א. תולדות משפחת קוק

 ד"ר שמואל דותן ז"ל

היסטוריון

מבוא:

הלל קוק (תרע"ה-תשס"א,1915-2001) היה דמות מרכזית בתולדות האצ"ל ותנועת החירות ובר פלוגתא של מנחם בגין. בזמן מלחמת העולם השניה, בעת ששהה בארה"ב,  דחף למחאה אקטיבית בעת שיהודים נרצחו על אדמת אירופה (ראו נא על קבוצת ברגסון באתר יד ושם). הוא נודע באישיותו הדומיננטית ובמזגו הסוער.

בשלהי חייו הזמין הלל קוק את ד"ר שמואל דותן לכתוב את הביוגרפיה האישית שלו. לשם כך אף נפגשו מספר פעמים בביתו של הלל קוק. מסיבות שונות החיבור בין הלל קוק לד"ר שמואל דותן לא האריך ימים וכתיבת סיפור חייו  של הלל קוק נקטעה בראשיתה.

בנוסף לסגולותיו האישיות, היה הלל קוק אחיין של הרב אברהם יצחק קוק, הרב האשכנזי הראשי הראשון.

מעיזבונו של ד"ר שמואל דותן אנחנו מפרסמים את פרק המבוא לספר שלא נדפס. הפרק על תולדות משפחת קוק.

תודתי לגב' שפרה דותן על מתן הרשות לפרסום ולאבי שניבאום שתיווך בינינו.

אבישי אלבוים (עורך)

ספריית הרמב"ם, בית אריאלה

בית אבא

השמדתה של יהדות אירופה בשנות הארבעים, שגיבור הביוגרפיה שלנו היה מן המעטים עד מאוד שהוקדשו את כל מרצם לניסיון להפסיקה, הייתה בלתי – נתפסת לעת הופעתה של משפחת קוק על בימת ההיסטוריה בתחילת המאה ה-19.

בני קוק היו תלמידי-חכמים ליטאים למן הרגע שאנו פוגשים בראשוניהם.

הם היו מוטרדים מהתפשטותה של החסידות ומניצני ההשכלה החילונית ברחוב היהודי לא-פחות משהתייראו ממשטר העריצות הצארי.

לשם בלימתן של סכנות אלו השתתפו במאמץ האדירים של חכמי ליטא להתקין כלי-מלחמה שיבטיחו את קיום היהדות כפי  שהכינוה. בתוך זמן קצר נעשתה ליטא שם נרדף למבצר התורה.

תחת הישיבות הישנות שכמו גוועו מחמת המצוקה הכלכלית  הוקמו חדשות עבור המבקשים ללכת בדרכו של האיש שבדמותו נתגלמה הלמדנות כפי שלא נתגלמה כנראה בשום אדם אחר במאה האחרונות – ר' אליהו הנודע כהגאון מווילנה או הגאון ר' אליהו ובקיצור הגר"א (1720-1797).

אישיותו שמיזגה גדלות רוח ונכונות לעבודה קשה, השתקעות גמורה בים  התלמוד והתעניינות בתחומים מסויימים של המדע החילוני, נעשתה במהרה דגם לחיקוי ונשוא הערצה לדורות של למדנים שמקצתם ייעשו מורים דגולים. במשך חמישה-ששה דורות שקדמו לשואה הווה עולם התורה הליטאי מקור השראה ואבן שואבת להמוני צעירים מכל רחבי היהדות האשכנזית. רבים, ובהם גם ילידי ארצות רחוקות, החלו "לגלות" למקום תורה שבליטא.

כיצד קרה הדבר?

ראשית, יש לציין, שליטא "היהודית" של פעם לא הייתה קטנה כליטא של ימינו. שטחה חפף לשטחה של הדוכסות הגדולה של ליטא בטרם אוחדה עם פולין. חבלים שבתקופות אחרות צורפו לרוסיה, לפולין ובעיקר לבליירוסיה, אם לצמיתות ואם לתקופות ממושכות, נחשבו בעבר חלקי ליטא "היהודית": בריסק, גרודנה, וילנה, קובנה ואפילו ויטבסק, מינסק ופינסק;

