ג. סיכום מפגש ארצי של ספרני 'ספרים נדירים'

גבריאל  רוונה

 ספריית ארן

אוניברסיטת הנגב

 

סיכום מפגש פורום ארצי לספרני 'ספרים נדירים'

ח אייר תשע"ב   30.04.12, ספריית ישיבת הר עציון – מכללת הרצוג, אלון שבות

 

הנכם מוזמנים לפגישת הפורום , אשר תיערך ביום ב' ח באייר  תשע"ב [30.4.2012],

בחדר "אמסטרדם" בספרית ישיבת הר עציון

אלון שבות, גוש עציון

 9:30 – 10:00      התכנסות

10:00 – 11:00    הרצאה מפי ראש הישיבה הרב יעקב מדן

                   בין מרטין לותר לרב יוסף קארו

11:00 – 11:50    הרצאה מפי הרב פרופ' יצחק קראוס, ראש מכללת הרצוג

       למי שייכת הספריה, לרבי או לחסידים?

הפרשה המשפטית מסביב לבעלות על ספריית חב"ד

 

12:00 – 13:00   סיור בספרייה ובתערוכת הגר"א  – אהרן ביג'ל

13:30 – 14:30    הרצאה מפי פרופ' שמואל גליק, ראש מכון שוקן למחקר היהדות

                             הצנזורה בספרות השו"ת  והחשיבות למהדורות מרובות בספריות מחקר

 

14:30 – 15:00    דיון פנימי בין חברי הקבוצה

א.       הרב יעקב מדן – בין מרטין לותר לרב יוסף קארו.

הרב יעקב מדן הוא ראש ישיבת הר עציון ואחד האישים הבולטים בדור הביניים של הציונות הדתית. מלמד גמרא, תנ"ך ומחשבת ישראל בישיבתו ובמוסדות נוספים.  הרב מדן הוא גם מחברם של מספר ספרים ומאמרים רבים בנושאים שבהם הוא עוסק.

בהרצאתו תאר הרב מדן את השפעתם של השינויים בדרכי שימור הפצת והעברת המידע באמצעות עיון במפעלם של שני אישים שונים שפעלו בראשית השפעת הדפוס. מרטין לותר באומות העולם, ולהבדיל, רבי יוסף קארו , הצעיר ממנו בארבע שנים, בעם ישראל.

מרטין לותר ידוע בעיקר כמחולל התנועה הפרוטסטנטית בנצרות. עם זאת, יש הרואים בו, בעקבות הפילוסוף הגל, את מבשר המודרנה.

המודרנה קוראת תגר על הסמכות הדתית ועל המסורת ושואפת לפתח גישה ביקורתית ורציונאלית. ככזו, היא  אף רואה בממסד הדתי, הנשען על סמכות ועל מסורת ומכיל בתוכו ממדים לא רציונליים ולא מדעיים, מחסום העומד בפני דרכה.

קווים אלה מאפיינים גם את מפעלו של לותר- הוא ערער על המסורת הקתולית ועל סמכותו המוחלטת של האפיפיור וקרא למאמינים לפתח את חייהם הדתיים בעצמם בלא להזדקק לסמכויות על כלשהן [אמנם, בד בבד עם ערעור סמכות האפיפיור חיזק לותר את סמכות השלטונות – אם מתוך אמונה כנה, אם מתוך הצורך למנוע אנרכיה שעלולה הייתה להיווצר כתוצאה מהתמוטטות הסמכות הדתית, ואם מתוך שאיפה למשוך את השליטים לצדו].

לדפוס, שהחל אז להיות נפוץ יותר ויותר, היה תפקיד מכריע בהתפשטות תנועתו של לותר.

בתחילת דרכו כרפורמטור חיבר לותר את 95 התזות שלו, שהכילו את עקרונות דרכו, ותלה אותם על דלת הכנסייה שאותה ניהל. מאן דהו הדפיס את התזות והפיץ אותן באלפי עותקים, בכך החלה, למעשה, התנועה הפרוטסטנטית. בהמשך, תרגם לגרמנית את התנ"ך ואת האוונגליון, שנפוצו עד אז בעיקר בלטינית והיו מובנים, בדרך כלל, לכמרים בלבד והפך אותם לנגישים לציבור. גם כאן סייעה בידו המצאת הדפוס שאפשרה את הפצתו המהירה והרחבה. יש לציין שתרגומו של לותר נעשה מן הנוסח היווני לא מן הוולגטה הלטינית. נוסח הוולגטה הוא נוסח שהותאם לתפישות הקתוליות ופעמים רבות אינו משקף את המקור המקראי, הנוסח היווני הוא מדויק יותר וכזה גם תרגומו של לותר.

