ד"ר מיכאל ריגלר
מנהל אולם הקריאה למדעי היהדות בספריה הלאומית (לשעבר)
"הסכמה" לא מוכרת מאת הראי"ה קוק לחיבור תורני
בשנת תשמ"ח פרסמו יוחנן מנחם ישמח ז"ל ובנימין זאב כהנא הי"ד ספר בשם "הסכמות הראי"ה". אוסף ההסכמות מלוקט ממאה וארבעה ספרי דפוס שלמחבריהם כתב הרב הסכמות, לדברי המלקטים – זהו מבחר בלבד.
מסורת ותיקה ורווחת אצל מחברי ספרים תורניים לבקש הסכמתם של גדולי ישראל לספריהם, ובכך להעלות את ערכם ותפוצתם בקרב הציבור. ראשיתה של מסורת זו בראשית שנות ה'ש (1540) כאשר הדפוס העברי פרץ בקרב קהילות ישראל ברחבי העולם היהודי.בשנת שי"ד התכנסו גדולי ישראל באיטליה והתקינו תקנה, שנועדה לשים קץ להשגת גבול בקרב המדפיסים לבל ידפיסו ספרים שלא ברשות המדפיס הראשון של אותו חיבור. בדורות מאוחרים יותר, נעשה מנהג נטילת ההסכמה לנפוץ. ככל שרבו ההסכמות על הספר, ודברי השבח על במחבר, על טיבו של הספר ותוכנו הרי זה משובח. עד כמה שידוע לי, מסורת זו, אין לה אח ורע בכתבי-יד שהועתקו בתקופה שלפני הדפוס העברי (ראו ספרו של פרופ' נחום רקובר, "זכות היוצרים" במקורות יהודיים",ירושלים תשנ"ג).
בדרך מקרה מצאנו דוגמא מעניינת, של מתן הסכמה לכתב-יד לחיבור שנכתב בצפת במאה הי"ט. ושמא תאמר ,שהמחבר הגיש את ספרו למרן הרב קוק לעיון על מנת להדפיסו מאורח יותר? מתברר שהספר שחובר בידי הרב רפאל ענתבי זצ"ל מעולם לא ראה בדפוס , הוא נותר בכתב-יד וכך גם ההסכמה.
מחבר הספר הרב רפאל מנשה ענתבי (ראו עליו בספר "לקדושים אשר באר"ץ", סימן תמ"ה) נולד בצפת בשנת תרמ"ג (1883) היה בנו של הרב אליהו רחמים ענתבי (שם, סי' תכ"ה) , מוצא משפחה זו מארם צובה. בשנת תרצ"ב נבחר הרב רפאל ענתבי לדיין בבית הדין הרבני בחיפה. הוא כתב הרבה תשובות בענייני הלכה. אחד מחיבוריו הוא הספר שו"ת "האר עיני" כתוב על נייר, ושמור כיום בספריית מכון בן צבי בירושלים. בסוף כתב-היד חתם הרב המחבר: "העלוב רפאל מנשה ענתבי ס"ט".המחבר נפטר בשבת קודש ט' בטבת תשכ"ג. אגב אורחא, חיבור זה אינו נזכר בערכו שם.
כאמור הרב המחבר מסר את חיבורו לעיון להראי"ה קוק , והרב קוק כתב הסכמה לספר בגוף הספר עצמו. הסכמה זו נכתבה בח' סיון תרצ"ב היינו סמוך להתמנותו של הרב ענתבי לדיין בחיפה. פנייתו של המחבר אל הרב מעידה ללא ספק על יחסו האוהד למרן הרב קוק כראש רבני ארץ ישראל. הרב קוק כתב את ההסכמה בכתב ספרדי המכונה בפי העם "כתב חצי קולמוס", וזאת כנראה כדי לכבד את מחבר הספר* , שכתיבה זו הייתה רגילה אצלו. לשון ההסכמה גדושה בביטויים מלשון חכמים, סגנון הזהב של מרן הרב קוק.
ההסכמה
בעזרת ה' יתברך ח' סיון תרצ"ב פה עיר קדשנו ותפארתנו ירושלים תבנה ותכונן.