שנית, כמו במקומות רבים אחרים בהם התנהלה מלחמת תרבות ולשון בין שניים שלושה עמים נמצאו השפה העברית ולימוד התורה נשכרים. המאבק בין ליטאית,רוסית ופולנית דמה במקצת למאבק בין היוונית והתורכית בסלוניקי, שם נשארו יהודים רבים המתקשים להחליט לאן לפנות נאמנים לשפת אבותיהם;

שלישית, אף-על-פי שלא נלחצו מידו הקשה של משטר הצאר – יהודי טרוקי, למשל, גורשו ב 1835 ועשר שנים אחר-כך גוועו מרעב רבע מיהודי וילקומיר – בכל זאת לא לקו במכות נמרצות כמו יהודי רוסיה ופולין;

רביעית, כשלון החסידות בליטא – הארץ היחידה באירופה המזרחית בה נבלמה תנועה זו עשוי להחשב כסיבה נוספת, אולי עיקרית. מול החסידות הדבקה במנהיג הכריזמטי והמרוממת את חיי הרגש, ממשיכיו של הגר"א, המעלים מעלה מעלה את את הלמדנות השכלתנית. תלמידי הישיבות בליטא שימשו בלם להתפשטותה של החסידות, אבל המסגרת שבה למדו היא עצמה התפתחה ולבשה צורה חדשה מאז הופעתה של החסידות. הוטל עליה להעמיד דור חדש של חכמים הרואה בלימוד לשמו, לא דווקא בהכשרה לרבנות, שהיא עניין למעטים, את התוכן העילאי של החיים וכדרך הנכונה היחידה להתקרבות הבורא.

מחולל המפנה היה תלמידו של הגר"א שנודע על שם הישיבה שהקים ב- 1803 כר' חיים מוולוז'ין. הישיבות שהקימו תלמידיו וממשיכיהם, הושפעו משגשוגה של וולוז'ין שמספר תלמידיה גדל מעשרה בשנתה הראשונה ל- 200- ב- 1821, היא שנת פטירתו של המייסד. רשת גיוס התרומות שתוכננה בוולוז'ין ושגשגה בימי נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב, העניקה כוח לישיבות והפכה אותן לגורמים לברכה ליישובים בקירבתן הוקמו.

אחת המשפחות הבולטות ביהדות ליטא ששילבו למדנות מופלגת, כשרון הוראה וכושר מעשה הייתה משפחת קוק.

כידוע, שחזור גלגוליהן של משפחות יהודיות קשה ביותר. סיבות רבות, לרבות נטיית  יהודים לשנות את שם משפחתם כרצונם להתחמק מן הגיוס לצבא, וכמובן רדיפות שגרמו לעתים לחורבן קהילות, לבריחה, להרס ארכיונים ובתי-קברות. כל אלה חברו להקשות על דרכו של המתעניין. אם עלה בידינו לזהות ארבעה דורות שקדמו לגיבור הביוגרפיה מצד סבו, אבי אביו, ו – 15 דורות מצד אמו של סב זה, הרי זה מעיד הדבר על מעמדה של משפחתו. בדרך-כלל אין אנו יכולים לברר את תולדותיהם של יהודים יותר משניים-שלושה דורות.

הראשון העולה מן האפלה הוא נחום, שניתן לראותו כאבי משפחת קוק. ודאי אין זה מקרה ששמו חוזר בקרב צאצאיו יותר מכל שם אחר. הידיעות אודותיו מעטות ופזורות ובכל זאת עשוי צירופן לשמש פתיחה נאותה.

מקור ישן מלמד ששם משפחתו בראשונה היה כ"ץ. מכאן מסתבר כנראה שהשם "מגיד" שהודבק לאביו  של נחום ר' יצחק רבהּ של וידז שליד קובנה, לא היה אלא כינוי המעיד על כישרון או נטיה. אותו מקור מספר, כי נחום החליף את שמו מתוך כוונה להטעות את רשויות הצבא. כמעט אין ספק שהיה זה ב – 1827, היא השנה שבה נתפרסם צו הגיוס ובה החלו פקידי רוסיה הצארית לחטוף נערים מישראל או לאלץ את הקהילות להסגירם. אם נכונה השערה זו, מסתבר שנולד ב- 1810 או בסמוך לה. המסורת המשפחתית קבעה שהשם קוק שנבחר על ידיו לצורכי הסוואה והתחמקות מן הצבא אינו אלא ראשי תיבות של קודש-קודשים. אם אמת הדבר, אין ספק, שנחום ביקש ללכת בגדולות. מבחינה זאת שימש דגם לצאצאיו אחריו.

