בס"ד,
גבריאל יצחק רוונה
ספריית ארן, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
עיר האבות, באר שבע ת"ו
"אוצר הספרים" של ישיבת "איתרי" [1]
[רשימה שלישית בסדרה על ספריות של ישיבות] [2]
ישיבת "איתרי" היא ישיבה המזוהה עם עולם הישיבות הליטאי, השוכנת בחלקה הדרומי של ירושלים, בין אזור התעשייה תלפיות לבית צפפה. היא הוקמה בשנת תשכ"ח- 1968 בידי הר"ר מרדכי אליפנט ז"ל, שעלה באותה תקופה מארצות הברית. במרוצת השנים נפתחו לצדה מוסדות נוספים, שרובם נסגרו מאוחר יותר. היא מתייחדת בין השאר בכך שרוב תלמידיה אינם בוגרי 'ישיבות קטנות' אלא בוגרי מוסדות חרדיים הכוללים בתוכנית הלימודים שלהם גם לימודי חול לבגרות והמתאפיינים בפתיחות יחסית, "ישיבת הישוב החדש" הוותיקה ואחיותיה הצעירות יותר, "מערבא" ו"נהורא". גם הרכב צוות הרבנים שלימדו ומלמדים בישיבה שונה מהמקובל ברוב הישיבות וכולל אחוז גבוה מהרגיל של תלמידי חכמים בעלי נטיות חסידיות מובהקות ו"ירושלמים" [כלומר בני "הישוב הישן", המהווים קבוצה מובחנת בתוך המגזר החרדי]. בעבר היה בישיבה גם מסלול מיוחד לתלמידים מארצות הברית ורבנים מעולי אמריקה נמנו על צוותה, מסלול זה אינו פועל כיום. בישיבה ישנו גם כולל אברכים, חלקם העוסקים בלימוד הלכה למעשה ויש מהם המכהנים כ"מורי הוראה", כלומר כרבנים המוסמכים להכריע בשאלות הלכתיות העולות בחיי היום יום. כיום, לאחר שעברה תקופות של קשיים ומשברים, מצויה הישיבה בתהליך של התחדשות וצמיחה המשמר את תכונותיה הייחודיות והניכר גם בשיפור החזות החיצונית שלה.
ההרכב האנושי הייחודי של המקום מתבטא גם בסגנון הלימוד הנהוג בו. שיטת הלימוד היא השיטה הישיבתית הליטאית, הדוגלת בהתפתחות לימודית הדרגתית והמתמקדת בלימוד עיוני של סוגיות ונושאים נבחרים בעיקר מתוך סדרי 'נשים' ו'נזיקין' שבתלמוד והשואפת להפשטה ולהמשגה של החומר התלמודי,[3] ונהוג, לפחות אצל חלק מרבני הישיבה, למסור "מראי מקומות" [רשימת הפניות הניתנת כהדרכה וכהכנה לקראת השיעורים]. עם זאת ישנה נטייה לכלול בקורפוס הלימודי הקבוע גם חיבורים שכמעט שאינם נלמדים בישיבות אחרות ותלמידים נוטים לעיין מיוזמתם בספרים נוספים שאינם דווקא מהנפוצים ביותר.[4] נהוג בישיבה גם לימוד של סדר 'קדשים' [הסדר החמישי של התלמוד, העוסק בהלכות הקשורות לבית המקדש ולקורבנות, ושברוב הישיבות אינו נלמד בשיטתיות] וישנם זמנים שבהם, בנוסף למסכת הנלמדת, נלמדת ב'סדר שלישי' [זמן הלימוד העצמי בשעות הלילה] מסכת מסדר זה ואף מתקיימים בה שיעורים סדירים. ישנם בין התלמידים המכינים, בייחוד בשבתות, "חבורות" [מעין שיעורים קצרים] על נושאים למדניים הקשורים בפרשת השבוע, שאינם כלולים בהכרח בחומר הלימוד הישיבתי הרווח.
