גיל מטוס

 

שדרן רדיו בקול ישראל

 

הקדמה – מעולם לא היינו אותנטיים

 

בתחילת שנות ה- 2000 החלטתי להעביר את אוסף המוזיקה שלי לפורמט דיגיטלי. במשך מספר ימים הכנסתי והוצאתי תקליטורים לכונן המחשב, המרתי אותם לפורמט הסאונד Mp3 וסידרתי אותם בתיקיות לפי סדר אלפביתי. כך למעשה התחיל אוסף המוזיקה הדיגיטלית שלי שמאז הספיק לגדול וכיום הוא מכיל למעלה מ- 7500 אלבומים.

במבט ראשון, אוסף דיגיטלי נתפס כקל לתחזוק וככזה שאינו מצריך יותר מדי מאמץ – קבצים אינם תופסים מקום על המדפים, הרבה יותר פשוט לשנות את מיקומם ולסדר אותם מחדש, וכמובן שבעולם הדיגיטלי קל יותר להשיג קבצים של אלבום מאשר לרכוש את האלבום הפיזי, במיוחד כשמדובר באלבום נדיר. אולם, במשך הזמן למדתי שתחזוק האוסף הדיגיטלי גובה זמן רב – החל בסדור מתמיד של הקבצים ובהקפדה על כך שכל הנתונים (מטא-דטה) של האלבומים יהיו נכונים ואחידים וכלה בהשקעה רבה בגיבוי של הקבצים שעשויים להימחק ברגע אחד של הפסקת חשמל.

איני יכול לאחוז בקבצים שלי או להציג אותם לראווה על המדף, כל עולמי המוזיקלי נמצא בתוך קופסת פלסטיק שחורה שאינה מעידה דבר על הנמצא בא. ולמרות זאת, עבורי, אוסף הקבצים הדיגיטליים הינו אוסף לכל דבר ואני קשור אל קובצי המוזיקה שברשותי כאילו היו הם אובייקטים פיזיים. כשדרן ברדיו קול הקמפוס (106FM) לא פעם נתקלתי במוזיקאים, באמנים, במפיקים, בעורכים, בכתבים ובשדרנים, שעבורם הפורמט הדיגיטלי נתפס כלא אותנטי או כפחות אותנטי מהתקליטור או מהתקליט. לא פעם השתתפתי בויכוחים עם מי שמסקנתם הנחרצת הייתה ש"אוהבי מוזיקה אמיתיים" מאזינים למוזיקה באמצעות תקליטים או תקליטורים מקוריים ולא דרך קבצים. מרבית הביקורת שהופנתה כלפי קובצי המוזיקה לא התייחסה לכך שרוב ההיסטוריה של המוזיקה אינה מוקלטת ושהתקליט למעשה, הוא אולי פורמט הסאונד הבוטה ביותר בכל הנוגע לצמצומה של האותנטיות. הפונוגרף הוא המדיום הראשון שאפשר לקחת את חווית המופע החד פעמית של המוזיקה החיה, לעקור אותה מהזמן ומהמקום שבו התרחשה ולהעביר אותה לידיו של המשתמש.

 שיח דומה, לגבי האותנטיות של הפורמט, מתרחש בימים אלו סביב הספר הדיגיטלי. אוהבי ספר רבים יוצאים למתקפה נגד הפורמט הדיגיטלי בשלל טענות – החל מהטענה הפטישיסטית שאין כמו ריח הווניל של ספר ישן שדפיו מצהיבים וכלה בניסיונות להראות שקריאה ממסך היא שונה ושהספר הדיגיטלי מלא בהסחות דעת המאפשרות לקורא לדלג מקישור לקישור או לחפש תוכן מסוים בתוך הספר מבלי לקרוא אותו כיחידה אחת שלמה וליניארית עם התחלה, אמצע וסוף.

