ב. הרהורים של פנסיונר המגיע לשיבה

ד"ר בנימין ריצ'לר,  לשעבר מנהל מכון לתצלומי כתבי יד, הספרייה הלאומית.

מיום שחגגתי את יום הולדתי השבעים לפני חודשים אחדים התחלתי למצוא בכתבי-היד שאני מעיין בהם   עדויות על  תלמידי חכמים שעסקו במלאכתם  עד סמוך ליום פטירתם.

המקרה הראשון נתגלה לי כאשר הכנתי מאמר לספר הזכרון לשרה פרנקל ז"ל שעתיד להתפרסם בתחילת השנה הבאה. נושא המאמר הוא ידיעות על תולדות הדפוס הנמצאים בכתבי-יד. אחד הספרים שאני דן בהם הוא  ספר גרגר בראש אמיר מאת מאיר בן יצחק איזק הנמצא בכ"י בקופנהגן. שני ספרים של המחבר נדפסו בחייו והוא הכין ספר זה לדפוס  ובו חידושים על התלמוד  והוא ביקש "להביאם לבית הדפוס, ואולי יזכני הוא ית"ש להדפיסם בעודני בחיים". המחבר הרגיש שזמנו קצוב וסופו קרב. בדברי סיום בחרוזים הוא כותב "הזמן אכל צידי / ופרש לרגלי רשת … באנחתי כבדה ידי  / יד כהה נחלשת. נמס כעש חמודי / ואור עיני מעוששת  …". דברים אלו כתב בוי"ו כסליו שנת תק"ע. כעבור חודש, בז' טבת, נפטר לעולמו. ספרו לא נדפס.

לאחרונה קטלגתי כתב-יד מהספריה הלאומית ובו פנקסו של השד"ר הירושלמי בן ציון פיזאנטי.  הערך האחרון בפנקס נושא את התאריך   "ה’ כסלו תר"ץ ליצירה", חודש בלבד לפני פטירתו של השד"ר בז’ טבת תר"ץ.

ואני שואל את עצמי, מה פשר הדבר שנתגלו לי שני חכמים שסיימו את מלאכתם בה' או בו' כסלו ונפטרו כעבור חודש בלבד, בהפרש של מאה ועשרים שנה [כמה סמלי!]  אך באותו תאריך,  ז' טבת? האם ההשגחה רומזת לי שאף שהגעתי לשיבה  עלי להמשיך במלאכה ומובטח לי שאוכל לעשות כן עד סמוך לקץ  [עד מאה ועשרים]? והאם יש משמעות  לתאריך ז' טבת ואולי  עלי לשמור על בריאותי במיוחד כאשר תאריך זה מתקרב?