גם מבחינות נוספות. מקור נוסף מלמד כי הראשון שנשא את השם קוק התפרנס כסוחר תבואה וסבב בכפרים. עם זאת, ציין בעל המקור, רבה של אוטיאן, ר' בנימין אייזנשטאדט, "קבע עיתים לתורה". "וכשנזדמן דין תורה קשה" אצל אביו של בעל המקור היה נוהג להמתין לשובו של נחום "מן הכפרים, כדי לצרפו לבירור הדין". למרבה הצער לא נדע אם שימש נחום ברבנות, כאביו לפניו, בטרם פנה לעסקי התבואה. כמעט אין ספק שקיבל סמיכה לרבנות בתום לימודיו בוולוז'ין, אליה עתיד לשלוח את בנו, סבו של גיבור הביוגרפיה. לבנו זה בחר את השם שלמה זלמן. רבים מתלמידיה הראשונים של ישיבת וולוזין העניקו שם זה לילדיהם לאות הערכה לאבי-מולידו של הגר"א, מורהו של מייסד וולוז'ין – ר' חיים.

אם שימש אי-פעם ברבנות, כאביו, ואם קיבל את דעת מורו ר'  חיים מוולוז'ין, כי הישיבה נועדה בעיקר להעמדת דור חדש של אנשי ציבור בעלי רקע ישיבתי, מכל מקום אין ספק שהשתלבו בנחום חריפות השכל וכשרון המעשה. וחשוב לא פחות: נכונותו לסייע לבירור הדין אצל רבה של אוטיאן. שבהמשך נראה כי ישב על כסאו של גיסו של ר' נחום ושל אבותיו, אפשר להעריכה כהצטרפות ראשונה של בן קוק לחיים הציבוריים. כל דור במשפחתו עתיד להוסיף נופך נוסף לתחושת המחויבות לכלל.

השכל החריף והתשוקה לפעולה שבני קוק ירשו מרבי נחום הושבחו על-ידי נישואים מוצלחים. דומה שהכוחות היוצרים של יהדות ליטא חברו יחד לעצב את דמותם. השידוך הראשון הידוע לנו, הוא גם השידוך שהעניק למשפחת קוק אילן יוחסין מן המכובדים יותר בעם ישראל. רבה של אוטיאן, הרב דב בר יפה-רבינוביץ (נפטר 1829), שבחר בנחום להיות חתן לבתו פריידא-בתיה, היה בנו של ר יעקב, בעבר רבה של קרליץ – גם בנו דב בר  שימש שם ברבנות קודם שעבר לטוריץ ואחר-כך לאוטיאן. דב בר נמנה עם עשרת תלמידיה הראשונים של וולוזין. הוא היה צאצא של ר' מרדכי יפה (1530-1612),מגדולי החכמים בדורו, ראש ישיבה בפראג, בה נולד, ואחר-כך בגורדנה ובלובלין אליהן עקר בעקבות גירוש יהודים מבוהמיה. סיכום ההלכה שחיבר כן עשרת החלקים שנודע כהלבושים היה זמן-מה בן תחרות כמעט שווה-ערך לשולחן ערוך של ר יוסף קארו, שנעשה לימים לספר ההלכה השימושי המקובל ביותר בעם ישראל: לימים ישמש הלבושים דגם לספר ערוך השולחן של ר יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (1835-1905) , מגדולי הפוסקים הליטאים, חברו של ר' נחום, ומסמיכם לרבנות של נכדיו אברהם יצחק ודב בר, דודו ואביו של גיבור הביוגרפיה.  ר' יחיאל מיכל הלוי אפשטיין היה צאצא ישיר של חכם בעל שם זהה, שהיה אב"ד בקובל וחתנו של ר' מרדכי יפה, ומכאן שהיה קרוב רחוק של אשתו של ר' נחום. עם צאצאיו של ר' מרדכי יפה נמנים כמה מגדולי ישראל במאות ה-17 וה-19: ר' אליעזר ליפמן היילפרין ור' יצחק אייזק  היילפרין, שניהם שימשו בכהונת אב"ד בטיקטין: הרבנית חיה, אשת ר' אברהם יהושע השל מקרקא: האדמו"ר מוורקה, ר'   יצחק קאליש: יעקב לייב שפירא, אב"ד נסכיז, וכזכור גם מחותנו של ר' נחום, הרב דב בר יפה-רבינוביץ  מאוטיאן ובנו, ר' מרדכי גימפל יפה (1820-1891). האחרון נקרא על-שם זקנו מצד אמו רוחמה ,הרב, מרדכי גימפל  מטוריץ, ענף נכבד נוסף באילן היוחסין של שלמה זלמן קוק וממשיכיו. מרדכי גימפל יפה נודע כמחבר חשוב מגיל צעיר. כמו כן כיהן 36 שנה כרבה של רוז'ינוי, שם הקים ישיבה שנקראה על שמו. אבל את מקומו בתולדות ישראל קנה לו בזכות התזכיר המרשים שהגיש למשה מונטיפורי ,שבא ב – 1846 לרוסיה הצארית במטרה לפעול אצל השלטונות למתן הקלת הלחץ מן היהודים. שניים מנכדיו של גימפל יפה, בצלאל ולייב יפה, עתידים לתפוס מקום חשוב בציונות .שאר בשר נוסף הוא החקלאי והעיתונאי אליעזר ליפא יפה, איש העלייה השנייה, מהוגי רעיון המושב, ממייסדי מפלגת הפועל הצעיר והמושב הראשון נהלל.