בשני המקרים, מדובר בשיח אודות טכנולוגיה חדשה שמאיימת להחליף טכנולוגיה ישנה. לרוב, שיח זה אינו נשען על טיעונים רציונאליים, אלא מבקש להיאחז בעולם הישן והמוכר. הקולות שנשמעים בימים אלה נגד הספרים הדיגיטליים, במידה רבה, אינם שונים מהקולות שנשמעו במאה ה- 15, ערב המצאת הדפוס או מקולות שנשמעו קודם לכן כשטכנולוגיה אחרת נכנסה לזירה ויצרה תיווך שונה עם המציאות. הספר הדיגיטלי הוא שעתוק של הספר המודפס, הספר המודפס הוא שעתוק של הספר המועתק, הספר המועתק הוא שעתוק של הסיפור שמסופר בעל-פה, והסיפור שמסופר בעל-פה הוא שעתוק של המחשבה – הרי השפה הומצאה כדי שאנשים יוכלו לשקר זה לזה. אותנטיות היא דבר חמקמק ואולי מעולם לא היינו אותנטיים.

***

לפני שהתחלתי לכתוב על אספנות ספרים בעולם הדיגיטלי, הרגשתי שעלי להצטייד בקורא ספרים דיגיטלי שיאפשר לי להתנסות באופן ישיר בחוויה שאותה אני בוחן. רכשתי את המכשיר שמתיימר לחקות בצורה הטובה ביותר את הספר המסורתי – "קינדל" של חברת "אמזון". ה"קינדל" שינה לגמרי את חווית הקריאה שהכרתי – הוא אפשר לי לקרוא שעות ארוכות מהמסך מבלי לאמץ את העיניים ובכך צמצם כמעט לגמרי את פעילות המדפסת שלי. הוא אפשר לי לקרוא הכול מכל מקום כשכל ספר שבו חפצתי הגיע אלי בלחיצת כפתור, בין אם על ידי רכישה מהחנות של אמזון ובין אם על ידי המרה של קובצי טקסט שהיו ברשותי. יותר מכל, ה"קינדל" עזר לי לנהל את הידע שהיה נחוץ לעבודה זו. הוא אפשר לי לסדר את המאמרים ואת הספרים בתיקיות לפי נושאים, לחפש ביעילות תוכן רלוונטי בתוך הטקסטים, לסמן חלקים מהטקסט ולכתוב הערות. כל אלו יצרו חווית קריאה נעימה שעודדה אותי לקרוא עוד ועוד.

אך אליה וקוץ בה, תוך כדי כתיבת עבודה זו למדתי כיצד האקדמיה מתקשה להסתגל אל טכנולוגיה חדשה. מכשיר ה"קינדל" מבטל את העמודים המסורתיים של הספר ובמקומם מחלק את הספר למיקומים (Locations). בחלק מהספרים שנרכשים מאמזון ישנה אפשרות להציג לצד המיקומים גם את העמודים המקוריים של הספר המודפס, אך בטקסטים אחרים שמומרים באופן עצמאי לפורמט של "קינדל", אין אפשרות להציג גם את העמודים המקוריים. כללי הכתיבה האקדמית דורשים לאזכר את העמודים המקוריים ואינם מאפשרים להשתמש במיקומים הלא יציבים של "קינדל" או של קוראי ספרים דיגיטליים אחרים. דבר זה הקשה עלי מכיוון שבחלק מהספרים שרכשתי באופן חוקי מ"אמזון", לא הייתה אפשרות להציג את מספרי העמודים המקוריים. במקרים אלו, נאלצתי לחפש את העמודים הרלוונטיים בתצוגה המקדימה של הספר באתר "אמזון", או בגרסאות PDF של הספרים המקוריים שהצלחתי למצוא ברשת. תהליך מסורבל זה של אזכור מקורות דיגיטליים נוגע בנקודה רגישה שאיתה האקדמיה בפרט והחברה בכלל יצטרכו להתמודד. תוכן דיגיטלי הוא תוכן נזיל שיכול להיות מוצג בדרכים שונות על אותו המחשב או על פלטפורמות שונות ונשאלת השאלה האם בכלל אפשר ליצור אחידות בין פורמטים שונים של ספרים דיגיטליים? זוהי רק סוגיה אחת שעולה במעבר של הספר אל העולם הדיגיטלי. בעבודה זו דנתי בסוגיות אחרות הנוגעות לעולמו של אספן הספרים במעבר לספרות דיגיטלית.

