1. מיון ומפתוח בספריות ישיבתיות: ניתוח השיטות, מקורותיהן והתפתחותן

נחום זיטר

הספריה הלאומית

 

פרק מתוך עבודה  לשם קבלת תואר מוסמך

במחלקה ללימודי מידע של אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א

 

מבוא

מחקר זה עוסק בבירור צורות המיון, מתן כותרות נושאים ומפתוח מילולי הנהוגים בספריות ישיבתיות. ברבות מהספריות הישיבתיות[1] אין ספרנים מקצועיים והספריות הן באחריותם של תלמידים או רבנים העוסקים בכך כמקצוע משני או בהתנדבות. מגבלות אלו מקשות על יכולתם ליצור שיטות קטלוג מיון מקצועיות. ספריות אלו נוטות להשתמש בשיטות מיון בפיתוח עצמי (אם בכלל). כותרות נושאים ומפתוח מילולי לרוב אינם בשימוש. אולם מצד שני יש לספרנים מסוג זה יתרונות מפאת קשריהם לתחום ומוסד. במקרים רבים הספרנים הללו הינם בעלי ידע מקיף בתוכנם של הספרים ובדפוסי חשיבה של משתמשי ספריות מוסדותיהם. בכך מתאפשרים קטלוג ומיון המותאמים לאוכלוסיה המקומית.

בתהליך סידור הספרייה על האחראים להתחשב בצרכים המיוחדים של אוכלוסיית המשתמשים ולפתח את מבנה הספריה והאוסף בהתאם. בכלל זה יש צורך להתאים לבני המוסד מיון המקבץ יחד חומרים רלוונטיים לפי שיטת הלימוד הנהוגה. כמו כן ישנן סוגיות מקומיות נוספות בתהליך המיון, כגון צורת תת-החלוקה, ריכוזם של ביאורים לתלמוד או חלוקתם למסכתות, מיונם של ספרי חידושים בנושאים מורכבים, שיטת החלוקה בהלכה והתיחסות לכרונולוגיה כבסיס למיון. נושאים אלו, שרובם נידונו גם בעת הכנת שיטות מיון כלליות ויהודיות, מקבלים טיפול מיוחד המותאם לישיבה.

שיטות המיון של ישיבות אינן סטטיות ולרוב מתפתחות יחד עם גידול האוסף. טרם נחקר מדוע וכיצד נושאים בחלקים מטבלת המיון מקבלים טיפול מפורט במיוחד ואילו באחרים הסתפקו במועט. כמו כן, בעת שבעולם המידע בכללותו ניכרת מגמת מעבר לשימוש במילות מפתח, מפתוח מילולי כמעט ואיננו מוכר בישיבות.

תחום חקר הפעלת הספרייה התורנית[2] הוא רק בראשית דרכו. בייחוד חסרים מאמרים המאירים את שיטות העבודה של ספרניהם של מוסדות להשכלה תורנית גבוהה, אשר שונים בצורה ניכרת ממכוני מחקר תורניים או אוספים תורניים פרטיים. במחקר זה מונחת תשתית להבנת תהליך המיון בישיבות.

על אף אופקה הצר של אוכלוסיית מחקר זו, ייחודיותה מאפשרת ללמוד ממנה אודות בניית שיטות מיון מיוחדות בכלל. מרבית הספריות המבוססות הפועלות בעולם המערבי משתמשות בשיטות מיון מוכרות, ועל כן קשה מניתוח שלהם להבין את דפוסי החשיבה של מפתחי שיטות מיון. לעומת זאת, קיים כאן שדה מחקר ייחודי בו שיטות מיון מתהוות ונבנות. ניתן להסתייע במחקר זה בכדי להבין כיצד מתפתחות שיטות מיון וכן להאיר את התהליכים הקוגניטיביים, הפילוסופיים והמנהליים העומדים מאחריהן.

 + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +

להלן יובא פרק מרכזי מתוך העבודה

3.0 תוצאות המחקר

שאלת המחקר הראשונה מבקשת לתאר את פעילות המיון בישיבות. היא מתפרטת לארבע שאלות-משנה: מי הם האחראים למיון, מהם מקורות השיטות, מהם המקורות המסייעים למיון וכיצד השיטות מתפתחות. בכדי לברר נושא זה נערכו ראיונות עם ספרנים בישיבות. במקרים מסוימים שולבו פרטים מתוך ניתוח שיטות המיון המתייחס ליתר שאלות המחקר.