הנה ראיתי וישמח לבבי, מחברת טהרה בדברי תורה בפסקי הלכה מאוששות מכבוד הרב הגדול מעוז ומגדול הדר הוא, ומשנתו שלימה.מורנו הרב רפאל ענתבי נרו יאיר לנצח. חד מחבריא קדישין צדיק בן צדיק דקהילות קודש צפת תבנה ותכונן. מהמעט אשר הוגש לפני הנני דן על צד הכלל. כי דרכו ישרה קולע אל השערה והשם יתברך יהי' בעזרו. להפיץ אורו בין בני תרביצא[1] ויגדיל תורה ויאדירה,כנפשו היקרה וכל תומך תלמיד חכם גדול כמותו רבו בישראל זכי לנפשי בזה ובבא [בעולם הזה ובעולם הבא] חיים עד העולם בשובע שמחות כנה"י [=כנפשו היפה][2] ונפש חותם לכבוד תוה"ק[תורתנו הקדושה] והוגיה הק[טן] אברהם יצחק הכהן קוק.
———————————————————————-
* הערת העורך:
להלן דוגמאות נוספות בהם הרב קוק זצ"ל התאים את כתיבתו לרבנים ספרדים בכתב הרגיל אצלם, המכונה "חצי קולמוס".
א. כתב יד 691, ספריית אוניברסיטת בר אילן.
שמונה עמודים הכוללים תשובות הלכתיות שכתב הרב קוק לרב אברהם אבוכזיר, ראב"ד ק"'ק אלכסנדריה בשנת תרע"ב (1912). התשובות נדפסו בספר אורח משפט סי' צה-צח.
הסריקה מצורפת באדיבות דודי בן נעים, אוצר אוסף הספרים הנדירים וכתבי היד, ספריית אוניברסיטת בר אילן.
ב. מכתב המלצה לתלמוד תורה לבני תימן בשנת תרס"ט (1909)
צילום של מכתב זה (ומכתב נוסף) פורסמו בקובץ מחניים גל' מט עמ' 168.
ג.
צילום שני מכתבים נוספים נדפסו על ידי הרב משה צוריאל בתוך אוצרות הראיה כרך שני עמ' 1130.
1. המכותב הוא הרב שם טוב גאגין. תוכן המכתב: ברכה ארוכה ליום חתונתו בתאריך י"ג שבט תרע"א (1911).
2. המכותב הוא הרב רפאל חיים משה ן' נאים. תוכן המכתב: התייחסות לספרו קול תחנה קול טחנה, בעניין טחינה לפסח בריחיים של קיטור. נכתב בשנת תרע"ג (1913).
בראש הדף הוסיף הרב צוריאל הערה: יש לשים לב שהרב אימן ידו לכתוב בכתב ספרדי לכבוד הנמען.
עמיתי ר' יוסף לייכטר מהספריה הלאומית שלח לי סריקה של המכתב המקורי של הרב קוק לר' רפאל חיים משה ן' נאים. ראה נא תגובתו המצורפת לרשימה זו.
[1] בית מדרש להפיץ תורה בין הלומדים (עפ"י מנחות פ"ב,ב)
[2] כך חתם הרב בכמה מאיגרותיו, ראו איגרות הרב קוק.
Safranim's Blog 
שלום וברכה
בתערוכה כשר לפסח של הספרייה הלאומית הופיעה תשובה נוספת של הרב קוק בכתב מזרחי:
8 – 9. מכתב של הרב קוק אל הרב רפאל חיים משה בן נאים מגיברלטר
[2] ע', 30 ס"מ.
בראשו מודפס "אברהם יצחק הכהן קוק, רב ואב"ד יפו והמושבות". המכתב נכתב באותיות רש"י כמקובל בין חכמי המזרח. נדפס גם בתוך ספרו אורח משפט סימן קך, ע' קמ-קמא.
הרב רפאל חיים משה בן נאים (1845-1920) כיהן כרב בגיברלטר משנת 1886. הרב בן נאים התבקש לתת הכשר לטחנה הקמח באלג'יר. אחרי בדיקה הוא החליט לפסול את תוצרת הטחנה.
נימוקיו של הרב בן נאים נכתבו באריכות בספרו קול תחינה שיצא בירושלים תרע"ב (1912). איסורו של הרב בן נאים גרר תגובות נזעמות, הרב אליהו בן גיגי מאלג'יר פירסם ספר קול צעקת הרועים המתיר את השימוש בקמח של הטחנה. הרב בן נאים שלח את ספרו בצירוף מכתבים לרבנים שונים על מנת לקבל גיבוי לפסק, ביניהם גם לרב קוק שקיבל את הספר, אך לא היה מעוניין להשתתף כצד במחלוקת, אף שהיא לשם שמים.
