מנשה קפלן, רחובות

            לאחר כמה וכמה שנות איסוף ספרים בא הזמן לשתף את הקוראים בכמה הערות ביו-ביבליוגרפיות. אינני איש מקצוע כך שההערות הן מנקודת מבט אישית וסובייקטיבית בלבד של הכותב – משגיאות נקני. חלק מהרשימות מעוררות שאלות. ההערות, חלקן קצרות חלקן ארוכות.  ברוב המקרים חשבתי שנכון יותר לצטט ולא לתמצת. זה נראה לי יותר מעניין, ועימכם הסליחה אם הארכתי בציטוטים.

            המאות תשע עשרה ועשרים הן סוערות מאוד בכל קנה מידה. העולם היהודי התורני התמודד עם פתיחה כלפי העולם הכללי החוצה. דוגמה בולטת, ודי מדהימה, לטעמי, היא ספר נחלה לישראל. מכל מקום, תמיד השעה, הזמן, והמקום אופפים את הספר. כל הספרים תחת ידי ולמראה עיני. הרשימה היא כרונולוגית.

המאה התשע עשרה

1.         ספר העיטור, ווארשא תקס"א – 1801

 

מדובר בראשית הדפוס העברי בווארשא. הספר יצא בדפוס האלמנה זאוואצקא "ונדפס מחדש ע"י ה"ה ר' יוסף בן הרבני הנגיד מוהר"ר אביגדור נ"י חתן הרבני הנגיד המפורסם מו' שלמה זלמן נ"י מיערסלוב והוגה בעיון נמרץ ע"י הרב המאור הגדול מוהר"ר אברהם אבלי נ"י אב"ד דק"ק קאנסקיוואליע". הסכמות: הרב צבי הירש מזאמאשט, הרב משה זלמן מקראקא, הרב יהודא ליב מרגליות מלעסלא, הרב ישראל מקאזניץ, הרב יצחק בן הרב יחיאל מיכל בנש"ק אב"ד אפאטשנא, הרב אברהם מאפטא מגיד ק"ק פרשיסחא. כל ההסכמות מתיחסות למו"ל ולא לבית הדפוס, וכולן גבלו עשר שנים לזכויות ההדפסה מלבד ר' ישראל בן שבתי מקוזניץ, הוא המגיד מקוזניץ, שקבע חמש עשרה שנה. מדוע – איני יודע.

בהקשר זה עולה שאלה הלכתית כללית: מסכימים שונים גבלו תקופות שונות – מה התקופה המחייבת? מינימום? מקסימום? ממוצע?. אם יש למישהו מקור או רעיון נשמח לשמוע.

הערה אחרת סביב המגיד מקוזניץ ראה הלאה בהספד על הרי"מ מגור.

 

2. ספר עבודה בלב והוא סדר תפילות לכל השנה, גלאגוי ולייפציג תקצ"ט – 1839

 

 

מסודר ומתורגם אשכנזית והערות מאת חיים הלוי ארנהיים Arnheim. לא מצאתי חומר על המסדר. הסידור, נוסח אשכנז, נראה רגיל. לאחר ברכת המזון, בעמ' 478 מופיע "ברכת המזון לפי נוסח הרמב"ם" (נוסח הספרדים או התימנים). אין הסבר בסידור עצמו מדוע זה הובא, ולא ברור למה. מישהו באשכנז (חוץ מסוחרים מזדמנים להמבורג? ) ברך, בתקופה ההיא, ברכת המזון בנוסח הרמב"ם?

3. אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן – האומנם הגהת ר' עקיבא איגר?

 

המעיין במשנה פסחים פרק י' משנה ח' ימצא במהדורות הרגילות של יכין ובועז (דפוס ראם, וילנא) הערה משכילית בתוספות ר' עקיבא איגר שזה לשונה: "מפטירין. אפיקומן אפיקו מיני מתיקה בס' תשבי כתב ותמוה לי איך לא ידעו שהוא לשון יון ממש אפיקומם נקרא סעודה גדולה ומה שאוכלים אחר הסעודה אפיקומן".

