ב. "אם כך – יתקע איוואן בשופר !"

למכתבו של החוקר יהודה פריס-חורב אל הסופר ש"י עגנון בדבר טעויות בספר ימים נוראים

בס"ד

אבישי אלבוים

בס"ד

א. 'ימים נוראים'

במחסני ספריית הרמב"ם, הספרייה התורנית של העיר תל אביב, נמצא ארכיונו האישי של החוקר יהודה פריס-חורב, שעלה ארצה בשנת תרפ"ה וחי בתל אביב עד פטירתו בשנת תשי"ז. פריס-חורב היה שייך לעולם שכמעט נעלם מהנוף התל אביבי, זן מיוחד של אנשי רוח ומעשה, שהעמידו את "תל אביב של מעלה". הוא התפרנס למחייתו מחנות הספרים "חורב" ברחוב נחלת בנימין בתל אביב והיה שקוע רובו ככולו בחקר נוסחאות מדרשים וספרי קדמונים. ספריו שנתרמו לספריית הרמב"ם מעוטרים בהערות ותיקוני נוסח בשולי הספרים. אף זכה לההדיר ולהביא לבית הדפוס את ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב ואת פיוטי ר' ישראל נאג'ארה.

תמונת יהודה פריס-חורב

באחד מפנקסיו של פריס-חורב מצאתי העתק של מכתב ששלח לש"י עגנון בערב ראש השנה תרצ"ח, סמוך להופעת ספרו של עגנון "ימים נוראים".[1]

'ימים נוראים'. הוצאת שוקן מהדורת תרח"ץ (1937)

במכתב ציין פריס-חורב טעויות בציטוט שמצא בספרו של עגנון וכן הצעות לשיפור.

הנוסח השגוי הוכנס לתוך סוגריים עגולות (^)

והנוסח המתוקן הוכנס לתוך סוגריים מרובעות [^]

נוסח המכתב:

חי אלול תרצ"ז

לכבוד

יד"נ רש"י עגנון שליט"א, שלום רב!

בעונג קראתי קטעים קטעים מספרו "ימים נוראים", שעפ"י השל"ה [2] הנני ממליץ עליו כהאי לישנא: "בדורנו דור עני – דור הכינוס – אין לנו דבר גדול יותר מספר ימים נוראים שכלול מן הכל".

בתור בעל אגדה קראתי ביחוד הקטעים שכ' לקט ממדרשי חז"ל, ועל קטעים אלה הנני מרשה לי להעיר כדלקמן:

1. עמוד 21 שורה11: עד ששרף את העגל וכתתו (בעפר) [כעפר] הארץ. פדר"א פרק מו

2. עמוד 98 שורה 12: גידיו של איל הוא עשרה, כנגד עשרה (נבליא) [נימין] של כנור שהיה דוד מנגן בהם. רד"ל בביאוריו לפדר"א פרק לא הערה ע"ג. ועיין תרגום ורש"י תהלים לג ב' ד"ה ד[?]

3. ע' 99 שורה 6: כל טובות וברכות שהקב"ה עתיד ליתן (אינו) [אינן] אלא מציון

4. ע' 355 שורה 2: (תשובתו) [תשובתן] של אנשי נינוה

5. ע' 261 שורה 19: עזרתני בראש השנה, ונחמתני ביום הכיפורים וכו'. (ילקוט שמעוני תהלים פרק פו) [מדרש תהלים פו ח' בסופו]

6. עמוד 92 שורה 18: דבר אחר בחדש השביעי, בחודש שהוא משובע במצוות, שופר בתוכו וכו' לולב וערבה בתוכו. פסדר"כ. כ' כותב בהקדמתו: "וכדי לעשות ספר זה שוה לכל נפש למען ירוץ כל קורא בו" וכו' לפי דעתי הקורא הרגיל אינו מבין את הביטוי "משובע במצוות", ולמען ירוץ כל קורא בו, יש צורך לפרש כגירסת הויקרא רבה- משובע במצוות לשון שובע, או שיש בו שבע מצוות, ולולב וערבה: הכוונה ד' מינים שבלולב. גם הביטוי עמוד 97 שורה 17: "וחגו בן יומו" מתחנן ואומר פרשני! וכאלה רבים. ולאו כל מוחא סביל דא.

