גיליון כא

בס"ד, אייר תשע"ג

הקדמה לגיליון החדש

בכ"ד באדר תשע"ג, 6.3.13 באולם כנסים א' של אוניברסיטת בן-גוריון, התקיים יום עיון בנושא: "הארכיב, הזיכרון והספרייה" לכבוד פרישתו של ד"ר פנחס זיו.

ד"ר פנחס זיו היה ספרן וביבליוגרף ותיק מאד בספרייה של אוניברסיטת בן-גוריון, והמחלקה להיסטוריה של עם ישראל, הכירה לו תודה על עזרתו רבת השנים לחוקריה ולסטודנטים שלה, ואירגנה לו יום עיון זה. בין האורחים נכללו ספרני הספרייה של האוניברסיטה, וגם חבריו של ד"ר זיו מפורום הספרים הנדירים.

יום העיון נפתח בחלק טיקסי של ברכות מצד חבריו של ד"ר זיו לעבודה, בהנחיית מנהלת הספרייה, הגב' חיה עזנר, ולאחר-מכן התקיימו שני המושבים המרכזיים של יום העיון עם דברי פתיחה של פרופ' חביבה פדיה, יו"ר מרכז אלישר למורשת יהדות ספרד, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב שהינחתה את הכנס ודברי פתיחה של פרופ' דיויד ניומן, דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המושב הראשון הוקדש למחקריהם של ספרנים: ד"ר רותי קלמן, חוקרת תולדות הדפוס העברי ומנהלת הספרייה העירונית דימונה ומר גבריאל יצחק רוונה, מיון-קיטלוג, ספריית ארן – אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (שדבריהם יובאו להלן).

המושב השני היה מוקדש: לחקירת הארכיון. במושב זה הירצו: ד"ר רבקה גולדברג ממכון שכטר למדעי היהדות בירושלים. הרצאתה היתה על: ש. אנ-סקי והאוסף האתנוגרפי: החזון והדיבוק ; ד"ר עודד שי, עמית מחקר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המכללה האקדמית לחינוך בית ברל ומכון אבני לאמנות ולעיצוב (הרצאתו תובא בהמשך); ופרופ' חביבה פדיה, יו"ר מרכז אלישר למורשת יהדות ספרד, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שהרצתה על: הארכיב והזיכרון – המחקר והאומנות.

בגיליון שלפניכם תוכלו למצוא שלוש מההרצאות שהובאו בפני אורחי הכנס. אך ראשית כל נביא לכן סקירה על פועלו של ד"ר פנחס זיו.

קריאה נעימה

העורכים: הרב אבישי אלבוים, מנהל ספריית הרמב"ם בבית אריאלה, תל-אביב, וד"ר רותי קלמן, חוקרת תולדות הדפוס העברי ומנהלת הספרייה העירונית דימונה.

מה בגליוננו

– מפי ד"ר פנחס זיו,  ספרן וביבליוגרף מדעי היהדות בספריית ארן – אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

ראשית התיעוד ההיסטורי והארכיונים המודרניים בחברה הנוצרית בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית / ד"ר עודד שי, עמית מחקר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המכללה האקדמית לחינוך בית ברל ומכון אבני לאמנות ולעיצוב.

בפתח דבריו: "ברשמי מסעות של תיירים, צליינים וחוקרי ארץ ישראל מצויות עדויות על ספריות וארכיונים שפעלו בארץ במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. הנוצרים הקימו מספר ספריות בארץ: 1. במנזרים, בכנסיות ובמיסיונים; 2. במוסדות חינוך ומחקר שמטרתם הייתה לחקור את הארץ הקדושה; 3. בקונסוליות. מנזרים וכנסיות בארץ ישראל החזיקו בספריות שמבחינה כרונולוגית קדמו לכל הספריות האחרות. באותה עת ראוי להתייחס אליהן כאל אוספים ארכיוניים ולא כאל ספריות מאורגנות לשימושם של הצרכנים. הם כללו בעיקר אוצרות כתבי-יד שהיו מפוזרים במנזרים ובכנסיות של הכיתות השונות.

להלן יובאו מספר דוגמאות לארכיונים, שהחומר בהם קוטלג וטופל על פי אמות מידה

מודרניות, במוסדות דת ומחקר נוצריים ואירופיים בשלהי התקופה העות'מאנית."…

המחזה "תפתה ערוך" לרבי משה זכות בעיני הדורות / גבריאל יצחק רוונה, מיון-קיטלוג, ספריית ארן – אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

בפתח דבריו: "עם פרסומו והפצתו ברבים נתפש "תפתה ערוך" כיצירה המוצאת את מקומה הן ברשות הרבים – כנקראת בבית הכנסת או כמבוצעת על הבמה, והן ברשות היחיד – כספר מוסר. בחינת ההתייחסויות אליו בדורות הבאים מלמדת כי בסופו של דבר גבר הממד האישי על זה הציבורי והוא נתפש בעיקר כספר מוסר. עם יציאתו מבית גידולו לעבר אזורים תרבותיים אחרים, מצא "תפתה ערוך" את מקומו בעיקר במרחב הפרטי של הקריאה האישית ואולי גם במרחב האינטימי של העבודה המוסרית הפנימית. לאחר תקופה שבה היה, ככל הנראה, נפוץ למדי, הוא כמעט ונעלם מתודעתם של הלומדים והקוראים, ככל הנראה כתוצאה משינויים בעולם הרוח היהודי. עם זאת ישנם סימנים לפיהם ישנו סיכוי שבעתיד הנראה לעין יחזור "תפתה ערוך" ויועלה כמחזה על בימתו של התיאטרון היהודי המתחדש."…

טווס בוונציה – מה הוא אומר? / ד"ר רותי קלמן, חוקרת תולדות הדפוס העברי ומנהלת הספרייה העירונית דימונה. המאמר הינו קטע מההרצאה על שפת הסימנים של יהודי איטליה, שניתנה ביום העיון.

בפתח דבריה: "מכיוון שכריכות הספרים לא הותירו מקום רב לאימפרוביזציה ומושא תחרותי על ליבם של הלקוחות היהודיים, הפכו שערי הספר למקום המרכזי להתפתחות יצירתית במטרה לשבות את לב הלקוח שיקנה דווקא ספר שלהם. בתוך שערי הספרים התפתח טרנד של דגלי מדפיסים, סוג של לוגו, במונחים של ימינו, שמביאים איזה מסר של המדפיס. המסר יכול להיות באלמנטים שבדגל, או בפסוק שלידו. האופנה הזו, באה בהמשך לסמלי האבירים וסמלי המשפחות והערים שכבר היו קיימים. המדפיסים היהודיים מצאו בדרך זו אפשרות להתבטא כמעט ללא מלים, תוך שימוש בציורים, סמלים ופתגמים, ולהעביר מסרים נסתרים לקוראים ולדפי ההיסטוריה.

ועתה נבדוק דרך דגל מדפיס שכזה, את תעלומת הרב יוסף שליט בן יעקב אשכנזי מפדובה…"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s