בישיבה ישנם, כאמור, אברכים ומורי הוראה העוסקים בלימוד הלכה. לימוד זה, אליו פונים בישיבות בדרך כלל בשלב מתקדם ובגיל מבוגר יחסית, שונה מלימוד העיון הישיבתי . מטרתו היא יישום ההלכה בפועל ובניגוד ללימוד הישיבתי, האידיאי והמופשט, הוא כרוך בהכרות מקיפה עם הראליה, הן זו של המקורות והן זו של המציאות הסובבת, עליה הוא מחיל את מסקנותיו. הנושאים שבהם הוא עוסק הם אלה הנוהגים למעשה ואם כי הוא כולל גם עיסוק בסוגיות התלמודיות הרלוונטיות, במרכזו עומדים ספרי הפוסקים ובראש ובראשונה "ארבעה טורים" של רבי יעקב בן אשר, ו"בית יוסף" ו"שולחן ערוך" של רבי יוסף קארו, העוקבים אחר סדר ה"טורים". נלווה אליו גם "שימוש", דהיינו צפייה בפעילותם של ב'מורי הוראה' ותיקים לצורך רכישת מיומנות בפסיקה מעשית. נוכחותו של הכולל משפיעה על הישיבה, חברי הכולל מוסרים שיעורים בסיסיים בהלכה ומשיבים לשאלות הלכתיות של תלמידים צעירים יותר.
ייחודה של הישיבה מתבטא גם בתחום האגדה. מקומו של המוסר אינו כה מרכזי כברוב הישיבות ולעומתו מטופח יותר מאשר במקומות אחרים העיסוק בדרשנות. בהזדמנויות שונות, בעיקר בשבתות, נישאות דרשות, של רבני הישיבה ולפעמים גם של תלמידיה, המשלבות דרשנות קלאסית ברעיונות חסידיים ובמתודות ישיבתיות למדניות. [5]
הלימוד ב'סדר מוסר' [כחצי שעה, בדרך כלל לפנות ערב, המוקדשת ללימוד עצמי של ספרי מוסר] מגוון יותר מהמקובל, ויש אף המבכרים עיסוק בספרי מחשבה על פני עיון בספרי מוסר, אם כי אין בישיבה לימוד מחשבה מסודר ושיטתי.
מבט לאוצר הספרים, מצד ימין, סגור בוילון, המעבר לבית המדרש.
אוצר הספרים, המכיל כאלפיים כותרים, נמצא בחלקו בירכתי בית המדרש עצמו, שם ישנם ספרי פרשנות וחידושים על הש"ס וספרי מוסר ומחשבה, ובחלקו בחדר סמוך המהווה מעין המשך של בית המדרש. בפתח המחבר את אוצר הספרים לבית המדרש מותקן וילון הנפרש בשעה שבבית המדרש נאמר שיעור. זיקתו הברורה של אוצר הספרים לבית המדרש מודגשת גם באמצעות הריהוט הזהה הכולל, שולחן, ספסלים ו"סטנדרים" [עמודי ותפילה ולימוד, הנפוצים בישיבות הליטאיות ושנעשו למעין סימן היכר שלהן] המסודרים באותה הצורה שבה הם מסודרים בבית המדרש. אוצר הספרים, מהווה, אם כן, מעין אגף מבית המדרש, מציאות ההולמת את שיטת הלימוד הפונה למגוון רחב של מקורות והנזקקת דרך שגרה לאוצר הספרים. מיקומה של הפרשנות התלמודית בתוך בית המדרש מבטא את מעמדו המרכזי של לימוד הגמרא, העמדתם של ספרי המוסר והמחשבה שם נעשתה כנראה עקב העובדה שהם נלמדים ב"סדר מוסר" המתקיים גם הוא בבית המדרש.
אוצר הספרים הוקם עם הקמתה של הישיבה. ספרים חדשים נרכשים לפי בקשות התלמידים או הרבנים. ישנם ספרים המגיעים כתרומה מהמחברים, ביניהם רבני ואברכי הישיבה או מהמחלקה לתרבות תורנית של עיריית ירושלים. בעבר קיבל ורכש אוצר הספרים גם עיזבונות, שהגדילו וגוונו אותו. ספרים רבים הגיעו ממוסדות שהיו קשורים לישיבה ונסגרו, כמו אוצר הספרים של ישיבת "איתרי חדרה" שהגיע בשלמותו והוא משולב כיום באוצר הספרים. הנוכחות האמריקאית המשמעותית שהייתה בישיבה בעבר הטביעה את חותמה גם על אוצר הספרים ויש בו כמות גדולה יחסית של ספרים תורניים שנדפסו בארצות הברית [רובם ככולם דפוסי צילום של ספרים שיצאו במזרח אירופה, בייחוד בליטא, בפולין ובהונגריה, חלקם, בייחוד הללו שיצאו בהונגריה, אינם מוכרים ברוב הישיבות הליטאיות]. הצטברות כמות רבה של ספרים יצרה צורך בדילול שנעשה לפני כמה שנים בידי גבאי אוצר הספרים אז. ישנם המצביעים על כך שהדבר נעשה בידי בחורים צעירים ללא פיקוח וביקורת מצד תלמידי חכמים מבוגרים יותר וטוענים שהדילול היה מופרז. ספרים רבים, שהוצאו מאוצר הספרים, מאוכסנים בחדרי השיעורים ובחדרי הרבנים. ספרים אלה אינם רשומים וקשה לעמוד על מספרם.