ספר עממי כימים נוראים, היה נחוץ לנקות בשבע נפות משגיאות הדפוס:

7. ע' 258 שורה 7: קדש יהיה (לכל) [לכם]

8. ע' 91 שורה 28: וכך (שם: ישעיה מב) [ס"ג א'] אני מדבר בצדקה

9. ע' 92 שורה 3: ובשביל שנקראת אלהי משפט [ישעיה ל י"ח] ואלהים אמת [ירמיה י' י'] וכו'

10. שם שורה 12: אתמול אמרת לי (שם: בראשית כ"ב) [כ"א י"ב] כי ביצחק יקרא לך זרע.

כעת עוד הערות כלליות אחדות, ואני תקוה שכב' ישים את לבו עליהן, בשעת סידורו את הספר שלש רגליםשהוא עסוק בחיבורו.

מאמרי ומדרשי חז"ל יש לדקדק ולהביא תמיד עפ"י המקורות הראשונים דוקא ולא עפ"י הילקוטים המאוחרים,  ועפ"י מהדורות דווקניות מדעיות.   רצוי שכל בטוי בלתי רגיל במדרשי חז"ל המובא בספרו, יפורש פירוש קצר ומספיק – האותיות של הפירוש רצוי שתהיינה קצת יותר קטנות מהאותיות של הטכסט – תכף על המקום ולא בסוף הספר.

סהדי במרומים, שהערותי הנ"ל – אפס קצהו תראה וכולו לא תראה- כתבתי לך מתוך אהבה לספרו הנעלה והנשגב מצד תכנו ומצד מטרתו, ולא חלילה ע"מ לקנטר.

ואם כ' יכבדני בתשובה, ארשה לי ואשלח לכ' עוד הערות כהנה וכהנה, שהנני רושם על הגליון בשעת למדי ב"ימים נוראים".

בברכת שנה טובה ומאושרת

הנני חותם בידידות

יהודה פריס-חורב

בדיקה פרטנית של הערות פריס-חורב מעלה כי אכן צדק בכל תיקוניו. למרבה הפלא, אף שהספר ימים נוראיםחזר ונדפס עוד מספר פעמים, נשארו כל אותם שיבושים במקומם. כך גם בהדפסה האחרונה של סדרת כל סיפורי ש"י עגנון, הוצאת שוקן תשנ"ח (1998).

ימים נוראים. הוצאת שוקן מהדורת תשנ"ח (1998)

התפוצה הרחבה של הספר היא שעוררה את יהודה פריס-חורב להריץ את מכתבו לש"י עגנון הייתה התפוצה הרחבה של הספר. הוא המליץ לנפותו בשבע נפות משגיאות הדפוס ואף לתת פירוש קצר "תכף על המקום" לכל ביטוי "בלתי רגיל" המופיע במקורות.

נתונים על התפוצה הרחבה של הספר מצאתי בספרו של דן לאור חיי עגנון. מהדורתו הראשונה נדפסה בבית הדפוס של הוצאת שוקן בגרמניה ברבבת עותקים. חמשת אלפים נועדו לחלוקה בין באי הקונגרס הציוני העשרים שעמד להתכנס אותה העת בציריך וחמשת אלפים נשלחו לארץ ישראל לחלוקה למנויי עיתון הארץ (עיתונו של שוקן) כתשורה לשנה החדשה. במודעה שפירסם העיתון על הוצאת הספר נאמר כי "הוא ספר השוה לכל נפש… [וגם] אלה אשר מפאת חינוכם ותנאי חייהם רחוקים מן המקורות יכירו על פי הספר ימים נוראים את מנהגי העם". כעבור זמן קצר הודפסה בגרמניה מהדורה נוספת. מעניין הוא שש"י עגנון חיבר שתי הקדמות לימים נוראים. הראשונה, קצרה ועניינית, הודפסה במהדורה הראשונה (תרצ"ז). ואילו במהדורת תש"ז הוסיף עגנון הקדמה נוספת, סיפורית ומרגשת. הקדמה זו מתארת את קדושת בית הכנסת ביום הכיפורים בעיניו של ילד קטן (הוא עגנון). לפי דבריו, המניע לכתיבת הספר היה הרצון להמשיך קדושה זו גם אל "בין הפרקים" של התפילות. לאחר קריאתה של ההקדמה השנייה נדמה לך כי את ההקדמה המקורית כתב עגנון כמי שכפאו שד. ניתן אולי לייחס את השוני בין הקדמותיו למתח הקיים תמיד בין הסופר והמו"ל על קהל היעד של הספר. המו"ל מחפש שווקים למכירה ולכן קהל היעד שלו יהיה רחב ועממי. לעומתו הסופר, שהשקיע בספר מיטב כוחות היצירה שלו, מבקש הערכה ליצירתו דווקא ממביני עניין. זכה עגנון שספרו מוערך ע"י באי שערי בית הכנסת וממלא את ייעודו המקורי של המחבר.