 בטרם ניתן לדון בממצאי המחקר על התפתחות המיון, יש צורך להכיר את התפתחות הספריות עצמן, שכן קיים קשר הדוק בין התפתחות הספרייה לבין התפתחות המיון. להלן סקירה של התפתחותן של הספריות הישיבתיות במדגם שנבחר. סקירה ראשונית זו תבהיר במיוחד את הזיקה שבין הספריה לבין ספרניה.

 

3.1 התפתחות ספריה ישיבתית

במחקר נכללו 28 ישיבות הפזורות ברחבי המרכז, ירושלים ויו"ש. ממוצע גיל הישיבות שהשתתפו במחקר הוא כ-35 שנה,  כאשר מרביתן הוקמו בין השנים 1980-1967. רק ארבעה מוסדות שנכללו במחקר נוסדו לאחר שנת [3]1980. כמו כן חמישה מוסדות בלבד הוקמו לפני יותר מ-50 שנה. גודלן של הישיבות נע בין 120-1,200 תלמידים.

הספריות הוקמו בסמיכות להקמת הישיבות, אם כי ברוב המקרים בשלב ראשון לא הוגדר "אוצר ספרים" כישות נפרדת אלא הונחו הספרים בכותלי בית המדרש. עם הרחבת הישיבה וגידול האוסף, נוצר צורך להעביר חלק מהספרים – לרוב אלו שאינם נחוצים ללימוד השוטף[4] – למבנה או חדר נפרד. תהליך זה של העתקת הספרייה ממקום למקום נשנה מפעם לפעם בעקבות גידול הספרייה וצורך בהרחבה פיזית. רק שלשה מוסדות, שכולם בני פחות מ-15 שנה, טרם הגיעו לשלב בו הם נאלצים לחלק את אוצר הספרים בין בית המדרש לספריה.

קיימת זיקה ברורה בין מספר שנות קיומה של הישיבה לגודל האוסף. כל הספריות שאוספיהן מונים למעלה מ-10,000 כותרים הן בנות 40 שנה ומעלה. כמו כן, ממוצע גודל האוסף לישיבות בנות 40 שנה ומעלה עמד על 20,100 ואילו ב-14 הישיבות החדשות יותר הממוצע פחות מ-6,000 כותרים. תרשים 1 מראה את כמות הכותרים לספריה בפריסה עולה של גיל הישיבה[5].

image

במקרים רבים גרעינו הראשוני של האוסף הגיע מעיזבון של אחד מרבני הישיבה, מקורביה או פטרוניה. בחלק מהישיבות הוחלט להשאיר אוסף זה כאוסף נפרד אולם במרבית המקרים ספרים אלו מהווים את הגרעין שסביבו נבנה האוסף. מקור חשוב נוסף היה העברתם לישראל של הספרים ששרדו את השואה (שידורסקי, 2008). האוספים גדלו במשך השנים בעיקר מעיזבונות, תרומות ספרים, מתנות מהמחלקה לתרבות תורנית של משרד החינוך ורכישות מצומצמות שנעשו על ידי הישיבה.

בשני העשורים האחרונים הוזלת עלויות הדפוס ושינוי מצבן הכלכלי של הישיבות הביאו לגידול ניכר בקצב הרכישה של ספרים עבור ספריות הישיבות. ריבוי ההוצאות לאור והדפסתם מחדש של ספרים נדירים מאפשרים לישיבה להקים ספריה ללא צורך להסתמך על אוספים קודמים. במקביל לכך,  מודעותם של התלמידים להיקף הספרות התורנית החדשה מביאה לדרישה גוברת על הספריה לרכישות מוגברות, הן של הספרות התורנית הקלאסית במהדורות חדשות והן של הספרות התורנית החדשה. דפוסי הגידול האיטיים שהתקיימו קודם התחלפו (לרוב) בקצב רכישה מוגבר המוכתב גם מכמויות מוגדלות של ספרים המוצעים בשוק. ספריות עשויות למצוא עצמן בקצב גידול מהיר של 5-10% לשנה בכמות הכותרים. בנוסף, דילול אוסף מבוצע באופן מצומצם בישיבות, הדוגלות בהנחה שהתורה נצחית, ועשויות רק להחליף מהדורות ישנות בכדי להכניס חדשות במקומן (זיטר, 2007). ברבים מהמקרים גם דילול זה לא נעשה מפני יתרונות שבמהדורות ישנות, כגון עיצוב עמוד אחר או תוספות ייחודיות (פאר, 2006).