גם בעולם היהודי גרם הדפוס למהפכה בעולם התורני. המקורות הפכו לנגישים יותר, מתוך כך, החלו הפוסקים להשתמש ביותר מקורות וממילא גם ה'תשובות' הפכו לארוכות יותר. באותה תקופה פעל גם מרן רבי יוסף קארו, מחבר ה'בית יוסף' וה'שולחן ערוך'. חיבוריו אלה אפשרו רכישת ידע הלכתי רחב בקלות יחסית ועם הדפוס שסייע להתפשטותם הפכו את היכולת לפסוק הלכה לנחלת חוגים רחבים יותר. בכך פיתח ה'שולחן ערוך', בסיועו של הדפוס, מגמות של הפחתת התלות בסמכות חיצונית. מגמה זו לא הייתה מובנת מאליה, כך למשל,  כותב רבי שלמה לוריא, בעל 'ים של שלמה', כי בעקבות ה"שולחן ערוך" – "רבו הנסמכים ומעטו היודעים". קבלת ה"שולחן ערוך" כספר פסיקה מרכזי נושאת אף היא, אפוא, אופי "מודרני". הפסיקה יצאה מידיהם של יחידים בעל סמכות הנשענים על מסורת והפכה לנחלתו של ציבור גדול יותר  הדפוס אמנם לא היה הגורם היחידי ליצירת ולהתפשטות ה"שולחן ערוך", תרמו לכך לא פחות  השינויים דמוגרפיים וההתעוררות המשיחית שהתרחשו בעקבות גירוש ספרד, עם זאת ודאי שגם לו היה חלק מכריע בדבר. מהפכת הדפוס היא כאין וכאפס לעומת מהפכת המידע העכשווית, בה נעשות כמויות מידע אדירות לנגישות בקלות מדהימה. מציאות זו משפיעה בהכרח על עבודת הספרייה ויש להיות ערים לכך.

ב.       הרב פרופ' יצחק קראוס –  למי שייכת הספרייה, לרבי או לחסידים, הפרשה המשפטית מסביב לבעלות על ספריית חב"ד.

הרב פרופ' יצחק קראוס הוא ראש מכללת יעקב הרצוג, חיבר, בין השאר, את הספר "השביעי", העוסק בדמותו, בחייו ובמשנתו של השביעי והאחרון לאדמורי חב"ד- לובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון.

ישנן תפיסות שונות של הספרייה, תפקידה ומעמדה, הן בנוגע לספריות בכלל והן בנוגע לספריות ספציפיות. תנועת חב"ד מציגה תפיסה יוצאת דופן של אוסף ספרים שבבעלותה, שככל הנראה אין לו אח ורע. מדובר באוסף הספרים שהיה בידיו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, ה"נשיא השישי" במינוח החבד"י,  שעל הבעלות עליו נתגלעו חילוקי דעות בין נכדו היחיד של רבי יוסף יצחק, ברי (שלום דובער) גוראריה, שאינו איש חב"ד, לבין תנועת חב"ד וראשיה.

מנהל ספריית חב"ד, שלום דובער לוין,  מתאר את הפרשה בספרו "ספריית ליובוויטש" ובחיבורו המוקדש  כולו לה "דידן נצח". לוין מספר שכשהגיע לנהל את הספרייה התברר לו שהיא מחולקת לשני חלקים – האחד, שאותו נבחר לנהל, מסודר ומקוטלג, נמצא ברשותו של הרבי, הרב מנחם מענדל שניאורסון, השני, שאינו מסודר, היה אוסף הספרים הנדירים של חמיו וקודמו בתפקיד, רבי יוסף יצחק שניאורסון ומנוהל בידי רבי חיים ליברמן, הידוע בכינוי רח"ל. ספרייה זו הוחזקה בדירה בה גרו חתנו ובתו של רבי יוסף יצחק, הוריו של ברי, הרב שמריהו והרבנית חנה גוראריה, בבניין אגודת חב"ד, הידוע כ"770".  בערך בשנת תש"מ [1980] ביקש רח"ל, אליו הצטרפה גם הרבנית גוראריה, מלוין שיחליף אותו גם בניהול ספרייתו של רבי יוסף יצחק, לוין שאל על כך במכתב את מעסיקו, הרבי, ר' מנחם מנדל. הרבי השיב לו שהדבר "מופרך"  ועלול לערב גם אותו, את הרבי, ב"פוליטיקה" שאין הוא מעוניין לעסוק בה.