אף על פי שאני מתהדר ב"קינדל" ובאוסף המוזיקה הדיגיטלית שברשותי, הספרייה שלי עדיין ניצבת בגאווה, בדיוק כמו התקליטורים שלי. למרות שהם מעלים אבק איני מסוגל למסור אותם. כתיבת עבודה זו אילצה אותי להתמודד עם האספן שבי –  עם האובססיה לאספנות ולקטלוג, עם הרציונאליות והיעילות שמביאה איתה הטכנולוגיה חדשה אל מול הניחוח הנוסטלגי שמעלה הטכנולוגיה הישנה, ועם הויכוח המתמיד סביב שאלת האותנטיות.

 

מבוא

 

עבודה זו מבקשת לחבר בין תופעה תרבותית להתפתחות טכנולוגית ולהפנות את הזרקור המחקרי אל שאלת האספנות ולאופן שבו צורתו החדשה של הספר משפיעה עליה. השאלה שעליה עבודה זו מנסה להשיב היא: כיצד המעבר לספרות דיגיטלית משנה את תופעת האספנות? בעבודה זו אבחן האם הספרים הדיגיטליים מציעים חלופות לאספני הספרים הקלאסיים ואם כן, מה מאפיין חלופות אלו?

ההשערה שמנחה את עבודה זו היא שישנם שני גורמים מרכזיים אשר מאתגרים את האספנות במרחב הדיגיטלי:

1. דיגיטציה: המעבר של הספר אל הפורמט הדיגיטלי מאפשר הפרדה בין הצורה לבין התוכן. התוכן אינו תלוי בצורה, כפי שהדיו טבוע בדף המודפס, ואת אותו הספר ניתן לקרוא במגוון פלטפורמות החל מקוראי ספרים דיגיטליים וכלה במחשבים, בטאבלטים ובטלפונים חכמים. המעבר אל הפורמט הדיגיטלי מייתר את המקור בכך שהוא מאפשר שכפול מדויק וללא הגבלה של כל ספר. במובן זה, האובייקט הנדיר והחד פעמי שהינו מאפיין חשוב עבור אספנים, מאבד מערכו כשכל הספרים יכולים להיות משוכפלים בלחיצת כפתור ולכן גם זמינים לכל. כמו כן, המעבר של הספר אל הפורמט הדיגיטלי מנשל מהספר את ההיסטוריה שלו –  המהדורה שבה הודפס, מצבו הפיזי ובעליו הקודמים, כל אלה נמחקים כשמדובר בספר דיגיטלי שתמיד נמצא במצב צבירה "חדש".

2. שירותי ענן: מגמה נוספת שמתחזקת בימים אלה היא המעבר אל שירותי הענן. חברות תוכן רבות כבר אינן מציעות תוכן להורדה, אלא מאפשרות למשתמש לצרוך את התוכן שנמצא על השרתים שלהן. המשמעות של מגמה זו היא שהתוכן כבר לא נמצא בבעלות הלקוח אלא שהלה רק נהנה מגישה אליו, גישה שעשויה להיחסם או להיפסק על ידי ספקיות התוכן במידה וימצאו לנכון לעשות כך.  לבעלות על חפצים ישנו משקל כבד בהיבט של אספנות. אספנים הם בעלים של אובייקטים והאובייקטים שייכים להם – מי שקונה ספר מודפס יכול להשאיל אותו, להחליף אותו, למכור אותו ואף להוריש אותו, אך פעולות אלו נתקלות בקשיים במעבר אל העולם הדיגיטלי. המעבר לשירותי ענן יוצר מצב ווירטואלי מוקצן שבו הצריכה הקפיטליסטית אינה מבוססת עוד על רכוש, אלא על גישה.