נראה שקיומו של כולל ההלכה משפיע על המצאי והוא כולל ספרי שו"ת ופסיקה במספר גבוה ביחס לרגיל בישיבות ואף כאלה העוסקים בנושאים כמו "איסור והתר" ואחרים הנלמדים, בדרך כלל, ב"כוללים" בלבד.
הפתיחות היחסית של הישיבה ניכרת גם באוצר הספרים, המכיל גם ספרים שיש ישיבות המסתייגות מהם, כמו פירושו העממי-מודרני למשנה של ר' פנחס קהתי, הנלמד כאן כדבר שבשגרה , שולחן ערוך "מקור חיים" של הרב חיים דוד הלוי, כתבי ההלכה של הראי"ה קוק [אך לא ספרי המחשבה שלו], "הלכה ברורה" של הרב דוד יוסף [הכנסתו של חיבור זה נתקלה בביקורת מסוימת, אולם בסופו של דבר הוא נשאר על המדף] ועוד. עם זאת, סבור גבאי אוצר הספרים, בהתאם לגישתם של ראשי הישיבה, שאין מקום באוצר הספרים ל"ש"ס שוטנשטיין" [מהדורה של התלמוד היוצאת בהוצאת "ארטסקול" החרדית-אמריקאית, הכוללת, מלבד דפי הגמרא המצולמים "מש"ס וילנא" המסורתי, עמודים מקבילים בהם מוגש דף הגמרא בעיצוב מודרני בתוספת הסבר שוטף, מקיף ומפורט] ולדומיו. ההתנגדות להכנסתם של ספרים אלה נובעת מתפישה פדגוגית הרווחת בישיבות, לפיה שימוש בפירוש מגיש את הסוגיה התלמודית כמעט ללא מאמץ מצד הלומד עלול לעכב את התפתחות הלימודית העצמית.
בדרך כלל ההנהלה אינה מתערבת באופן ישיר בתוכן המצאי של באוצר הספרים וסומכת על בחירותיהם של הגבאים. אמנם, הדבר נעשה במספר מקרים בעבר. כך, למשל, הורה אחד מראשי הישיבה דאז להשאיר בארון סגור ספר שכלל רשימת מעשים שלפי הקבלה יש להימנע מהם. לדעתו של אותו ראש ישיבה [בעצמו חסיד שהרבה לעסוק בקבלה] ספרים מסוג זה עלולים להכניס פחדים מיותרים בבחורים צעירים ולגרום להם לנזק נפשי ומוטב שלא לחשוף אותם אליהם.
הישיבה אינה מתקצבת את "אוצר הספרים" ותקציבו בא מתרומות התלמידים וממענקי ה'ת"ת' ['תומכי תורה' כינוי להתארגנות הקיימת בישיבות במטרה לצורך סיוע כלכלי בצורת מכירות במחיר מוזל ומתן עזרה כספית לזקוקים לכך]. גם אחזקה שוטפת, כגון כריכת ספרים, נעשית בהתנדבות בידי תלמידים. לאחרונה אף החליפו תלמידים, ביוזמתם ובעצמם, את מדפי המתכת שהיו באוצר הספרים במדפי עץ מלא, מהלך המשתלב היטב בתהליך הכולל של שיפור החזות החיצונית של הישיבה.
הספרים באוצר הספרים מסומנים במספרי מדף, ה"אויצרניק" מודע לכך ששיטה זו מחייבת שינוי המספר עם כל שינוי במצבת הספרים, אולם לדעתו עקב קצב הגידול האיטי יחסית של האוסף אין בכך בעיה של ממש.
הספרים מסודרים לפי נושאים:
בירכתי בית המדרש-
א. מפרשי התלמוד, המחולקים ל"ראשונים" ול"אחרונים" ומסודרים כסטים או לפי סדר המסכתות.
ב. ספרי מוסר ומחשבה.
בחדר אוצר הספרים –
ג. מפרשי ה"שולחן ערוך", עם חלוקה פנימית בהתאם לארבעת ה"טורים" שאליהם מחולק ה"שולחן ערוך" [אורח חיים, יורה דעה, חושן משפט ואבן העזר], ספרים אלה מסומנים בתווית ירוקה.