בשנת תשמ"ה [1985] שמו הספרנים לב לכך שספרים החלו להעלם מספרייתו של רבי יוסף יצחק. לאחר שהוצבו מצלמות התברר שברי, שנהג מדי פעם לשבות בדירה בה חיו הוריו כשברשותו שתי מזוודות כבדות, שעל תוכנן לא ידע איש, נוטל מן הספרים ולוקח אותם במזוודותיו. בתחילה, פנו הספרנים לרבנית חיה מושקא, רעייתו של הרבי ר' מנחם מנדל, אחותה של חנה, אמו של ברי. מאוחר יותר הוחלט לידע בכך את הרבי עצמו. הרבי כינס את הגוף הנקרא "אגודת חסידי חב"ד" וטען בפניו כי במעשהו זה ברי ["הצד שכנגד" במינוח החבד"י] נלחם ב"אדמו"ר הזקן" [כוונתו למחולל תנועת חב"ד ואבי שושלת שניאורסון, רבי שניאור זלמן מלאדי]. מאוחר יותר החל הרבי לדבר על כך בפומבי, הוא הורה לפנות לבית משפט פדרלי כדי להוציא צו שימנע מברי למכור את הספרים שבידו, עקב סירובו של ברי לדין תורה הוגשה נגדו תביעה נוספת בבית המשפט הפדרלי בה נדרש ממנו להשיב את הספרים שלקח ושאת חלקם כבר הספיק למכור. ברי טען שבהיותו נכדו היחיד של רבי יוסף יצחק, הרי הוא היורש החוקי של הספרים. תנועת חב"ד טענה לעומתו שהאוסף מעולם לא היה רכושו הפרטי של רבי יוסף יצחק אלא של התנועה וממילא יש להשאירם ברשותה ולא להעבירם לברי. טענה זו גובתה במסמכים שנכתבו עם ייסוד האוסף ברוסיה ובנייר מכתבים של הספרייה שהודפס עם העברתה לריגה שבלטביה שבו בהם נכתב שכוונתו של רבי יוסף יצחק היא להקים ספריית מחקר ציבורית. נמסר, שרבי יוסף יצחק אף אמר לרח"ל  שיש לרכוש עבור הספרייה גם ספרי חול ואף ספרים אנטי דתיים כדי שתוכל למלא את ייעודה כספריית מחקר. מעניינת עדותה של הרבנית חיה מושקא בפני בית המשפט, עדות, שעקב גילה המתקדם ומעמדה נתנה בביתה, בה אמרה בין השאר ש"הרבי שייך לחסידים ולכן גם ספריו שייכים לחסידים". בית המשפט הפדרלי קיבל את טענת התנועה והספרים, שחלקם, כאמור, נמכר בינתיים, הוחזרו לידיה.

בעוד שכלפי חוץ נראתה הפרשה כסכסוך פשוט על רכוש בעל ערך כספי רב, ספרים נדירים במקרה זה, הרי שבחב"ד ניתנה לו פרשנות מיסטית מרחיקת לכת. הרבי, רבי מנחם מנדל, הציג את הדברים כתוצאה של "קטרוג" על פעולתה של חב"ד ב"הפצת המעינות" כלומר בהפצת תורתה, האמורה, לכאורה, להיות אזוטרית, ברבים. נטילת הספרים בידי ברי פורשה כאיום על מוסד ה"נשיאות" החבד"י בכלל והזכייה בבית המשפט הפדרלי כאישור שמימי להמשך פעילויות ההפצה ואף להגברתן, אישור שאף הוכר, באמצעות בית המשפט, בידי "אומות העולם". המאורע אף נתפש כבשורה משיחית וכצעד נוסף לקראת הגאולה. גם אמירתה של הרבנית חיה מושקא לפיהם "הרבי שייך לחסידים" הפכו למעין פתגם המגדיר את תפקיד ה"רבי" ואת יחסו לקהלו.

פרשנות זו הקבילה את הפרשה לפרשת מאסרו של מחולל התנועה רבי שניאור זלמן מלאדי בכלא הרוסי ושחרורו ממנו, שגם היא פורשה בחב"ד בצורה דומה. תאריך הזכייה במשפט, ה' טבת, הפך לחג חבד"י, בדומה ליום שחרורו של רבי שניאור זלמן, יט כסלו.