המהדורה הראשונה של תוספות ר' עקיבא איגר למשניות יצאה באלטונא תר"א (1841). ראיתי רק כרך מועד. בכל אופן דפדוף קל יראה שהוא מורכב משתי הוצאות. כאשר לא היה מה להוסיף על הדף השתמשו במהדורת משניות פראג שקדמה, ובדפים שיש תוספות ר' עקיבא איגר סדרו מחדש. בדף זה של המשנה אין תוספות ר' עקיבא איגר. משמע, ההערה בשמו, נכתבה או נוספה אח"כ. רוחה המשכילי של ההערה משאירה אותנו בחידה האם יד משכילי משפחת ראם כתבוה. אי אפשר להימנע מתחושה חמוצה כיצד התנהגה משפחת ראם כלפי רע"א – שהרי בפולמוס הדפסת התלמוד עמד רע"א כחומה בצורה אחרי משפחת ראם.

4. The Jew in This and Other Lands, London, The Religious Tract Society Instituted 1799

3. 

 

ספר מיסיונרי על היהודים. בערך 1850. בדרך הטבע זה לא כ"כ שייך לאספנות ספרות עברית, גם לא שלי. אלא מאי, הספר מאוייר בכמה ממנהגי היהודים. הטקסט הוא (דווקא!) ידידותי ליהדות וליהודים (אולי כי כך יותר קל להתקרב אליהם?). בהנחה שספר שנועד להדריך מיסיונרים באירופה יציג תמונות עדכניות ונכונות – כמה תמונות, עוררו תשומת לב. בעמ' 58 – תמונה של הוצאת ספר תורה וכשהארון פתוח, המוציא מגביה ספר תורה פתוח, גבוה על ראשו כנגד הקהל (ועם הגב לארון הקודש הפתוח). בעמ' 69 – תמונת סוכות. הסכות עגולות, ומצמחייה עבה. בעמודים 54 ו- 120 – תמונת יהודי מתפלל. הטלית שמוטה מתחת לכתפיים על הידיים (גם בתמונות אחרות). בתפילין של ראש הרצועות יורדות מאזור הפאות ולא מהעורף ותמונת עמ' 120 נראה כאילו הן עוטפות את היד עם התפילין. בתמונת עמ' 54 לא רואים תפילין על היד. מול שער הספר תמונה של הוצאת ספר תורה, כשהמוציא הולך לקהל, והארון פתוח. בארון רואים, בשורה אחורית ספרי תורה, לפניהם צלחות או מגשים, ובשורה ראשונה כלי מים וכדים.

5.   חברת מעוררי ישנים Prospect der Hebraisch-Antiquarischen Gesellschaft zu  London 1851

 4 עמודים בעברית, 16 עמודים בגרמנית. זוהי חוברת היסוד של חברת מעוררי ישנים, הגלגול הראשון של חברת מקיצי נרדמים שנוסדה שלוש עשרה שנים אחר כך ע"י אליעזר זילברמן וכמה ממייסדי חברת מעוררי ישנים. חברת מעוררי ישנים היא חלוצת הפצת חכמת ישראל וספרות ישראל העתיקה. חברי הועד המייסד היו: גוואדאלה, קיש, אהרון גולדשמידט, פיציאוטו, הנרי סלומון, גרין, פיליפובסקי, הרב אייזקס מליברפול, הרב שילר זינסקי ממנצ'סטר, ד"ר צונץ, ד"ר זקש, וד"ר יוסט. הרב אדלר פעיל ויקח חלק חשוב ביסוד מקיצי נרדמים.