שלמה זלמן, המקדם אותנו במסענו, נולד ב-1844 בוידז, מקום שם שימש סבו יצחק כרב. למותו הפתאומי של אביו נחום, לא נודעה כנראה השפעה מידית על התפתחותו. החינוך שקיבל ברוז'ינוי בבית דודו, מרדכי גימפל, ואחר-כך ברז'יצה שליד ויטבסק, בבית אביו חורגו, עזריאל, שכיהן שם כרב, דומה שלא היה שונה ממה שהיה זוכה לו אילו האריך אביו חיים. אחר-כך נשלח לוולוז'ין, שם זכרו לטובה את אביו ואת דודו. הצטיינותו משכה אליו את שימת ליבו של הגאון ר' אליהו מייזל. לימים יעשה לו ר' אליהו שם כרבה של לודז'. אבל באותה שעה כיהן בטוריץ, עיירה שזכרה לטובה את רבה משכבר הימים ר' דב בר יפה רבינוביץ, אביהם של מרדכי גימפל יפה ושל פריידא-בתיה ,אמו של שלמה זלמן. הרב מייזל העדיף למלא כרסם של בחורי הישיבה שהקים וניהל ש"ס ופוסקים. שלמה זלמן, שהוזמן על-ידו לסייע עמו בהוראה, נתבקש להקל על תלמידיו של ראש הישיבה על-ידי מילוי תפקידו כרב-בפועל.

ובכל זאת אפשר שלהתייתמותו של שלמה זלמן נודעה השפעה על יוצאי חלציו. כתנאי למילוי תפקידו של רב, היה עליו לשאת אישה. פערל זלאטא ששודכה לו הייתה אשת חיל מבית רבנים. סבה, ר' אברהם פלמן, היה תלמידו המובהק של הגר"א ואחר-כך רבה של סביז. אולם בנו רפאל, אבי הכלה, אף-על-פי  שהיה בוגר ישיבת וולוז'ין ותלמיד-חכם, מצא דרכו לחסידות חב"ד והיה מקורב מאוד להנהגתה. באין מקורות העשויים לזרוע אור על השידוך, מותר לשער שיחסו של אביו החורג כלפי החסידות היה מתון. מותו המוקדם של ר' נחום חשף אפוא את ממשיכיו לרוחה של החסידות. מכאן ואילך נמנים בני קוק עם המעטים שהצליחו לגשר על פני התהום שנפערה בין עולם הישיבות הליטאי לבין החסידות. גדולתם השכלית של ממשיכיהם של הגר"א ושל ר' חיים מוולוז'ין נמהלה בלהט של ממשיכי הבעש"ט. מהילה זו ניכרה בבני קוק מכאן ואילך.

ב- 1865 החליט שלמה זלמן לעזוב את רבנותו בטוריץ ולהתיישב בעירו של חותנו, דווינסק (דינבורג). סמיכות הפרשות בין מעשה זה לבין לידתו הממשמשת ובאה של בכורו, אברהם יצחק, מלמדת כנראה כי שלמה זלמן בן ה-21 לא שכח את שנות יתמותו. הוא ביקש לגונן על אשתו הכורעת ללדת. הבית נבנה בגריווה, מעין פרוור של דווינסק, סמוך לבית הוריה.