ד. ספרי הלכה, בעיקר מונוגרפיות הלכתיות, המסודרים בחלקם לפי נושאים מחולק בחלקו לנושאים, כמו תפילין, מועדים, ועוד. לספרים אלה תווית חומה.
ה. מפרשי התורה, בהם כלולים, אם כי במדפים נפרדים, גם מדרשי חז"ל, לספרים אלה תווית כחולה.
ו. תנ"ך, פירושים לספרי הנביאים והכתובים, מסומנים גם הם בכחול [מסודרים כסטים או לפי סדר ספרי התנ"ך].
ז. ספרי שו"ת [שאלות ותשובות], ללא הפרדה בין "ראשונים" ל"אחרונים", מסומנים בתוויות צהובות.
ח. פירושי ה"ראשונים" לתלמוד, מתויגים בתוויות לבנות.
ט. מפרשי הרמב"ם, מסומנים בתווית כתומה.
י. לשון הקודש [ספרי דקדוק מסורתיים], כללים [ספרות העוסקת בעיקר בכללים המתודיים של התלמודערכים [ספרים המסודרים לפי א"ב, אנציקלופדיות ומילונים תורניים], וזמנים [ספרים העוסקים בהגדרת מושגי הזמן ההלכתיים], הספרים שבמדף זה מסומנים בצבעים שונים.
יא. תפילה [בעיקר פרשנות על הסידור] ותרי"ג מצוות [ספרים העוסקים בשאלות הכרוכות במניין המצוות ובהגדרתן]. ספרים אלה מסומנים בתווית ירוקה.
למדפים מוצמדים לוחיות מתכת ועליהן שמות הנושאים, על לוחיות קטנות יותר מצוינים מספרי המדפים. אין מפת התמצאות או רשימה כוללת של הנושאים ומקומם. יתכן וממדיו הקטנים של חדר אוצר הספרים [כ15 מ"ר] מפחיתים את הצורך בעזרים מעין אלה.
למרות החלוקה הכללית למדי ניכרת מודעות להבחנה בין סוגות שונות. כך למשל מונחים ספרי המוסר והמחשבה יחד, אולם השלט שעל המדף מציין שאלו הם ספרי "מחשבה ומוסר" ולא "מוסר" בלבד. אפשר שדווקא הנטייה לעסוק גם במחשבה בזמן "סדר מוסר" הביאה מחד גיסא לאיחודם של שתי סוגות אלה במדף אחד ומאידך גיסא להבחנה ביניהן בלוחית. מסדרי אוצר הספרים הבחינו בייחודה של ספרות הכללים והערכים, ולא כללו אותה בספרי האחרונים. יש להעיר שספרים מסוג זה, שרובם, אם כי לא כולם, התחברו בידי חכמים ספרדיים, כמעט שאינם מוכרים שיבות הליטאיות, ואף כאן אין מרבים להשתמש בהם. אפשר שהמודעות לקיומם מצד אחד והשוני הבולט בינם לבין ספרי הלמדנות המקובלים מצד שני הקלה על ההבחנה בייחודם. הנוהג, הרווח כאן יותר מאשר בישיבות אחרות, לעסוק, בעיקר בשבתות, בספרות מוני המצוות [בייחוד בספר המצוות של הרמב"ם, ב"ספר החינוך" המיוחס לרבי אהרון הלוי, מחכמי ספרד בימי הביניים, ובנושא הכלים העיקרי שלו "מנחת חינוך" מאת רבי יוסף באב"ד, מרבני בגליציה במאה ה19, ובפירושו של רבי ירוחם פישל פערלא, תלמיד הנצי"ב מוולאזי'ן, שנפטר בירושלים בתחילת המאה ה20, חיבור זה כמעט שאינו מוכר בישיבות אחרות] תרם מן הסתם להקדשת מדפים מיוחדים לספרות זו.
