' עלה לשלטון. דוגמא אחרת היא של גנרל מונטגומרי (שאת תהילתו רכש באל-עלמיין כשגבר על כוחותיו של רומל), שבא לארץ עם דיוויזיה על מנת לדכא את מאורעות 1936–1939, נודע בציבור, מאוחר יותר, כבעל תאוות פרסום עצמי רבה. ואכן, הוא דאג להנציח את פעילות הדיוויזיה שפיקד עליה בפלשתינה באמצעות הענקת מדליה לכל חייל ששירת בה בתקופה זו, תוך ציון השנים, אף כי עד אז הדבר לא היה מקובל. גם יוסף שפרינצק, יו"ר הכנסת הראשון, דאג להעניק סיכת כסף מיוחדת לחברי הכנסת הראשונה, ורק להם.
ברוב העיטורים והמדליות, העיצובים הגרפיים אינם מעבירים מסר חד וברור בהתבוננות שטחית. יוצאת דופן היא מדליית הכסף שד"ר חיים ויצמן העניק בירושלים בשנת 1918 למשתתפי המסדר של גדוד ה-40 של קלעי המלך (הבריטי). יחידה צבאית זו ידועה בתרבות הישראלית כ"הגדוד העברי הארץ-ישראלי". מדליה זו, שעוצבה והופקה ב"בצלאל" בירושלים, מציגה אנטיתזה למטבע הרומי ההיסטורי מתקופתו של הקיסר טיטוס, המתאר יהודים קשורים בשלשלאות כסמל של "יודאה קפטה" (יהודה הכבושה).

מדליה שהוענקה ב-1918 בירושלים על-ידי ד"ר חיים וייצמן לחיילי הגדוד העברי בארץ-ישראל. ימין – חזית. שמאל – גב.

העיצוב של "בצלאל" ב-1918 (פריט 4 בקטלוג) מציג את יהודה מנתץ את השלשלאות ומשתחרר מהכבלים, כסמל לגדודים העבריים שעזרו לבריטים בכיבוש הארץ מידי השלטון העות'מאני. מדליה זו גם מעטרת, בשתי הפינות העליונות, את הגלויה שהפיק הצלם הירושלמי י' בן-דב ב-1918 לכבוד הגדודים העבריים ולרגל טכס הנחת אבן-הפינה לאוניברסיטה העברית על הר הצופים.

דוגמה אחרת לעיצוב חד-המסר היא סיכת הנחושת שניתנה למגוייסים למבצעים של הקמה-תוך-יום-אחד של יישוב מוקף חומה ובעל מגדל מים. ישובים שניבנו במבצעים כאלה נקראו 'ישובי חומה ומגדל', והסיכה (פריט 17 בקטלוג) מבליטה את האלמנטים הטרומיים המחוברים (מעץ!!) של החומה והמגדל.

אות שניתן למגוייסים למבצעי חומה ומגדל בשנות ה-30 וה-40.

הדוגמה הבולטת האחרונה שיש לציין בנוגע לעיצוב שמעביר את המסר בחדות, היא המדליה שעיראק הזמינה כדי להעניק לחייליה שתקפו את ישראל ביום הקמתה. המדליה (פריט 85 בקטלוג), מראה פיגיון עיראקי נעוץ בשטח ארץ ישראל, שעליו החליט האו"ם להקים את המדינה היהודית.

מדליה עיראקית שהוענקה לחיילים העיראקיים שתקפו את ישראל במלחמת העצמאות ב-1948.

התלבטויות רבות היו לי אם להכליל או לא מדליות בקטגוריה של עיטור רשמי. מדליות שרמטכ"לים או ראשי מדינה העניקו בנסיבות שונות ; מדליות ששירות הביטחון הכללי העניק לחלק מעובדיו, וכו', ייתכן שאנשים אחרים, או אני בנסיבות אחרות, היינו מסווגים אותם כעיטורים רשמיים. אולם החלטתי השרירותית הייתה שלא לסווגם כך. בדרך זו נהגתי גם ביחס לפרסים רבים אחרים, כאשר מידת הממלכתיות שבפרס – על-פי הערכתי – היא שקבעה בעיניי את סיווגם כעיטור רשמי. ייתכן שיש מספר מקרים שבהם טעיתי לגבי סיווגם, וייתכן גם כי קיימים עיטורים אחרים שבצורה ברורה מיקומם היה בסיווג זה, אך לא הייתי ער לקיומם.

עיטור המופת. באמצע: אות מבד עם סמל מתכת. למטה: מדליה.

 באופן שרירותי החלטתי גם שלא להכליל בסיווג זה מדליות ועיטורי ספורט, אף כי ייתכן שמדליות "אלוף ישראל", "אלוף הפועל", "אלוף מכבי", "אלוף מכביה" ו"משתתף ב-20 צעדות 3 ו-4 ימים של צה"ל" (כשבמדליות רבות מסוגים אלה זכיתי בעצמי), ניתן היה לכלול בקטגוריה של עיטורים רשמיים. יוצא דופן יחיד שבחרתי בו בגלל הפיקנטיות ההיסטורית היה "אות הספורט" של "הוועד הלאומי לכנסת ישראל", טרום מדינת ישראל אשר הוענק בשנת 1940 לאפרה דפני מקבוץ עין גב, אשר צנח ב-1944 ביחד עם חנה סנש באירופה הכבושה.

       עמ' 23 מתוך הקטלוג של שאול לדני

פרופ' שאול לדני
המחלקה להנדסת תעשיה וניהול
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
ת.ד. 653, באר-שבע 84105
דוא"ל: ladany@bgu.ac.il