הפעולה המתוארת לעיל – העתקת הספרים ממבנה למבנה או סידורם מחדש במקומם – מהווה פעולה שכיחה בישיבות. לרוב היא מלווה ברישום מחדש של הפריטים, וכך בישיבה אחת הראו לי אוסף של ששה קטלוגים שונים המתייחסים לאותו אוסף, מתקופות שונות. ספריה זו החלה בקטלוג במחברת, עברה לקלסרים, כרטיסי קטלוג, רישום בסיסי במחשב ולבסוף עברה לקטלוג ממוחשב מקצועי. בקטלוגים השונים ניתן לראות שינויים ברמת המידע בקטלוג וכן שינויים נרחבים במיון. ישיבה אחרת בירושלים מחזיקה שני קטלוגים, אחד בשביל הספרים שקוטלגו בעבר ואחד לספרים שנרשמו מאז המעבר למבנה חדש.

מעברים אלו אינם פעולה רשמית של המוסד. לרוב לא מדובר ב"חנוכת משכן הספריה" בהנחיית ההנהלה (אלא אם כן מדובר באירוע לכבוד הקדשת הספריה על ידי תורם). העברת הספריה היא בדרך כלל פרי יוזמתם של האחראים על הספריה, הרואים צורך בפיתוחה בכדי לטפל בגידולה הטבעי.

דוגמא לכך ניתן להביא מישיבה הפעילה למעלה מארבעים שנה. בישיבה זו רואיינו לא רק הספרן הנוכחי אלא גם מספר אנשים שפעלו בספריה החל מראשית שנות ה-70. כל אחד מהם הגדיר עצמו הספרן ש"הפך אותו מאוסף ספרים לספריה מסודרת": הראשון פעל לרכישת ספרים וסידורם clip_image007במדפים פזורים, השני אסף את הספרים לארונות מסודרים בבית המדרש, השלישי העביר את הספרים לחדר נפרד וכך הלאה. לבסוף העבירוהו למשכנו הנוכחי שם סודר לפי נושאים מפורטים (וכבר עודכנה השיטה פעמיים מאז על ידי ספרנים חדשים). בחלק מהמקרים נעשה קטלוג מחדש לגמרי. היות ושיטת המיון היתה על פי מספרי מדף קבועים נוצר צורך במיון מחדש של כל חומרי הספריה לרבות רישום בקטלוג ועל הספרים.
ראייתם – הסובייקטיבית אמנם – כי הספריה לפניהם הייתה חסרת סדר וסידורם מחדש הקנה לה משמעות כספרייה איננה ניתנת לפרשנות על רקע אינטרס אישי גרידא.  הגידול המתמיד בתוספת שיפור במיומנויות סידור דורשות רמה הולכת וגוברת של סידור הספריה, מבחינת האחסון, הרישום והמיון.  השינוי היזום, הנובע הן מאילוצי מקום והן מהסיבות שתוארו לעיל, קושר את הספרנים בצורה הדוקה במיוחד לספריה, בתחושתם כי הם הקימו אותה. מאפיין נוסף המשפיע הוא הרקע של הספרנים הישיבתיים.

תת-השאלה הראשונה שנשאלה היא: מי הם האחראים על המיון? על שאלה זו ענו במסגרת  הראיונות. פרטי הממצאים מובאים בתרשים 2. בכל המקרים שנבדקו נמצא כי הספרן הוא האחראי הבלעדי גם על קביעת מיון הספרים, אם כי מסתייעים בצוות המוסד במקרה הצורך. ברוב מכריע האחראים הם חלק מהלומדים ישיבה. ב-47% מהישיבות האחראים הם אברכים נשואים ובשליש מדובר בבחורים שאינם נשואים. רק בשני מוסדות היו רבנים האחראים הישירים על הספריה. כמו כן, רק שני מוסדות העסיקו אנשי מקצוע לטפל בספרייתם הגדלה. יש לציין שאף בשני המקרים האחרונים מדובר בתלמידי המוסד שעברו הכשרה מקצועית והחליטו לעסוק במקצועם בתוך המוסד בו למדו.