תפישה זו התבטאה בין השאר בכך שתלמידי ישיבת חב"ד העבירו את המקום לימודם בזמן המשפט לבית המשפט, בקבלת ההודעה על הזכייה במשפט בשירה, בה חזר על עצמו הביטוי המדרשי "דידן נצח" שהפך לסיסמה חבדי"ת, בריקודי שמחה סוערים ובהגדרתה של הזכייה כ"נצחון" וכ"חרות".

כיום מצויים הספרים במקום שממנו נלקחו. ספרים שנותרו על שולחנו של רבי יוסף יצחק ביום פטירתו ונלקחו ממנו בידי ברי – לא הוחזרו למקומם במדף אלא, בהוראת הרבי, לשולחן ממנו נלקחו. עקב המאורעות, זכו הספרים זכו למעין הילה, כנראה אין מעיינים בהם ותפקידם העיקרי הוא במשמעות המיסטית שלהם.

לפנינו מקרה, כנראה ייחודי ויוצא דופן, של הענקת "קדושה" לאוסף ספרים, ושל ספרייה שהיעוד העיקרי של שימורה אינו למדני, מחקרי או אספני, אלא מיסטי.

ג.       פרופ' שמואל גליק – הצנזורה בספרות השו"ת והחשיבות למהדורות השונות לספרות המחקר.

פרופ' שמואל גליק הוא ראש מכון שוקן למדעי היהדות. ידוע בפרסומיו על ספרות השו"ת, אותה הוא חוקר ומתעד.

הצנזורה בספרות השו"ת, הן זו החיצונית והן זו הפנימית, היא ייחודית ושונה באופייה מהצנזורה בספרות היהודית בכלל.

בעוד בספרות התורנית בכלל נמחקו מאימת הצנזור ביטויים בודדים, בספרות השו"ת הושמטו תשובות שלמות. בדרך כלל נעשתה צנזורה זו בחשאי בידי העורכים או המדפיסים והיא מגודרת כ'חיצונית' כיוון שהמניעים שלה לא היו יהודיים פנימיים אלא החשש  מפני תגובת הסביבה הנכרית. התשובות שהושמטו עסקו בנושאים שחשיפתם עלולה הייתה לפגוע בקהילה – כגון דיני ממונות, חרמות, גיורים ושאר פעילויות שהיו אז בלתי חוקיות. לפעמים תשובות אלה לא הודפסו כלל ולפעמים הושמטו רק ממהדורות מסוימות. כך, למשל, משו"ת הב"ח הושמטה תשובה ד הדנה בתקנה שנועדה למנוע, מסיבות ביטחוניות, היווצרות של שכונת מגורים יהודית ובסנקציות כלפי מפרי התקנה, דוגמא אחרת היא משו"ת מהר"מ אלשקר, שם הושמטה תשובה ד העוסקת בנערה שהמירה את דתה וחזרה ליהדות. אחד הדפוסים בו בלטה צנזורה מסוג זה הוא דפוס סדילקאב,  אולם היא הייתה קיימת כמובן גם במקומות אחרים. לפעמים, הודפסו התשובות ה'בעייתיות' אולם ננקטו אמצעים שונים להסתרתן מהצנזור – איחודן עם תשובות אחרות, העברתן לסוף הספר, מחיקת תמצית התשובה מהמפתח תוך השארתה בגוף הספר, השארת גיליון חלק במקום התשובה המושמטת, והוספת התשובה לגיליון הספר אחרי שעבר את ביקורתו של הצנזור.

צנזורה פנימית היא זו הפועלת, לפעמים בגלוי בידי אנשים שנבחרו לכך מטעם הציבור ולפעמים בחשאי מטעם המדפיסים, ממניעים יהודיים פנימיים –  מחלוקת הלכתית אידאולוגית, הגנה על כבוד הבריות ושיקולים כלכליים ומסחריים.

דוגמא ידועה היא תשובת הרמ"א המקלה ב'סתם יינם'   שהושמטה במהדורת אמשטרדם תע"א על רקע הפולמוס החריף שפרץ בנושא. השמטה זו הניעה בעל "חכמת אדם", ר' אברהם דנציג עצמו, לשער שתשובה זו, המופיעה במהדורות אחרות של שו"ת הרמ"א, היא מזויפת ואינה של הרמ"א.