דומה שהייתה עשויה להסתדר בכוחות עצמה. שכן נתגלתה כאשת חיל ובמהרה זכתה לכינוי "פערל מיט דער גאלדענע בויך" (פערל בעלת בטן-הזהב) לאחר שהביאה לעולם חמישה בנים ושלוש בנות, שכולם עתידים לעשות חיל. הבנות הוכשרו בביתן להיות נשות רבנים. הבנים החלו לומדים מגיל צעיר ביותר בישיבה שייסד אביהם סמוך לביתו. למרבה הצער, לא נדע אם ביקש להנהיג ישיבה "גדולה" במתכונת שנעשתה רווחת יותר ויותר בליטא. כמה חידושי תורה שפרסם ובהם הערותיו לחפץ חיים, ספרו הנודע של תלמיד חכם מופלג ונחבא אל הכלים, ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, ששלמה זלמן היה מן הראשונים שהכיר בו כמחבר הספר ונעשה חברו, עשויים לעוררנו לשער כי ביקש ללכת בגדולות. מכל מקום לא נסתייע הדבר. ר' שלמה זלמן נאלץ להסתפק בהנהגת ישיבה "קטנה", מוסד שנתחדש בליטא והוא היה מחלוציו. הישיבה "הקטנה" נועדה לשמש מעין פרוזדור לישיבה "הגדולה" שנועדה ל"בחורים". תפקידה היה להכשיר תלמידים לדרגה שיוכלו להתמודד עם דף גמרא ותוספות בלי עזרת מורה.

מפעם לפעם העמיד שלמה זלמן מחליף על מקומו בישיבה והוא עצמו הצטרף לרשת המתרימים שפיתחה וולוז'ין. אפשר שמעידה עובדה זו על מצבה הכספי הקשה של הישיבה בגריווה וכמובן על קשיי הפרנסה של העומד בראשה שנזקק לתוספת הכנסה. ככל הנראה יצא שמו למרחוק כמגייס תרומות-צאצאיו עתידים ללכת בדרכיו-עד שזכה לפנייתה של ישיבת "עץ חיים" בירושלים לשמש נציגה ברוסיה הצארית. אחד מנכדיו, גיבור הביוגרפיה שלנו, עתיד ללמוד בישיבה זו זמן מה לאחר עלייתו.

נסיעותיו הממושכות של השד"ר ברחבי רוסיה לא פגעו באחדות המשפחה. אם בעיני היהודים של אותם הימים הייתה המשפחה מגן ומבצר מפני עולם חיצוני שלעיתים קרובות היה עוין ומפחיד, בעיני משפחת קוק על אחת כמה וכמה. המשפחה הייתה מרכז החיים, יסוד הקיום. מאפייניה היו נישואים מוקדמים וריבוי ילדים. הנישואין לא היו עניין של רגש אלא של תבונה והוסדרו באמצעות שידוך. בכורו של שלמה זלמן, אברהם יצחק, מעורר את תלמידו, ר' יוסף רבי, לשאת את אחותו רוחמה. אברהם יצחק עצמו, לאחר שיצא שמו עוד בנעוריו כגדול בתורה, זוכה לחיזוריו שלאחד ומיוחד רבה של פוניבז –ו אחר –כך של מיר – ובן לשושלת רבנים, ר' אליהו דוד רבינוביץ-תאומים (1842-1905),הנודע בכינויו האדר"ת, אף הוא צאצא של החכם בן המאה ה-16, ר' מרדכי יפה, בעל הלבושים. הרב קוק, עקר לעירו של האדר"ת שהעניקה לו את כינויו החדש "העילוי מפוניבז" (קודם נודע כ"עילוי מגריווה") כשנפטרה אלטע בת-שבע, אשתו הצעירה של הרב קוק, נזדרז חותנו לטעון באוזניו: "חס לי שעם פטירת בתי אאבד גם אותך מלהיות בן משפחתי. קח נא את בת אחי-תאומי"-מכאן השם תאומים" והיית לי בן כמקודם"- ואמנם נשא הרב קוק את רייזא רבקה, דודניתה של בת-שבע ובתו של ר' צבי יהודה רבינוביץ-תאומים,רבה של ראגולה. מעמדה של המשפחה ניכר גם בהחלטה מאוחרת בהרבה של הרב שלום נתן רענן לצרף את השם קוק לשם משפחתו לאחר שנשא את בתה מרים, בתם של רבי אברהם יצחק הכהן קוק ושל אשתו השנייה. עם זאת אין מוותרים על הרגש. אחיה של בתיה מרים, הנקרא על שם אבי אמו, צבי יהודה, נשאר חשוך בנים כיוון שנמנע מלשאת אישה לאחר מות אשתו. אלמנות היא דרך יחידה להפסקת נישואין. גירושין לא באו בחשבון.