הרב קוק מציין רק את העקרונות המנחים לשמירה על כשרות, ומסיים באמירה כי חכם יכול להחמיר על עצמו, אולם עליו להתחשב ביכולת הציבור לקבל את גזרותיו.
יישר כח על כל הדברים המעניינים.
מנהגו של הראי"ה קוק לכתוב בכתב המכונה "חצי קולמוס" במענה לחכמים ספרדים, אינו מטעמי חלוקת כבוד, אלא בעיקר מפני שרבים מחכמים אלה התקשו בקריאת כתב היד האשכנזי העגול. ואצטט לשם השוואה מש"כ במאמר על הגהות הגאון ר' דוד פרידמן מקרלין לעמק ברכה, ישורון כרך כ"ד (תשע"א), במעט תוספת:
…שהוא נהג לכתוב בסגנון דומה במידה ודבריו מוענו למכוּתב מעדוֹת ספרד, כפי שעולה מרשימה אישית של רבי חזקיה מדיני בעל ה'שדי חמד', שעניָינה מכתבים שטרם הספיק להשיב עליהם: "…הגאון דוד פרידמאן יצ"ו מקארלין, מכתב תודה והערות ארוכות כמה בוגין בכתב רש"י. וספרו עמק ברכה" (הובא ע"י ר"מ וונדר, קובץ 'צפונות' שנה ג' גליון ג' [בני ברק, ניסן תשנ"א], עמ' פ"ט). אמנם, לפחות במקרה זה נראה ש'השדי חמד' הוא שביקש ממכותביו האשכנזים לרשום את מכתביהם אליו בכתב רש"י: "התשובה אשר כתבתי בכתב רש"י היא להגאון הצדיק רח"ח מדיני שי', כי כן בקש אלי בתשובתו אלי, שאינו מבין בכתב שלנו, ורק אולי בשנים הללו הסכין להבין המכתבים בלשוננו וכתבנו" (מכתב רבי מרדכי גימפל יפה לראי"ה קוק, ח' תמוז תרמ"ז, 'אגרות לראי"ה' מהדורת ירושלים תש"ן, עמ' ט"ז), "ומחמת שאין הרב דקס"ב [=קראסו-באזאר, השדי חמד] מכיר בכתב שלנו, רק בכתב ספרדי, ואחד בעירו שמכיר בכתב שלנו יקרא לפניו מתוך הכתב […] ולכן הרבה להפציר לשלוח לו העתקת תשובתי בכתב רש"י" (שו"ת זכר יהוסף אבן העזר סימן י"ג). והזכיר כל זאת השדי חמד עצמו: "…וידידי הרב הנ"ל טרח וכתב וערך לפני מפתחות כל הספר […] בכתב רש"י נאה ויפה כי יודע צדיק שאיני מכיר כתב משיטא שלהם" (שדי חמד אסיפת דינים מערכת ר"ה סימן ב'), ובמקום אחד תיאר כי "דברי הרב הנ"ל יצ"ו היו לפני כספר החתום בכתב משיטא שלהם המוזר לי (כי לא ידע חסרון הכרתי כתבם) ולא איסתייעא ליתן להעתיקם עד עתה…" (פאת השדה מערכת הדלת כללים כלל ט"ו). ראו עוד ה"מכתב גלוי" על הדפסת ספריו, שנדפס בכמה מקומות.
אגב, באותה מידה היה להיפך, חכמים אשכנזים התקשו בקריאת הכתב הספרדי הרהוט, כך שכתב ה"חצי קולמוס" שאינו אלא ווריאציה של כתב רש"י, היה בבחינת ממוצע המחבר בין שני הצדדים. וכפי שכתב השדי חמד עצמו "בקונטריסי הכתוב בכתב ידי כתב פרענקין (משיטא ספרדית, אשר אין מכירים אותה המדפיסים בווארשא, ומפני זה אנכי נותן כל קונטרסי להעתיקם בכתב רש"י ולשלחם לבית הדפוס)…" (שדי חמד מערכת הלמד כלל קמ"א. למרות שהיו רבנים אשכנזים שגם בכתב רש"י התקשו לכתוב, כפי שתיאר השדי חמד כי רב אחד "התנצל על שלא כתב לי בעצמו לפי שלא הסכין לכתוב בכתב רש"י וידוע לו שכתב משיטא מוזר לי" – שדי חמד פאת השדה מערכת ההא סימן ל"ז)
(* צ"ל "חכמים אשכנזים התקשו")
הסכמותיו של הראי"ה כתובות ב'כתב רש"י' לא ב'חצי-קולמוס'.
בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'