בעבודה זה אבחן כיצד שני הגורמים הללו מאתגרים את תהליך האספנות וכיצד הספר הדיגיטלי, כפי שאנו מכירים אותו כיום בתחילת דרכו, בכל זאת מציע חלופות לאספנים. לטענתי, החלופות שמציע הספר הדיגיטלי  באות לידי ביטוי בשני היבטים עיקריים: ראשית, על ידי חיקוי, הספר הדיגיטלי מנסה לאמץ את המראה ואת ההרגשה של הספר המסורתי. שנית, על ידי חדשנות, יצירת אפשרויות חדשות שזמינות עקב המעבר של הספר אל המרחב הווירטואלי.בעבודה זו אראה כיצד במעבר לספרים דיגיטליים, הקשר הפטישיסטי של האספן אל ספריו אינו נעלם, אלא בא לידי ביטוי באופן חדש וקיצוני יותר. אספנות בעולם הדיגיטלי לא תוגדר על ידי צבירת "רכוש" פיזי, אלא על ידי "אפשרויות בלבדיות לגישה" לתכנים. הניסיון של הספרים הדיגיטליים לפצות על העדר החומר והבעלות, מוביל לפטיש חדש – פטיש של גישה וקישוריות אל התוכן. למרות שהעולם הדיגיטלי מאפשר שעתוק מושלם ומייתר את המקור, ה"הילה" של יצירת האמנות, כפי שהגדיר אותה הוגה הדעות הגרמני וולטר בנימין (ועל כך ארחיב בהמשך), לא תתפוגג, אלא תוגדר מחדש. במצב זה, עולמו הפנימי הרחב של האספן הקלאסי שכולל בתוכו את ההיסטוריה של האובייקט ואת החיפוש המתמיד אחר האובייקט, מתרוקן לטובת עולמו החיצוני של אספן שעוסק באופן מתמיד בצבירה ובהצגה של האוסף.

על מנת לבסס את טיעוניי אבחן את תופעת אספנות הספרים כפרקטיקה חברתית כפי שהיא באה לידי ביטוי במרחב הדיגיטלי כיום. אעשה זאת על ידי ניתוח של קוראי הספרים הדיגיטליים המרכזיים בשוק והמודלים הנוכחיים שהם מציעים לרכישה, להשאלה, לאחסון ולהצגה של ספרים. כמו כן, אנתח מגוון של שירותים נלווים לקוראי הספרים הדיגיטליים לרבות :רשתות חברתיות ייעודיות של קוראי ספרים, שירות הקדשה דיגיטלית לספרים, שירות הלוואת ספרים דיגיטליים, שירות הערות סופרים ועוד. אבחן כיצד שינויים אלו עשויים להוות איום או הזדמנות עבור האספן במרחב הדיגיטלי. לצד החומר התיאורטי, אעשה שימוש בראיונות עם מפתחי הטכנולוגיה כפי שפורסמו בתקשורת הזרם המרכזי, באתרי חברות הספרים הדיגיטליים ובבלוגים, שסוקרים התפתחויות משמעותיות בעולם הספרים הדיגיטליים.

הפרק הראשון של העבודה יעסוק באספנות כתופעה פסיכולוגית-תרבותית. אתחיל בהגדרת המושג אספנות, ואמשיך בניתוח המוטיבציות השונות לאספנות, אספנות של אובייקטים נדירים, מחזור חייו של האספן וסוגי אספנות – עם דגש על אספנות פטישיסטית. רוב הדוגמאות שיתמכו בפרק זה יעסקו באספנות של ספרים והטקסט המרכזי שילווה את תתי הפרקים הינו "אני פורק את ספרייתי – הרצאה על אספנות", מאת בנימין, שבו משורטטת דמותו של האספן המודרני.  