קיים קשר הדוק בין הישיבה לבין ספרניה. לכך השפעה ניכרת על היכרותם את דפוסי הלימוד המקובלים בישיבות ויכולתם להתאים לכך את פיתוח האוסף, הקטלוג והמיון. בייחוד בולט הדבר במיון בבית המדרש, בו מתקיים מירב הלימוד הישיבתי.

3.1.1 התפתחות המיון: שלב בית המדרש

תת-השאלה הרביעית[6] היא: כיצד מתפתחת שיטת המיון בישיבות? סקירת המוסדות לעיל מראה על שני שלבים מרכזיים בהתפתחות הספרייה בישיבה המשפיעים על הרישום והמיון: הימצאותה בבית המדרש והמעבר לספריה נפרדת. ב-58% מבין הישיבות שהשתתפו במחקר הספרייה עברה למיקום נפרד לפני למעלה מעשור, ב-24% היא הוקמה מראש כיחידה נפרדת וב-7% נוספים הספרייה עברה למיקום נפרד לפני פחות מעשר שנים. למרות המעבר, בספריות אלו עדיין הושארו מספר מצומצם של כותרים בבית המדרש, בכמות הנעה בין 100 ל-500 כותרים[7]. רק ב-11%, כולן ספריות המונות בין 4,000 ל-5,000 כותרים, טרם הוקמה ספריה המופרדת מבית המדרש.

בחקר השלב ההיסטורי של אוצרות הספרים, נעשה שימוש בשני כלים מרכזיים: ניתוח שיטות מיון הספרים שעדיין ממוקמים בבית המדרש וראיונות עם ספרני הישיבות שבהם תיארו את צורת עבודתם במיון בבית המדרש בספרים שנשארו. ספרי בית המדרש, אף לאחר שהופרדו מהאוסף המרכזי, מהווים מיקרו-קוסמה של ספריה מרכזית הממוקמת בבית המדרש ומהווים מקור למחקר על השלב הקדום יותר.

כל עוד הספרייה ממוקמת בבית המדרש, שיטת המיון נוטה להיות בסיסית ומושפעת משני שיקולים מרכזיים. השיקול הראשון הינו צורת הלימוד בספר. הספרים אינם מרוכזים בהכרח לפי נושא ו/או צורת כתיבת הספר, כגון חלוקה בין ספרי הלכה לבין חידושים, פרשנות תלמודית או ספרות שאלות ותשובות, אלא על פי הצורה בה ספרים אלו משמשים את הלומד.

מספר דוגמאות יכולות להמחיש טיעון זה. ספר קצות החושן, ספר פרשנות וחידושים בתחום ההלכה, ידוע כבעל שימוש רב בלימוד התלמוד מפני אופיו הפלפולי (בר אילן, 1996). בין כל המוסדות שנבדקו וכל הספרנים שנשאלו הוסכם כי בבית המדרש את הספר הזה יש למיין יחד עם פרשנות התלמוד. דוגמה אחרת היא היחס בין ספרי הרמב"ם לבין הפרשנות שעליו. משנה תורה, ספרו המקיף של הרמב"ם בהלכה, נחשב כספר יסוד וממוקם ב-89% מהמוסדות יחד עם התלמודים וספר השלחן ערוך. אולם הפרשנות שעל הרמב"ם משמש בעיקר לצורך פרשנות התלמוד וממוקמת יחד עם ספרי פרשנות המסודרים לפי סדר התלמוד. דוגמא שלישית היא ספרות תנאית על התורה: מדרשי האגדה ומדרשי ההלכה. לרוב ספרים אלו משמשים את תלמידי הישיבה בעת לימוד פרשת השבוע, וממוקמים יחד אתם, בניגוד לשיטות המיון הממיינות אותם יחד עם הספרות התנאית או המפרידות בין מדרשי האגדה למדרשי ההלכה וממיינות את הראשון עם פולקלור ואת השני עם ספרות הלכתית קדומה. תופעות דומות נמצאו בשיעורים הנעים בין 50-70% גם לגבי ספרים כדוגמת מנחת חינוך וחכמת המצפון[8].