 

מן הסתם החוברת לא מצויה. היא כוללת תוכנית להדפסת 21 ספרים בחמש שנים. אנשי החברה (ההנהלה) אחראים להעתיק ולהוציא לאור את כתבי היד של הקדמונים. דין קדימה לכת"י שיצא לאור בהסכמת רוב אנשי החברה ובהסכמת הרב אדלר. כל טקסט יוכן משני כתבי יד "כדי להוציא אמתת הכונה של המחבר ואם יהיה איזה ספק יודפסו שני נוסחאות". ישכרו שני מגיהים בקיאים. מכל ספר יתנו עותק בחינם לבית המדרש דק"ק אשכנזים ולק"ק ספרדים. תומכי החברה (המנויים) מתחייבים לרכוש כל שנה בסכום קצוב. התקווה הייתה לתמיכה רחבה. בעמ' 15 לחלק הגרמני טופס מנוי, ובעמ' 16 רשימת חנויות ספרים ברחבי אירופה שערוכים לטפל. רוב הספרים יצאו אח"כ ע"י חברת מקיצי נרדמים. ספר 21 – הראבי"ה יצא כשמונים שנה אח"כ. ספר הראבי"ה ומדרש תנחומא יוצאי דופן ברשימה. היא כוללת בעיקר ספרי דקדוק, שרשים, וספרי חכמה (כגון: אוקלידוס, יצירה, עיבור). אין כל ספק שהמייסדים עמלו קשה לייסד חברה מסודרת ובמחשבה טובה תחילה. 

בשנת תשכ"ד- 1963 חברת מקיצי נרדמים חגגה יובל מאה שנה. יצאה חוברת ובה הדברים שנאמרו בחגיגה שהתקיימה ביום ד' כסלו תשכ"ד. נשאו דברים: ש"י עגנון, גרשם שלום ואפרים א. אורבך. מעניין לקרוא מה הייתה התיחסות הדוברים לחברת מעוררי ישנים והאם נהגו בה כיבוד אב ואם.

עגנון, בעמ' 12, התיחס בקצרה: "לא יחידה היתה חברת מקיצי נרדמים. אף חברה אחרת דומה לה במעשיה ואפילו בשמה, זו חברת מעוררי ישנים, הוציאה ספרים טובים, אלא כבר סמוך ללידתה נאספה אל עמה ולא הספיקה לעשות הרבה והספרים שהוציאה יקרים היו ולא מצאו ידי כל מבקשיהם לקנותם". בהמשך, עגנון, נשיא החברה, מפריז על מקיצי נרדמים בסופרלטיבים של מעשה נסים, כהנה וכהנה, ועל עצמו, למשל: " …ואם אומר חבר אני לחברת מקיצי נרדמים הרי כאלו אמרתי דרך משל חבר אני לספטואגינטא. לשעבר לפני שלושה ארבעה דורות היו כל הגליות מכירין את חברת מקיצי נרדמים. מאשכנז ועד לאסיא ולאפריקי מכירין היו את מקיצי נרדמים ואת ספריהם." ועוד, כיד הנטויה עליו. ניתן להגדיר את השורות הקצרות שאמר על חברת מעוררי ישנים כקורקטיים. גרשם שלום צנן את דברי עגנון ביחס להתיחסות כל הגלויות: "…אני לא זכיתי לראות סימני רננה אלה בכל תפוצותינו". על חברת מעוררי ישנים אינו אומר דבר.