הפרק השני של העבודה יעסוק במעבר אל המדיה החדשים אל מול המדיה הישנים. ראשית, אגדיר את המונח החמקמק "מדיה חדשים" ואעמוד על המאפיינים שלהם. שנית, אעסוק במעבר לטכנולוגיות ענן ולמצב הווירטואלי שמבוסס על גישה לתכנים ולא על בעלות. לאחר מכן אעסוק בהיסטוריה הקצרה של הספרים הדיגיטליים. בתת פרק זה אסקור את המגמות שהביאו להתפתחות הספרים הדיגיטליים, אסקור את השחקנים המרכזיים בשוק הספרים הדיגיטליים ואת ההבדלים העקרוניים ביניהם ואנסה לצייר תמונת מצב של שוק הספרים הדיגיטליים.

הפרק השלישי יעסוק בשאלת האותנטיות במרחב הדיגיטלי – בפרק זה אעלה שאלות לגבי האפשרות לשמר אותנטיות במרחב הדיגיטלי שבו המקור מאבד מחשיבותו והתוכן מופרד מהצורה ומתפקד כתוכן נזיל. את פרק זה ילווה חיבורו של בנימין, "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני". הפרק הרביעי יבחן את האותנטיות במרחב הדיגיטלי כפי שבאה לידי ביטוי בעולם המוזיקה הדיגיטלית. "מהפכת" המוזיקה הדיגיטלית הקדימה את מהפכת הספרים הדיגיטליים ביותר מעשור, וראוי לעמוד על קווי הדמיון בין השתיים.

הפרק החמישי יעסוק באספנות ספרים בעולם הדיגיטלי. ראשית, אבחן את האופן שבו הספר הדיגיטלי מנסה לחקות את הספר המסורתי. תחילה, על ידי חיקוי של המראה והתחושה של הספר המסורתי, ובהמשך על ידי חיקוי פרקטיקות ששייכות לעולם הספרים המסורתיים כגון – שירות Kindlegraph שמציע הקדשה דיגיטלית מסופרים; שירותי השאלת ספרים דיגיטליים ודיון בהורשת ספרים דיגיטליים. לאחר מכן, אעמוד על ההזדמנויות והאיומים שהספרים הדיגיטליים מהווים עבור האספן בעולם הדיגיטלי. אבחן את תופעת הקריאה החברתית והפלטפורמות החברתיות החדשות שצמחו סביב הספרים הדיגיטליים, לרבות אינטראקציה בין המשתמש לבין הסופר על גבי הספר הדיגיטלי. אבחן את האופן שבו הספר הדיגיטלי מאתגר את ההיסטוריה של הספר המודפס וכיצד המהדורה המודפסת של הספר הופכת לעדכון גרסה כמו בעולם התוכנה. כמו כן, אדון באפשרות של גישה מוגבלת לתוכן כתחליף למהדורה מוגבלת ולאובייקטים נדירים.

 

בפרק השישי והאחרון אציג את מסקנותיי בנוגע לטענה כי הספר הדיגיטלי מנסה לספק חלופות לאספנים ואראה כיצד הפטיש של האספן אל הספרים דווקא מתחזק בעולם הדיגיטלי.

כפי שצוין קודם לכן, שוק הספרים הדיגיטליים נמצא בתחילת דרכו וסביר להניח שבשנים הקרובות יחולו בו התפתחויות רבות שחלקן ישפיעו על תהליך האספנות. אני מקווה שעבודה זו, שמציגה את עולם הספרים הדיגיטלי הנוכחי, תוכל לתרום להבנת המגמות המרתקות החלות בו, ואף להבנת המגמות העתידיות שעשויות להתפתח כבר בעתיד הקרוב.  

לקבלת גישה לעיון בעבודה בשלמותה נא לחצו כאן והמתינו לקבלת אישור.