עותקים של ספרים בעלי תוכן למדני עיוני בסדרי "נשים" ו"נזיקין" המסודרים כ"נושאי כלים" [חיבורים המלווים חיבור אחר, בדרך כלל חיבור הלכתי בסיסי] של ה"שולחן ערוך", שהבולטים שבהם הם "קצות החושן" [מאת רבי אריה לייב הכהן, מחכמי גליציה בסוף המאה ה18] ו"נתיבות המשפט" הכולל השגות עליו [מאת בן זמנו, רבי יעקב מליסא] שלימודם רווח בישיבות, נמצאים הן בין מפרשי השו"ע והן בין ה"אחרונים" על הש"ס. גבאי אוצר הספרים מודע לבעייתיות שבכפילות זו [בלא להכיר את הכלל המקובל בספרנות המקצועית, לפיו אין לתת לספר שני מספרי מיון בספריה אחת] ובכוונתו לאחד את כל העותקים של ספרים אלה במדפים המיועדים למפרשי ה"שולחן ערוך".
לאוצר הספרים קטלוג בפורמט מודפס הכרוך בקלסר. הקטלוג מסודר לפי א"ב של שמות הספרים והכולל מידע מינימלי על אודות הספר ומיקומו. הקטלוג אינו מעודכן ומצורף אליו דף בו מתבקשים המעוניינים בכך להוסיף עדכונים. בכוונת גבאי אוצר הספרים לעדכן את הקטלוג בקרוב.
באוצר הספרים ישנו מחשב, עליו מותקנים תקליטורים של "אוצר החכמה" ושל "קול הלשון" [ארגון חרדי המספק קבצי אודיו ווידאו של שיעורי תורה ודרשות ללא תשלום]. ופורמט דיגיטלי [לא מעודכן וקשה לגישה] של הקטלוג. כמעט כל השיעורים, השיחות והדרשות, הנאמרים בישיבה בימות החול מוקלטים ומועלים על המחשב כקבצי שמע הניתנים להורדה. אוצר הספרים אחראי גם על פעילות זו.
התפתחות הטכנולוגיה והאפשרות לאכסן מידע ולאחזר אותו בקלות מרבית משפיעה גם על הלימוד עצמו, ומקובל כיום בקרב התלמידים לחזור על השיעורים לא רק מתוך רשימות שנכתבו בזמן השיעור אלא גם, ואולי בעיקר, באמצעות הורדתם לנגנים, האזנה חוזרת אליהם וכתיבתם אז. זאת בשונה מתקופות קודמות שבהן נזקקו התלמידים ל"חזרן" [בחור למדן החוזר על שיעורי הרבנים עם תלמידים צעירים יותר, תפקיד שהיה קיים בעיקר בישיבות הונגריה], למחברות שנפוצו בהעתקות ובסטנסיל [כפי שהיה נהוג בישיבות ליטא] ומאוחר יותר לקלטות שדרשו ציוד מסורבל משהו ומקום אכסון נרחב.
הפקדת הנושא בידי אוצר הספרים משקפת, כנראה, את ההכרה, לכל הפחות האינטואיטיבית, בכך שאוצר הספרים אינו רק מחסן של ספרים, אלא גוף המופקד על שימור הידע ועל הפצתו. במקביל למתרחש בעולם הספריות הכללי, גם כאן תורמת ההתפתחות הטכנולוגית תרומה מכרעת להתעצמותה של הכרה זו.
המחשב מחובר למדפסת, שהשימוש בה בתשלום, אותו יש לשלשל לקופה המונחת בסמוך. הוא אינו מחובר לרשת האינטרנט, עקב ההסתייגות הקיימת במגזר החרדי מהשימוש בכלי זה. כנראה שמסיבה זו הישיבה גם אינה מפעילה אתר רשמי, למרות שכאמור כמעט כל השיעורים הנאמרים בה קיימים כקבצי שמע ובקלות ניתן להעלותם לרשת.
אוצר הספרים מפעיל גם מכונת צילום, שמסיבות של חוסר מקום אינה מונחת בחדר אוצר הספרים אלא בפינה שבחדר המדרגות המובילות לבית המדרש.
כרגיל באוצרות הספרים אין כאן שרותי יעץ [ההפניה למקורות נעשית בדרך כלל רבני הישיבה ואברכיה, בעל פה או בצורת "מראי מקומות"] והשאלה, אם כי ישנה אפשרות ליטול ספרים לימי "בין הזמנים" [זמנים שבהם לא מתקיימים לימודים סדירים בישיבה] לאחר נטילת רשות מה"אויצרניק". בולט העדרו של תקנון כתוב, אולי הדבר נובע מתפישת אוצר הספרים כחלק מבית המדרש, וממילא ראיית כללי ההתנהגות המובנים מאליהם המחייבים בבית המדרש כמחייבים גם בבית המדרש.