שיקול מרכזי נוסף המגביל את פעילות המיון הוא צורכי ומגבלות המיקום הפיזי. ספריה הממוקמת בבית מדרש סובלת ממחסור מתמיד במקום והיא צריכה להתחרות עם ריבוי מתמיד של שלחנות וצרכי אחסון של ספרים פרטיים המשמשים אף הם את ציבור הלומדים. גובה קבוע של מדפים עשוי להיות שיקול בעת קביעת תת-מיון. כדוגמא לכך, שני מוסדות מוכרים החליפו בשלוש השנים האחרונות את המדפים הקיימים בחדשים בעלי גובה קבוע מסיבות אסתטיות. כתוצאה מכך נאלצו הספרנים לסדר מחדש לגמרי את הספרים באזורים שהושפעו מכיוון שהספרים לא תאמו אתגובהי המדפים.

אילוצי מקום מוגבל וגדלים שונים של ספרים יוצרים מצב בו סדר המקצועות מתערער ואף הסדר הפנימי מופר. כך, לדבריו של ספרן אחד, כשנשאל היאך הם מתמידים בשיטת סידור בבית המדרש, השיב: "אנחנו לא שומרים על הסדר. פיתחנו בהתחלה שיטה אך ריבוי הספרים ביטל כל סדר שהיה". ישיבה אחרת ערבבה ספרים בתחומי המוסר ומפרשי התלמוד בכדי לנצל מדפים בגבהים שונים בארונות שהוצבו לרשותם. ספריה שלישית מראש מספרה את מאות המדפים שבבית המדרש, אולם במשך הזמן נאלצה לשנות את מיקומי הספרים, וזאת מבלי לשנות את ציון המספר שעליהם.

המיון נעשה בדרך כלל בצורה כללית, המחלקת את ספרי האוסף למספר תחומים רחבים ובהם הספרים מונחים ללא תת-מיון מפורט. גם בישיבות שספרייתן המרכזית ממוקמת בבית המדרש לא נעשה תת-מיון פרטני. מספר שיקולים משפיעים (על פי ראיונות עם הספרנים) על מדיניות זו:

·       תחלופה מהירה של אחראי ספריות מונעת את האפשרות לבנות ולתחזק טבלאות מיון מסועפות.

·       קשיים הנובעים ממגבלות פיזיות של מקום (גובהי מדפים, כמות מצומצמת של מדפים). מכיוון שאילוצי מקום ידרשו עדכון שוטף והזזות לעתים תכופות לרוב מעדיפים הספרנים לקבוע אזור מסוים שבו ספרי התחום יימצאו ולאפשר עלעול במדפים.

·       העדר צורך ממשי מכיוון שמדובר בכמות כותרים מצומצמת.

·       לרוב, המשתמשים מכירים את הספרים שהם מחפשים וניגשים אליהם לפי כותר (באמצעות קטלוג) ולא לפי נושא. על כן, מיותר (לדבריהם) למיין בקפדנות לתתי-נושאים קטנים.

לא נמצאו באף מוסד עקבות של שימוש במפתוח מילולי בעת שהספרייה ממוקמת בבית המדרש, בעבר או בהווה. אחד הגורמים המרכזיים הוא קטלוגם הידני של ספריות בתי המדרש. ללא מנוע חיפוש ממוחשב החיפוש במפתוח מילולי מאבד רבות מערכו ולכן נמנעים מלהשתמש בו.

 

3.1.2 מעבר לספריה הממוקמת בחדר נפרד

שינוי משמעותי עוברות הספריות בעת מעבר ממדפים בצדי בית המדרש לספריה הממוקמת ביחידה נפרדת. מיון הספרים נעשה בשני שלבים מרכזיים. השלב הראשון הינו לבחור אלו ספרים יושארו בבית המדרש ואלו יועברו ל"אוצר הספרים". גורדון (2010) טוען כי ההבחנה בין בית המדרש לספריה כוללת מאפייני צנזור יחסי, על ידי צמצום נגישותם. הוא נסמך גם על פאר (2006) שהזכיר כי ישיבה מסוימת נמנעה מלהכניס ספרי ראשי הישיבות מדורות אחרונים לבית המדרש משום שאין הלימוד באמצעותם תואם את השקפת הישיבה, וזאת למרות הימצאותם בספריה. אולם מתיאורי הספרנים עצמם נראה כי מדובר בפעולה של סידור פונקציונאלי בכדי להשיג את מירב ניצול האוסף – פעולת מיון פשוטה.