אורבך היה קצת יותר קונקרטי: "צבי פיליפובסקי, שאותו הזכיר מר עגנון, שההצלחה האירה לו פנים כפקיד ביטוח באדינבורג, הוציא לאור באמת בשנים 1854-7 ספרים אחדים חשובים מאוד: המחברת של מנחם אבן סרוק, התשובות של דונש אבן לברט, וגם את ספר היוחסין. בשער הספרים הוא כתב "סדרו והעריכו לדפוס בעד חברת מעוררי ישנים החכם השלם רבי צבי פיליפובסקי". ובסוף העמוד בסוף השער עוד הוסיף "בדפוס המפואר לנגיד ר' צבי פיליפובסקי", והדפיס שער לטיני…והוסיף עוד שער באנגלית ובו רשם The Hebrew Antiquarian Society"", את שמות החברים כמאה במספר, כולם מלומדים, ונדמה לי שיותר ממחציתם היו נוצרים, פרופסורים, כמרים וכו'. כנראה שאלה היו כולם פרנומרנטים. רבו ומורו של פיליפובסקי, ב"ג, בר גולדברג, רמז – לא כל כך ברמז – שהחברה הזאת "מעוררי ישנים" לא היתה ולא נבראה, אלא היתה המצאתו של פיליפובסקי. על כל פנים נראה, שזילברמן השפע מהרעיון של פיליפובסקי. במקום השם "מעוררי ישנים" בחר בשם "מקיצי נרדמים"…".בהערה, אורבך מפנה לרשימה "אלה דברי ב"ג" במגיד תרל"ב עמ' 530 ורשימה של טוביה פרשל על חברת מעוררי ישנים בהדואר ג' שבט תשכ"ד עמ' 169. טרם ראיתי את שתי הרשימות.

אם עגנון היה קורקטי, אורבך התייחס בקרירות ואף בזלזול-מה. מדוע לא נהגה חברת מקיצי נרדמים בכיבוד אב ואם כלפי חברת מעוררי ישנים? האם "יחוס" של פקיד ביטוח מסקוטלנד לא נאה? מה פירוש חברת מעוררי ישנים לא היתה ולא נבראה? באמת מעניין לראות את שתי הרשימות ובמיוחד האם הם מזכירים את פרוספקט החברה. יכול להיות שאורבך לא ראה את הפרוספקט? על כל פנים בחלק הגרמני של הפרוספקט מובאים מכתבים מחכמים שונים. אליקים כרמולי כתב בעברית וציין את השם חברת מעוררי ישנים (בעברית), כמוהו: הרב אדלר, אליעזר ראזענטהאל, הרב אטלינגר ושניאור זקש. מכתב יואכים ללוול מבריסל, בצרפתית, מצטט את פיליפובסקי כנמען, והוא היחיד. פרופ' אדריאן, ספרן אוניברסיטה כותב שהספריה תהיה מנויה לכל ספר שתוציא The Hebrew Antiquarian Society of London. זה איפוא השם האנגלי של החברה.

חברת מעוררי ישנים לא היתה ולא נבראה – כמשל היתה? לא שכחנו לשאול היכן הפרוספקט הודפס, השארנו זאת כהערה אחרונה למחשבה: Druck von F.A. Brockhaus in Leipzig. האם יש בזה כדי לרמוז משהו?

אגב אורחא שאנחנו מדברים על חברת מקיצי נרדמים. כנראה השם מצא חן בעיני המדפיס מאיר ליב הירש מסאטומרה רומניה. בשנת תרצ"ו הוא הוציא לאור ס' פרקי אבות עם פירוש זרוע ימין לחיד"א "בהוצאת חברה מקיצי נרדמים חברה להוצאת ספרים סאטו-מארע רומאניא". בכריכה האחורית מופיע תיאור החברה:

"חברה מקיצי נרדמים/ התיסדות החברה ומטרתה/ להוציא לאור ספרים מצוינים יקרי הערך/ אשר המה לנו לעינים, מגדולי הדורות אשר מלפנים, למען ינון שמם לעולם…כעת נגמר בדפוס ספר זרוע ימין על פרקי אבות מהגה"ק החיד"א ז"ל שהיה ע"ע יקר המציאות ונמכר במחיר 25 לעי, וע"י קניית הספר יסוייע גם לגמור שאר ספרים…ובקרב הימים יודפס הודעה גלוי' בפרטי כל עניני החברה"

לתשומת לב עגנון שאמר – " מאשכנז ועד לאסיא ולאפריקי מכירין היו את מקיצי נרדמים ואת ספריהם" – רומניה, לא בכלל.