הילדים הם התקווה להמשך ומקור הגאווה, ובעיקר הבנים המצטיינים בלימודיהם. שימת לב מיוחדת תופסים הבן השני, דב בר, יליד 1873, אביו של גיבור הביוגרפיה, המתקרא על שם אבי אמו של סבו, ויותר ממנו אחיו הגדול ממנו בשמונה שנים. אברהם יצחק, הנושא את שמם של אבי אביו של שלמה זלמן ושל סב אשתו. דומה ששום רב בישראל שאיננו צאצא אדמו"רים, לא זכה למעריצים רבים כמו אברהם יצחק הכהן קוק שנודע בראשי התיבות של שמו – הרא"ה. אולי אין זה מקרה שכמה מדברי ההערצה הובאו בשבחי הראיה, ספר המזכיר הן במגמתו והן בשמו את ספר שבחי הבעש"ט, המוקדש לאבי החסידות. הסיפורים אודותיו מתייחסים הן כשנזדמן אברהם יצחק, בהיותו כבר אברך, לביקור בוולוזין,

ציווה הנצי"ב לשחוט עוף לסעודה ולברך ברכת המזון על כוס יין אף-על-פי שהיה זה בתוך תשעת הימים הראשונים של חודש אב, "שנוהגים בהם שלא לאכול בשר ולא לשתות יין… וכל זה משום שראה בסעודה זו, שנערכה לכבוד האורח, עניין של כבוד התורה. והרי זו סעודת מצווה"

מה עשויים להרגיש אחיו של תלמיד-חכם המתגלה כבר בצעירותו כמי שעתיד להעשות אחד הגדולים? העובדה שאחד האחים הצעירים, שאול חנא, לימים תלמיד-חכם בזכות עצמו, לומד אצל אחיו הבכור, ושהאחים כולם מספקים עדויות המהללות את אחיהם, ושדברי חידוש של דב נכללים בכתבי הראי"ה.

כל אלה מעידים על האחים כולם. לא קל להיות אחיו של אדם גדול ואולי גם לא קל להיות אחיהם הדגול של אחים מוכשרים בעליל.

העובדה שההרמוניה המשפחתית נשתמרה מלמדת על אצילות נפשם. יתרון השניים של אברהם יצחק, שמונה שנים על פני  דב ועשר שנים ומעלה על פני שאר הבנים, אפשר שהוא מקל  עליהם.

דב גם זוכה בשלושה דברים העשויים להרחיב דעתו של אדם: קהילה אוהדת, קרוק, בצפון ליטא, אשת חיל, רבקה שכן, בתו של סוחר אמיד, וילדים מוצלחים-כמניין ילדיה של אמו, ארבעה בנים וארבע בנות. בן-הזקונים, הוא גיבור הביוגרפיה, נקרא על שמו של ר' הלל מהורודנה (גרודנה),חכם ואיש-מעשה שבנו, ר' אליעזר יצחק, מנהל בפועל של ישיבת וולוזין לצדו של ר' יצחק, בנו של המייסד ר' חיים, היה חברו הקרוב של שלמה זלמן קוק.

 ——————————————————–

נספח:

מאת אבישי אלבוים

ספרית הרמב"ם, בית אריאלה.

הדף שלפניכם הוא רישום משפחתי שכתב שאול חנא קוק, אחיו הצעיר של הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל.

שאול חנא קוק היה תושב תל אביב וממייסדי ספריית הרמב"ם בעיר. אוסף ספריו נתרם לספריה לאחר פטירתו. בתוכם נמצא הדף המצ"ב.

שאול חנא 1

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s