לא נמצא תיעוד מפורט באף ישיבה לגבי הקריטריונים שקבעו להשארה בבית המדרש, ובמרבית המקרים הספרנים הנוכחיים לא היו בתפקיד זה בעת שהועברו הספרים. אולם מכיוון שמיון זה הוא מיון מתמשך ומתמיד, שכן לגבי כל ספר המגיע לישיבה יש לקבוע אם יונח בבית המדרש או בספריה, אף כאן ניתן להשליך מתהליך הבחירה שנעשה כיום על שיטות המיון המקוריות בהפרדה מבית המדרש.

הקריטריון הראשון להשארה בבית המדרש הוא צורך מתמיד בשימוש בספר. ספרים אשר נמצאים בשימוש רב יונחו לרוב בבית המדרש. מדובר הן בספרי יסוד, כגון עותקים רבים של התלמוד וספר משנה תורה לרמב"ם, והן בספרים הנדרשים לתכנית הלימודים המרכזית, כגון ספרי הראשונים על התלמוד וספרי הלכה מרכזיים. ספרים של תחומי לימוד קבועים נוספים כגון ספרי מוסר, חומשים וכדומה גם יונחו לרוב בבית המדרש. אולם בכל הנ"ל יושארו לרוב רק ספרים מרכזיים בתחום, ואילו ספרים בתחומים הנ"ל בעלי שימוש מצומצם יותר יועברו לרוב לספריה.

30% מהספרנים קבעו קריטריון נוסף המשפיע על טיב הבחירה האם יש להכניס פריט או להוציאו: תמיכה בתחומי לימוד מרכזיים האופייניים למוסד. מוסדות המתרכזים בתחומי הלכה מעדיפים לצמצם את האוסף המונח בבית המדרש לספרות הלכתית בלבד, על אף החשיבות של ספרות נוספת. גורם הדומה באופיו אך מצומצם במקרים בהם חל הוא מקומית ביקוש ייחודי מסיבות מקומיות. תופעה זו נמצאה באוספים של 52% מהמוסדות. ספרים האהודים על ציבור הלומדים במוסד מסוים, כגון ספריהם של ראשי הישיבה או ספרים הזוכים לתשומת לב מיוחדת מרבני המוסד, מקבלים עדיפות בבחירה בהצבה בבית המדרש.

לרוב, במידת האפשר גם בספריה יהיו עותקים מכל הספרים הנמצאים בבית המדרש, והם מקיימים ביניהם מערכת קשרים הדומה לספריה מחלקתית בהשוואה לספריה מרכזית. כמו כן, הספרייה המרכזית מגבה את ספרית בית המדרש בחומרים בעלי ביקוש נרחב בצורה תקופתית, כגון הקשורים לחג מסוים או לנושא לימוד שנתי.

שלב המיון השני הוא המיון הפרטני הנעשה בתוך הספרייה שהופרדה מבית המדרש. ניתן להבחין בין שתי סוגי קביעת הנוטציה (=הסימון)  בספריות[9]. הסוג הנפוץ (79%) המשיך את שיטת החלוקה והנוטציה הנהוגה בבית המדרש, וקובעת לכל תחום מדף או רצף מדפים וממספרת את הספרים לפי סדר המדפים. במקרים רבים, כדי להקל על פעולות איתור וסידור לכל נושא רחב מוקצה צבע סימון ולכל צבע רצף מספרי משלו.

יתרונה של נוטציה מסוג זו הוא הקלות היחסית באיתור המדפים. עבור ספריה, אשר הן ספרניה והן קהל המשתמשים שלה עוברים תחלופה מהירה יחסית, נוטציה קצרה ופשוטה מהווה יתרון ברור. כמו כן, בצורה זו מצמצמים את הקשיים בהבנת סדר המיון (filing order) הרווחים בשיטות מיון המשלבים שפה אלפאנומרית, סימונים בשברים עשרוניים ועוד. הקטלוג מציג בצורה ברורה את המדף בו הספר נמצא והמספר הקצר יקל על איתורו והחזרתו (Marcela & Newton, 1994 pp. 45-64).