6. ספר אבן משה, ווארשא תרי"ט – 1859

• 
• 

הספר הוא דרשות על התורה וחידושים על הש"ס. מקובל שר' מנחם מנדל מקוצק לא השאיר אחריו מאומה מלבד מכתב אחד, וכי הורה לשרוף את כתביו. לפני שנים קראתי מאמר עליו באיזה עלון (איני זוכר היכן) שהפנה תשומת לב לעוד משהו ששרד מהרבי מקוצק – היא הסכמה שיצאה [כמעט] תחת ידו. כעבור זמן לא רב זכיתי, בעז"ה, לרכוש את הספר. בספר כמה הסכמות, ביניהם ר' דוב בער מייזליש והרי"ם מגור. הנה ההסכמה כלשונה:

"הסכמת כקש"ת אדמו"ר הגאון הגדול החסיד המפורסם תפא"י בוצינא קדישא מרנא ורבנא הר"ר מנחם מענדל שליט"א

כבוד האדמו"ר הרב שיחי' לאוי"ט ראה בספר הזה אבן משה ואי'ה כשיצא מבית הדפוס יקח ג"כ בעזה"י ספר אחד, פה קאצק ז' מנחם אב תרי"ח.

הק' צבי הירש טאמאשאווער מבית הרב מקאצק שליט"א הכותב בפקודת אדמו"ר הרב שיחיה לאוי'ט"

בסוף הספר ארבעה עמודי פרנומעראנטן ותחת העיר קאצק כתוב: "הרב הגאון הק' זצוקל"ה, בנו הרה"ג מוה"ר דוד נ"י, אחיו…בנימין, גיסו…אברהם, לבה"מ של הרב …ר' שמחה בונם גאלדבערג".

זכר צדיק לברכה, הרמ"מ מקאצק נפטר ביום כ"ב שבט תרי"ט, בין ההסכמה להדפסה.

6. ס7. ספר נחלה לישראל, נא אמון (אלכסנדריה), מצרים תרכ"ב – 1862

יחד עימו ספר שארית נחלה אותה שנה. זהו הספר העברי הראשון שיצא בעיר אלכסנדריה. נחלה לישראל סובב פסק דין של הרב ישראל משה חזן (נכד הגאון בעל ספר חקרי לב) מאיטליה (שעבר לכהן באלכסנדריה) בסכסוך ירושה קשה שהתעורר באיטליה. עיקר המחלוקת הייתה האם פלג משפחה אחד, החפץ בתוצאה שונה, רשאי ללכת לבית משפט אזרחי או לא. הרב חזן פסק, כצפוי, שלא. שארית נחלה הוא ויכוח פילוסופי דתי. מלבד הייחוס הביבליוגרפי, ס' נחלה לישראל הוא מעניין. הרב חזן דאג לקבל הסכמות מנומקות – חלקן ארוכות – לפסק, מהרבה אישים תורניים בימיו. עד עמ' ס"ב הפסק המנומק של הרב חזן. מעמ' ס"ג ואילך נמנים המסכימים. הנה הרשימה: רבני איזמיר, רבני שאלוניקי, רבני קושטא, הרב אליעזר הלוי הורוויץ מויען, הרב פריינד מפראג, הרב שלמה ליב הכהן רפאפורט מפראג, הרב שלמה קוועטש מלייפניק, הרב קעניגסבערנר משטיינאמאנגער, הרב שמעון (סופר) ממטרסדורף, הרב סג"ל משלאיניג, הרב ל"ש מלוקי, הרב מאיר א"ש מאונגוואר, הרב אסאד מסעמניץ, הרב גוגנהיים מקריעעגסהאבער, הרב אברהם שמואל בנימין (סופר) מפרעשבורג, נחשו מי בא כאן, הרב יוסף שמואל הלוי מטרענשין, הרב פסח זינגער מפאלטא אונגארן, הרב העשל ניקולשברג מקרעמזיר מעהרן, ונחשו מי בא כאן, הרב איציק מאורמין, הרב אליהו ישראל מירושלים. אפשר להגיד: השורה הראשונה של רבני אירופה והמזרח הקרוב.