אוצר הספרים אינו מבוסס על הספרנות המקצועית, ואם הוא פועל לפעמים על פי תובנותיה אין זה מתוך הכרות עמה אלא מתוך אינטואיציה בריאה ושכל ישר. עם זאת ה"אויצרניק" שמח לשמוע המלצות כמו התקנת מפת התמצאות וכדומה.
סקירת אוצר הספרים של ישיבת "איתרי" מאששת את קביעתו של ארונסון[6] לפיה רואים "אוצרות הספרים" את עצמם כגוף המסייע ללימוד בישיבה ולא כספרייה בעלת ערך עצמאי ומחזקת את הקביעה לפיה ישנה זיקה הדוקה בין רוח הישיבה ושיטת הלימוד שלה לבין אופיו של אוצר הספרים.
הדברים נכונים בייחוד בישיבה זו, בה, בשונה מישיבות רבות אחרות, אוצר הספרים צמוד לבית המדרש ותופש מקום מרכזי בפעילות הלימודית השוטפת.
הדברים מלמדים גם כי תובנות שונות של מדעי המידע, כמו ראיית הספרייה כמרכז לשימור ולאחזור ידע או הצורך להימנע מכפילויות, קיימות, מתוך אינטואיציה, שכל ישר ומציאות טכנולוגית דומה, גם אצל גבאי אוצרות הספרים המיישמים אותן בהתאם לצרכיהם, גם ללא הכרות ממשית עם הספרנות המקצועית. בהקשר זה יש לציין ש"האויצרניק" שמח לשמוע המלצות שונות כמו הוספת עזרי התמצאות.
ישיבת "איתרי" מצויה, כאמור בתהליך של התחדשות, שאינו פוסח על אוצר הספרים. סביר, איפוא, להניח, שאוצר הספרים יעשה יותר ויותר יעיל ומאורגן. יש לצפות שבעתיד יאספו הספרים המפוזרים בחדרים שונים בבנייני הישיבה וירשמו בקטלוג מסודר. עותקים מיותרים יתן ימכרו או יועברו. הפיכת הפורמט הדיגיטלי של הקטלוג לנגיש ולידידותי היא כנראה קלה ופשוטה ומן הסתם תיעשה בעתיד הלא רחוק. היא תאפשר עדכון שוטף שלו ותקל על השימוש בו.
נראה ששיטת מספרי המדף מספקת את צרכי המשתמשים וככל הנראה לא תשתנה, עם זאת סביר שיתווספו עזרי התמצאות דוגמת מפה של אוצר הספרים.
אם וכאשר תחליט הישיבה להקים אתר משלה או להפיץ את תורתה דרך קבע באתר קיים [כמו קול הלשון, המפעיל גם אתר אינטרנט] יהיה בכך, מן הסתם, תפקיד מרכזי לאוצר הספרים, האוצר בתוכו גם אוצר בלום של שיעורים בצורת קבצי שמע.
[1] תודתי נתונה לראש הישיבה הנוכחי, מו"ר הרב אריאב עוזר שליט"א, על שאפשר את העיסוק בנושא ואף שמע חלק מהדברים, ל"אויצרניק", הבחור מיכאל צ'ופיוף נ"י, ולידידי, איש ירושלים, ר' שמעון ויצהנדלר הי"ו, מוותיקי הישיבה, על סיועו. אחריות הדברים, כמובן, עלי בלבד.
[2] ראה רשימות נוספות: א. אוצר הספרים ישיבת מאור התלמוד (רחובות), גיליון כב, ב. אוצר הספרים של ישיבת "בית מאיר (בני ברק), גיליון כז.
[3] תיאור מקיף ומפורט יותר של שיטה זו ישנו במאמר הראשון בסדרה, ראה נא כאן.
[4] גישה הממליצה על עיון מרבי בספרי האחרונים הייתה מוכרת גם בעולם הישיבות הליטאי הקלאסי, בדרך זו נקט, למשל, ראש ישיבת מיר, הרב חיים שמואלביץ, ראה: .ראובן גרוסמן, מח ולב, בתוך: יוסף בוקסבוים עורך, ספר הזכרון לכבודו ולזכרו של רבי חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר. ירושלים, תש"ס 2000, עמ' פג-פד.
[5] לתיאור ההבדל בין דרשנות והגות לבין מוסר ראה בהרחבה ובפירוט במאמרי "החזק במוסר אל תרף", מורשתנו יג (תשנ"ט 199) עמ' 162-157
[6]: Y. Aronson. (1992). Yeshiva libraries in israel. Judaica Librarianship, 6(1-2), 38-42 ;
Safranim's Blog 
מאמר מעניין ומפורט.