אולם הקושי המובן בשיטה זו הוא הגידול המהיר של הספרייה. גידול קבוע של 5% בלבד בשנה יביא את הישיבה לגידול של 27% במהלך 5 שנים ול-55% במהלך 8 שנים. גידול מואץ יותר, של 7% השכיח בספריות צעירות, יביא לגידול של 40% במהלך 4 שנים בלבד. כפי שהזכרנו, ספריות של ישיבות נמנעות מדילול וקצב הוצאת הספרים למגזר זה הולך וגובר. אף אם הושארו מרווחים מסוימים בעת הסידור, תוך מספר שנים יהיה צורך לעשות סימון מחדש לכל ספרי הספרייה. חלק (28%) מתוך ספריות אלו ניסו להתגבר על הבעיה באמצעות השארת מרווחים במספרי המדפים, ולפי זה ניתן רק להזיז את הספרים ממקומם ללא שינוי המספר שבגבם. אולם קשה לתכנן מראש בדיוק היכן יהיו מוקדי הגידול ולכן אף שיטה זו נוטה ליצור פערים. לדוגמא, ישיבה אחת בירושלים פעלה לרכוש אלפי ספרים מדי שנה. על אף שמפת המדפים הראתה כי כ-15% מהמדפים ריקים לגמרי ומיועדים לגידול עתידי, בפועל היתה תפוסת מדפים הנעה בין 100%-130%, כאשר ספרים שוכבים בערימות ובשורות כפולות בעומק המדף. בד בבד חלק גדול מהמדפים אבדו את צביונם הנושאי המקורי עם זליגתם של ספרים מנושאים בהם היה גידול בלתי צפוי.

כתוצאה מכך בכל הספריות הללו נוצר צורך כל 5-10 שנים לכל היותר לבצע סידור הכולל סימון הספרים מחדש, תהליך מיגע הדורש משאבים וכוח אדם רב. ישיבה אחת תיעדה ששה מעברים מרכזיים בשלושים השנים האחרונות (נוסף על מעברים קטנים של כמויות עד עשרות מדפים באזורים המתפתחים במהירות גדולה במיוחד), ומרבית הספרנים (80% מתוך הקבוצה הנ"ל) דיווחו שבחמש השנים האחרונות עשו רענון של כל שיטת המיון הכולל סימון כל הספרים מחדש.  בפועל, הודה ספרן אחד כי לא משנה כמה ינסו להתגבר מראש על הבעיה "השיטה הזו דורשת המון תחזוקה".

באחדות מן הספריות נשמרו קטלוגים ישנים ובהם מספרי המדף של שיטות מיון וסידור קודמים. ניתן לראות כי בכל מיון מחדש, מלבד הקצאת יותר מדפים לכל נושא, נעשה נסיון לשפר ולפרט את המיון. לדוגמא, ישיבה שכללה את כל פרשני התלמוד שלה ללא הבחנה בין פירושים למסכתות השונות הפרידה בשלב המיון מחדש בין הספרים המתייחסים למסכתות בודדות והקצתה מדפים מיוחדים לכל מסכת.

ישיבות אחרות (21%) משתמשות בספריה בשיטת מיון הקובעת נוטציה קבועה לנושא, כפי המקובל בשיטות מיון מרכזיות. למעשה, היחס בין שיטת המיון שלהן לשל ספריות בעלות מספור מדף קבוע תואם את פיתוחו של Dewey[10] ביחס לשיטות בעלת מספור מדף קבוע שקדמו לו. יצוין כי כל הספריות המשתמשות בשיטות מיון בעלות נוטציה הקבועה לנושא – ולא למדף – הן ישיבות הסדר.

יתרונה של שיטה זו היא ביכולת להביע באמצעות המיון התייחסות לתתי-נושאים מצומצמים. בנוסף, במקרה של צורך בהוספת נושאים ו/או ספרים אין צורך לשנות את הסימון בגב הספרים אלא להזיז את הספרים בהתאם. גם  במקרה שהספרנים מעוניינים לבצע תיקונים במיון אין צורך למיין מחדש את כל הספרייה אלא התחום הנידון בלבד, דבר המקל על שיפור מתמיד ומונע הזנחה ארוכת טווח של המיון.