מי בא לאחר הרב אברהם סופר מפרשבורג? "הסכמת חכם אחד מחכמי הנוצרים" (!) מיהו? דוקטור מ. גיאידי מכת הדרשנים בבית הלימוד ק' טומאסי דאקואי"נו. מה הוא אומר, בין היתר? "…הנה הקנאי החכם הרב ישראל משה חזן באמת ובתמים בירר יפה יפה הדין האמיתי מדיני נחלות אשר בתורת משה, כאשר מעולם נשמע מחכמי הנוצרים מפרשי התנ"ך בפשטי המקראות … כפי פשטי התורה קודם האבן גליון…". ה"הסכמה" תופשת עמוד.

והשני, הוא, פרופ' צ'קוטי, "הסכמת אחרת מחכם מובהק מכהני הנוצרים" ו"הסכמתו" תופשת שלושה וחצי עמודים. מי המתנגד לערכאות עכו"ם? ק' פאול:

"… כמו שהיה עושה ק' פאול להנוצרים אשר בקורינט"ו שהיה מנהגם לדון בין נוצרי לחבירו בערכאות של עכו"ם עם שבאמת כד דייקינן שפיר לא היתה שום מצוה פרטית אבנגליונית מונעת למאמינים בו מלהיות נדונים בערכאות אותה מדינה אשר הם דרים שם. עכ"ז ק' פאול מחזיק במעוז היות בושה גדולה וחרפה עצמה לדון באותם ערכאות. באמור אליהם. האם אין לפחות חכם אחד ביניכם שיוכל לדון בין איש ובין אחיו? אעיקרא הוא עון פלילי!…" פאול המחמיר…

אם כל זה לא מספיק, עוד הגדיל, עורך הספר, ובעמ' פ"ט, בתחתית, הרחיב בהערה מקום שהנוצרי קצר "והנה החכם הנוצרי הזה בתכלית אינושיותו ובחריצותו עליו קצר במקום שאמרו להאריך…" הולך ומסביר את תורת טומאסו שיצא לחלק את המצוות לצ'רמונאליות, שכליות, משפטיות, ובא להחמיא: "… ואחרי בירור דברי החכם טומאסו…ראה גם ראה איך החכם הנוצרי בעל ההסמכה הזאת הוציא מזה ק"ו אדיר וחזק ומראהו כמראה הבזק…"

להשלמת תיאור הספר צריך להוסיף שבצדו השני יש שער באיטלקית עם כמה עמודים הכולל את שתי חוות הדעת של חכמי הנוצרים הללו, בלשון המקור. אזי מדוע ה"הסכמות" הללו נכנסו לחלק העברי? נניח, שהחכמים הללו ידעו עברית ורצו לכבדם. ואף אם נכנסו מדוע בין הרבנים המכובדים? מה הכריח את הרב חזן לפנות ולקבל את עזרתם? אפשר לשער שזה נועד ללחוץ על בתי המשפט המקומיים שלא ידונו בסכסוך. יש לזה תימוכין בספר. בע"מ ט' מובא מכתב הפניה של הרב חזן ל"דייני ושופטי מדינתנו האפיפיורית יר"ה", ובה מבקש שיקראו היטב את התשובה, ולהימנע מלתת אוזן קשבת לבעלי הדין (זאת אומרת הצד המערער על הרב חזן), עד לגמר העיון בתרגום האיטלקי של התשובה.

אין בכל ההשערות – טובות ככל שתהיינה – להסיר את התדהמה הגדולה נוכח "הסכמות" של נוצרים לגיבוי פסק רבני. היש עוד כזה?