אעיר כמה נקודות:
ישנו ערבוב מסוים בין תקופות שונות של הישיבה, בעיקר במה שנוגע לסגנון הלימוד והצוות, ואדרבה מתוך עיון באוצר הספרים ניתן להבחין – במידה מסוימת – בין התקופות השונות, כמו שציין יפה כותב המאמר בנוגע לספרים שנדפסו בארה"ב. כך, לדוגמא, לימוד סדר קדשים אינו נפוץ עוד כבעבר (למיטב ידיעתי רק תלמיד אחד בישיבה עסק בסדר זה בשיטתיות בשנים האחרונות), והדבר מתבטא בגילם הממוצע של הספרים הקשורים לסדר זה ובמיקומם באוצר הספרים.
יצויין עוד שלימוד סדר זה, כמו גם הקשר לעולי אמריקה, היו מרכזיים יותר בתקופתו של ראש הישיבה הראשון הרב מרדכי אליפנט זצ"ל, שהיה תלמיד חכם ועילוי מפורסם (ומשום מה מוזכר במאמר בתואר הסתמי משהו הר"ר מרדכי אליפנט ז"ל). ספרייתו הגדולה, בה נוכחות בולטת עוד יותר של ספרים מהסוגים הנ"ל, שוכנת עד היום בקומה שמתחת לאוצר הספרים, ומטבע הדברים הייתה במהלך השנים "נדידה הדדית" של ספרים מכאן לשם ומשם לכאן.
ספרים נוספים הגיעו, כפי שמצויין במאמר, ממוסדות ועזבונות שונים. ספרים רבים היו שייכים לאוצר הספרים של "ישיבת איתרי לצעירים" – בעיקר ספרים הנחשבים "בסיסיים" יותר, כפי שניתן לצפות מאוצר ספרים של ישיבה לצעירים. ספרים חסידיים וחסידיים-למחצה שונים נושאים את חותמה של "ישיבת גור בעמנואל". ספרים ישנים רבים נושאים את חתימתו של הרב יצחק יעקב וכטפויגל זצ"ל.
בעיית "הסיווג הכפול", לפחות בתקופה אותה אני מכיר, הקיפה יותר מספרים שהם "נושאי כלים" של השו"ע, וכללה ספרי "אחרונים בסיסיים" רבים שעותקים מהם היו גם במדפים המתאימים וגם במדפי "אחרונים" יעודיים בתוך בית המדרש. המטרה הייתה להנגיש ולקרב פיסית ללומדים ספרים להם הם נזקקו בתדירות רבה יחסית, אולם החסרון היה בלבול מסוים שנוצר בעת סידור הספרים. ייתכן שבשנים האחרונות צומצמה מגמה זו.
עוד ראוי לציין שחלק מאוצר הספרים הוא "מתחלף" – רוב העותקים של ספרי הראשונים והאחרונים על המסכת הנלמדת מובאים לאוצר הספרים רק כאשר מתחילים בלימוד מסכת זו, ושאר הזמן הם שוכנים במחסני ה"אוצר". עותקים נוספים מושאלים מ"גמ"ח השאלת ספרים לישיבות".
לסיום אעיר שהכנסת מאגרי המידע הממוחשבים לאוצר הספרים נעשתה פחות או יותר באותה תקופה של "דילול" הספרים המודפסים הנזכר במאמר – נקודה שאולי משקפת מגמה שראוי לעמוד עליה.
לסיום, שוב יישר כח על מאמר מאלף.
תשאח"ח לבן שלמה הי"ו על ההערות, ההארות וההוספות.
על השינוי ביחס ללימוד קדשים אכן לא ידעתי, עם זאת נראה שהמגמה של לימוד בהיקף רחב יותר מן המקובל, ממנה ניזון גם לימוד זה, עודנה קיימת [מה שמעלה את הסיכוי שהוא ישוב להתקיים] ועדיין ישנם באוצר ספרים שנקנו מחמתו [למשל ספריו של רבי שבתי סיניגליה על תמורה ומעילה], השינוי בהרכב האוצר שלפי עדותו של בן שלמה נעשה עקב השינוי ביחס ללימוד קדשים מחזק מאד את הטענה בדבר הקשר ההדוק בין אוצר הספרים לבין הלימוד בישיבה. מעניין יהיה לעקוב אחר שינויים בנושא אם וכאשר יהיו – אם לימוד קדשים יחזור לתפוס מקום כבעבר – האם יועלו הספרים שוב לאוצה"ס וירכשו ספרים חדש ים בנושא? אם הנחת היסוד האמורה נכונה, סביר להניח שכן.