דוגמא אחרת היא מתשובה של ר' אברהם דנציג עצמו. בתשובה הכלולה בספרו "חכמת אדם" הוא פוסק שנייר אינו מקבל טומאה, בספר מאוחר שלו, "נשמת אדם" הוא קובע שנייר מקבל טומאה, בהתאם לכך שונה הפסק גם במהדורות הבאות של "חכמת אדם". ה"חתם סופר" הכיר רק את המהדורה הראשונה של "חכמת אדם" ולכן תמה כאשר שמע שיש המייחסים לר' אברהם דנציג דעה לפיה נייר מקבל טומאה.

תשובה אחרת ש"הועלמה" היא תשובת ה"חתם סופר" שהודפסה בחוברת בשם "כוכבי יצחק" בידי נמענה ר' אלעזר הורביץ, המתירה לבצע "מציצה" באמצעות ספוג. עקב "פולמוס המציצה" נמנעו המדפיסים לכלול אותה בתשובותיו. הרב שמואל ואזנר מעיד בספרו "שבט הלוי" שראה את כתב היד המקורי של התשובה ואת הערת אחד ממשיכיו של תלמידי החתם סופר, הרשומה בגיליון התשובה, לפיה אין להדפיס תשובה זו.

בשו"ת "דברי דוד" של ר' דוד מלדולה מתוארת השמדת כל עותקי חיבורו של ר'  אברהם סופינו, "קונטרס על עניין שבת החתונה" משום שהיה בהם, לדעת המשמידים, משום פגיעה בכבודם של חכמים אחרים. עותק יחיד של החבור, שנחשב לאבוד, נמצא במכון שוקן וממנו יצא לאור בהוצאת מוסד הרב קוק.

צנזורה מעניינת נעשתה בשו"ת "שאילת יצחק", מאת הרב יצחק קוסובסקי שחור.  ספר זה, שיצא בבני ברק בשנת תשנ"ג, כולל  גם כמה הספדים. בעוד על כל ההספדים נכתב במפורש על מי נאמרו, כלול בספר הספד "על אחד הרבנים" כשברור מתוכנו שהוא נאמר על הראי"ה קוק. במהדורת תשס"ו של הספר הושמט הספד זה לגמרי.  לדברי המו"ל שנשאל על כך  הדבר נעשה מטעמים מסחריים, כדי לאפשר את הפצתו גם בחוגים המתנגדים לראי"ה.

לתופעת הצנזורה בספרות השו"ת ישנן השלכות על בחירת המצאי של הספרייה. ישנה לפעמים נטייה להסתפק במהדורה אחת לכל כותר. ברם, כפי שהראנו, צנזורה, פנימית או חיצונית, עלולה ליצור שינויים, לפעמים מהותיים, בין המהדורות. רצוי, ואולי אף הכרחי, לכל הפחות כשמדובר בספרי שו"ת, להחזיק במצאי מספר רב ככל הניתן של המהדורות.

ד, סיור בספריה

הפגישה כללה גם סיור מודרך בספריה, בהדרכתו של מנהל הספרייה וחבר הפורום, ר' אהרון ביג'ל.

ר' אהרון עמד על הייחוד של הספרייה המשרתת מוסדות בעלי אופי שונה – ישיבה ומדרשה לצד מכללה הכפופה לדרישות המל"ג, והאתגרים העומדים בפניה. הוא סיפר על שיטת המיון הייחודית של הספרייה, שיסודותיה הונחו כבר לפני כשלושים שנה בידי ר' יוסף אביבי, ועל רמת הקטלוג הגבוהה הנהוגה בה. תאר את האוספים המיוחדים של הספרייה, ביניהם אוסף קהילת קודש "עץ חיים" האשכנזית באמשטרדם ואוסף הרב ישכר תמר, והסביר את מקומה של הספרייה בחזון הכללי של  הישיבה.

הספרייה, כקמפוס כולו, מטופחת ומתוחזקת היטב. יש בה גם תצוגה של תשמישי קדושה שנאספו מקהילות שחרבו בשואה, תערוכה, שנפתחה לאחרונה, על הגאון מווילנה, ושלטי זיכרון לתלמידי הישיבה שנפלו במערכות ישראל.

לצפיה בתמונות מכנס זה:

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.427890083890794.108793.209521942394277&type=1

להאזנה  להרצאות :

http://etzion.haretzion.org/component/content/article/268-mifgash-librarians-2012

מודעות פרסומת

תגובה אחת על ג. סיכום מפגש ארצי של ספרני 'ספרים נדירים'

  1. דבורה הגיב:

    תודה רבה גבריאל על הסיכום הממצה. ממש מרתק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s