לרוב, ישיבות אלו עברו את כל השלבים: ספריה הממוקמת בבית מדרש, ספריה ממוקמת במקום נפרד עם מספרי מדפים קבועים, ולבסוף שיטת מיון נושאי מובנה. באחדים מן הישיבות ניתן לראות שאריות של תהליך המעבר. ישיבה אחת הראתה לי בחדר העבודה שלהם ספרים שרידי כל שלבי המיון: בעלי נוטציה מבית המדרש, ספרים שנאספו בספריה ללא סדר נושאי, נושאים הקבועים במדף ולבסוף שיטת מיון נושאי מובנה. התהליך מהמעבר הראשון מבית המדרש ועד קביעת שיטת מיון מפורטת ארך 28 שנה, אולם כעת הם מאד מרוצים מהשיטה המאפשר לשלוף ספרים מ-700 נושאים שונים – "ועוד היד נטויה" להוסיף פירוט בתחומים שונים.

 


[1] לרוב, אין מכנים אוספי ספרים אלו ספריות אלא "אוצרות ספרים". כמו כן, הממונים על ספריות אלו מכונים "גבאי אוצר הספרים". ארונסון (Aronson, 1992) רואה בכך ביטוי ערכי המציג את יחסם של בני הישיבות לספרים כ"אוצרות". מכל מקום במהלך המחקר לנוחות הקוראים ועל מנת לבסס את ההשוואה לספריות אחרות נעשה שימוש במונחים המקובלים של ספריה וספרן.

[2]  חקר ביבליוגראפי הסטורי של ספריות תורניות זכה ליחס נרחב יותר, בייחוד בספריותיהם של דורות תחילת הדפוס.

[3] ישיבות חדשות יותר נוטות להכיל אוספים קטנים יחסית על כן לא תאמו את הגדרות המחקר.

[4] גורדון (2010) טוען כי ההחלטה מדוע ספרים מסוימים נמצאים בבית המדרש ואחרים מונחים בספריה עשוי במקרים מסוימים להיות צנזור ראשוני. אולם מתוך הראיונות שהתקיימו מוכח כי במרבית המקרים החלטה זו איננה נובעת משיקולי צנזורה אלא משיקולים הנוגעים בהבאת החומר השימושי יותר לידי הקורא. החלטות כאלו כלולות בצורת מיון ראשוני. להרחבה בנושא המיון בין בית במדרש לספריה ראה להלן 3.1.2.

[5] בכדי לאפשר הצגה גרפים ראויה, שתי ישיבות בעלות אוספים חריגים בגודלם הוצגו כבעלי 30,000 כותרים. גודלן האמיתי הוא 62,000 ו-73,000 בהתאמה.

[6] סדרם של הממצאים שונה מסדרן של תת-שאלות המחקר בכדי להתאים לרציפות הקריאה.

[7] ספריות בתי מדרש נוטות להחזיק עותקים רבים של ספרי יסוד הנדרשים ללימוד השוטף. על כן, בתי מדרש המחזיקים רק 300 כותרים עשויים להכיל למעלה מ-3,000 עותקים בפועל.

[8] תופעת שיוך ספרים ותתי-נושאים לפי צורת הלימוד הישיבתי נידונה בהרחבה להלן בפרק 4.4.

[9] בפרק זה נידונים תהליכי המיון בלבד. דיון מפורט על ההבדלים במיון עצמו ראה להלן 3.9.

[10] הובא לעיל 1.0.

4 תגובות על 1. מיון ומפתוח בספריות ישיבתיות: ניתוח השיטות, מקורותיהן והתפתחותן

  1. פינגבאק: תוכן גיליון כד | Safranim's Blog

  2. יואל קטן הגיב:

    שלו' שלו' רבי אבישי. תודה רבה לך אף הפעם.
    רציתי להעיר שדברי ארונסון שמובאים כאן בהע' 1 הם כמובן שטות גמורה. 'אוצר' בלשון חכמים הוא מחסן, אוסף, כל מחסן וכל אוסף שהוא, בין של פירות ובין של חביות ובין של ספרים. ולכן המחשבה שזו מילה עם קונוטציה ערכית של 'אוצר יקר' היא טעות גמורה.
    אשמח מאוד לקבל את כל עבודתו של דיצר, או שתמשיך לפרסם אותה פרקים פרקים אצלך.
    כל טוב, הק' יואל

  3. דני הגיב:

    מי אני שאחלוק על הרב יואל, אבל לענ"ד הצדק עם ארונסון, שהרי לא מדובר כאן על מה שחז"ל קראו לו, אלא על שם שהשתרש בעולם הישיבות. ובעולם זה, במכוון נמנעים מהשמות של ספריה וספרן, ורואים זילות בשימוש בשמות הללו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s