8.         הספד זכר צדיק יסוד עולם, ר' אלעזר הכהן אב"ד פולטוסק חתן רבי יעקב מליסא, ווארשא תרכ"ו – 1866

הספד על פטירת הרי"ם מגור. "…נפטר בש"ק פרשת פרה זמן המנחה… ולמחר יום א' כ"ג אדר תרכ"ו הושם בארון למשמרת עד עת קץ הימין…". בדף ג' ע"א המספיד מספר משהו על סדרי והישגי לימוד התורה של הרי"ם:

"…והוגד לי פעם אחד אשר הרב המגיד איש אלקים סבא קדישא המפורסים מוה' ישראל מ"מ דק"ק קאזניץ צוה עליו טרם נסיעתו ממנו לנישואיו בוורשא שלשה דברים. אחד אשר יראה שיחדש כל יום איזה חידוש בתלמוד. שנית אשר יראה ללמוד בשקידה רבה בעל המאור ויראה לתרץ השגות הרמב"ן עליו. והשלישית צוה לו דברים אחדים בעניני התפלה. ואמר לי אשר השני דברים קיים כל ימיו רק השלישית בענין בעל המאור לא קיים…".

9.         ספר יד יצחק, ווילנא תר"ל – 1870, לר' יצחק צבי הכהן מקאוונא

חיבור מיוחד ככתוב בשער: " ליישב דעת רבותינו בעלי התלמוד ורש"י ותוספות, מכל הקושיות והתמיהות החזקות והנשגבות אשר נמצאו בכל גליון הש"ס מהגרעק"א זללה"ה ועולים יותר משלש מאות חידושים". אין הסכמות. ברור שמחבר, הרוצה ליישב קושיות שרע"א השאיר בצ"ע או צע"ג, 23 שנים אחרי פטירת רע"א, צריך להסביר את עצמו. הנה מה שכתב בראשית דבר לספר:

"… דברתי עם לבבי אתבונן נא אם נכון הדבר להדפיס חדושי כי הנני נרעש ונפחד מפחד קדושת מרן הגאון הקדוש הזה שלא יהא נגד כבודו חלילה ואמעול ח"ו בקדשי שמים. ודרשתי וחקרתי הדבר בשבע חקירות מאת כל מאהבי הגדולים בארץ המה וכלם בפה אחד ענו ואמרו אל תחת ידידנו לא יקרך עוון חלילה כדבר הזה כי מה שהעלה הגאון בצ"ע ולפעמים בצע"ג דבר גלוי וידוע בכל העולם שאין זה מפני שקצרה ידו חלילה ליישבו רק לגודל קדושתו ותורתו ושיעוריו הרבים הקבועים לא פנה לישב הצ"ע בשעה שעלה לפניו והניח לעיון וליישב בעת מצוא…וכאשר מצינו במקומות רבים שהגאון בעצמו יישב בחבוריו האחרונים כמה קושיות שהניח בצ"ע בחבורים הקודמים וזהו לעד אמת כי רק מהרבה שיעוריו לא הספיק לתרץ בשעה הזאת…"

עוד הביא המחבר שתי דוגמאות לחזק דבריו. בעל תפארת ירושלים שתירץ קושיות רע"א במשנה ונו"כ, וכן בעל תוספות אחרון שיישב קושיות התוספות מסדר מועד. לפיכך הוא מסיק: "ומזאת נדע שגם קושיות החזקות שהעלו רבותינו התוס' בתימא לא מפני שהסכימו שאין מקום ליישבם רק שלא האריכו כ"כ…".

בהמשך מביא המחבר ראיה מרע"א בעצמו שהרשה לבעל תפארת ישראל שידפיס את תירוציו לשאלות רע"א. המחבר מודיע לנו שר' יצחק אלחנן אב"ד קוונא "הרבה לברכני בדבר ההדפסה".

המחבר מזכיר כי זהו החלק השני של ספרו ובחלק א' באו מכתבי תעודה מרבנים. בסוף טופס הספר שבידי כרוך החלק הראשון – יד יצחק חלק ראשון כולל חידושים על הרמב"ם ודרושים, ווילנא תרכ"ז – 1867 . אין בנמצא הסכמות לספר. אולי הייתה הכוונה שהגיעו מכתבים לאחר הדפסת החלק הראשון.

[המשך יבוא]