הקשר לאמריקה כבר אינו קיים שנים רבות, אך דומה שעקבותיו טבועות עד היום במדפי אוצר הספרים בו ישנם לא מעט דפוסי ארה"ב [כאמור, רובם ככולם ד"צ של דפוסי מזרח אירופה]. הספרים הנושאים חותמת של ישיבת גור הגיעו כנראה מישיבה של החסידות שפעלה בעבר בבניין הישיבה קטנה לאחר שזו נסגרה [איני זוכר את השנים המדויקות שבהן היא פעלה שם, אך דומני שהיה זה בשלהי תקופת ה"לב שמחה" ותחילת תקופת ה"פני מנחם"] שאם איני טועה נוסדה בעמנואל ועברה מאוחר יותר לאשדוד עם זאת דומה שגם קודם לכן היה אחוז גבוה יחסית של ספרי חסידות [קלאסית, לא חב'ד] באוצר הספרים. ישיבת גור לא השתייכה לאיתרי, והספרים הועברו, כנראה, בחלק מהסדר כספי בין המוסדות.
ככל הידוע לי, ספרייתו של רי"י וכטפוגל זצ"ל, או חלק ממנה, אכן נרכשה בשעתו בידי הישיבה.
הכנסת ספרי ראשונים ואחרונים על המסכת הנלמדת לבית המדרש אינה מהווה, לענ"ד, מיון כפול, אלא נוהג המקובל בישיבות ומטרתו להקל על הלומדים. עם זאת אפשר שבמקום שבו אוצר הספרים סמוך לבית המדרש ובמידה מרובה מהווה חלק כמעט אינטגרלי ממנו הדבר יוצר את אותה המבוכה שיוצר מיון כפול.
גמ"ח אוצר הספרים פועל בכל הישיבות, ויישר כוחו של בן שלמה שהסב את תשומת הלב למפעל מבורך זה, הראוי למחקר, עיון ודיון בפני עצמו. אשמח לדעת היכן הם יושבים היום [בזמנו הם ישבו ברוממה, העודם שם?] וכיצד יוצרים קשר עמם.
הקשר, שלא ידעתי עליו [ויישר כוחו של בן שלמה שהצביע על קיומו], בין דילול אוצר הספרים לבין רכישת מאגרי מידע, מהווה, כפי שכבר ציין בן שלמה, נקודה חשובה מאד, שכן זהו מקרה מובהק של מעבר מפורמט מודפס לפורמט דיגיטלי. מעברים כאלה מתרחשים לרוב בעולם הספריות הכללי, וכאן לפנינו דוגמה מעולם אוצרות הספרים הישיבתי הנחשב ובצדק לשמרן, דוגמה שיש בה בכדי ללמד רבות על ההיקף הרחב של תופעת הדיגיטציה והיא מחזקת את הטענה שהעליתי בדבר קיומן של תופעות מקבילות כתוצאה משימוש בטכנולוגיה זהה או כמעט זהה [בעולם הכללי הדברים נעשים באמצעות האינטרנט וכאן בתקליטור, אך לעניינו אין הבדל מהותי בין שני אלה].
אציין שבעבר היו באוצר הספרים כרכים רבים של ספרים כמעט לא מוכרים שהונפקו בידי מכון זכרון קדושי פולין באשדוד, והובאו לישיבה בידי ראש הישיבה אז, הרב יחיאל מיכל זילבר שליט"א [הנוהג בעצמו לעיין רבות גם בחיבורים פחות ידועים] הללו תפשו מדף שלם אחד לפחות [המדף העליון של הקיר הצפוני באוצר הספרים] ואולי אף יותר מזה, כיום הם אינם שם, לאור דבריו של בן שלמה הסיבה לכך היא ככל הנראה הכנסת מאגר אוצר החכמה, המספק מנוע חיפוש יעיל יחסית ואינו תופס מקום כה רב.
גמ"ח "אוצר הספרים" של הרב מרדכי גולדיש נמצא כיום בהר נוף, קצנלבוגן 4. 026524907.
יש לציין שאמנם יש שם ספרים בנושאים רחבים יותר כספרי כללים ועוד אבל כנראה צדקו הישיבות שלא הכניסו את זה משום שספרים אלו מעלים אבק!
נ.ב. היום אין בצוות של הישיבה אפי' חסיד אחד.