 

ב. אם כך – יתקע איוואן בשופר

כיצד ניתן להסביר את הטעויות הרבות שנפלו בהגהת הספר? כיצד חזרו ונשנו אותן הטעויות גם במהדורות הבאות?

את פגמי המהדורה הראשונה משנת תרצ"ז ניתן לייחס להפרשי זמן ומקום בין ירושלים וברלין. הימים שבהם שקד עגנון על יצירתו זו בשכונת תלפיות בירושלים היו ימים הרי גורל בתולדות הישוב; ימי המאורעות, כאשר מבחוץ הילכה חרב ובחדרים אימה. כשסיים עגנון לכתוב את הספר בשנת תרצ"ו לאחר שנתיים ומחצה של עבודה מאומצת, שלח אותו להוצאה לאור בברלין. הנאצים ימ"ש כבר עלו לשלטון וחוקקו את חוקי נירנברג הידועים לשמצה וערפל כבד העיב על עתיד היהודים בגרמניה. ההוצאה בברלין הזדרזה להביא את הספר לדפוס טרם הימים הנוראים, בבחינת "דבר בעתו מה טוב". כל זה הכתיב לוח זמנים צפוף, שלא איפשר חילופי מכתבים מעבר לים. הספר עבר הגהה אחת בבית הדפוס בברלין ותו לא. עגנון עצמו התלונן על כך במכתב לדב סדן: "אילו ניתנה לי עוד הגהה אחת להגיה – הייתי עושאו כלי שלם" (חיי עגנוןעמ' 283).

משנה תוקף מקבלת כעת השאלה כיצד עגנון, שקפדן היה, לא תיקן את הטעון תיקון במהדורות הבאות? זאת ועוד, יש לשער שעגנון הועמד על הטעויות שנפלו בספר על ידי ציבור הלומדים והמעיינים בו, כדוגמת המכתב של יהודה פריס-חורב, ומדוע לא טיפל בכל כל אותן שגיאות?

ייתכן שהתשובה לכך נרמזת בדברים שבעל פה שאמר עגנון אחרי שנים הרבה. בשנת תש"ך (1960) נשא עגנון דברים באזכרה לזכרו של הרב פרופ' שמואל ביאלובלוצקי, שותפו לעריכת "ימים נוראים". שם סיפר כי תוכניתו הייתה להוציא – כהמשך לימים נוראים – אסופה דומה לשלש רגלים ואף התחיל לאסוף חומר לכרך הראשון בסדרה: חג הפסח. ברם, לאחר הפצת ימים נוראים ברבים, משך את ידו מעיסוק זה. עגנון התבטא בחריפות על הסיבות שהביאו אותו לגנוז את המשך עבודתו, וכך סיכם את אכזבתו ממה שקרה:

"מוסכם היה בינינו [בין ש"י עגנון ובין שמואל ביאלובלוצקי – א"א] שנעשה ספר שלש רגלים ועוד ספר אחד שכל ישראל צריכים לו. וכבר כינסתי דברים רבים ונכבדים… ולמה לא עשינו את הספרים? מפני מגבבי ספרים. אחר שיצא ספרי "ימים נוראים" קפצו מגלחי תורה שלא קראו ולא שננו ולא טרחו ולא יגעו ולקחו ממה שיגעתי אני ועשו להם ספרים. אותם מחברים של שווא יש שקנו בשינוי מעשה ויש שקנו במשיכה ויש שהעתיקו מתוך ספרי ולא הבינו מה העתיקו. כיון שראיתי כל זה אמרתי, אם כך יתקע איוואן בשופר…,(מעצמי אל עצמי עמ' 222)

אם כך – יתקע איוואן בשופר, ואנחנו נשארנו עם מלאכה שלא הושלמה ועם ספר שלא הוגה כל צורכו.


[1]ימים נוראים: ספר מנהגות ומדרשות ואגדות לימי הרחמים והסליחות, לראש השנה וליום הכיפורים ולימים שבינתיים. הסדיר: שמואל יוסף עגנון. תרצ"ח (1937).

[2] שני לוחות הברית. מסכת יומא., פרק נר מצוה אות כח. מליצה על ספר תהילים

תגובה אחת על ב. "אם כך – יתקע איוואן בשופר !"

  1. Marc Sevy הגיב:

    זוכר את עגנון מהיותי צעיר לימים עת אבי היה לוקח אותי לביקור אצל הסופר הדגול. בקראי את דבריו כאילו נקראים ונשמעים מאליהם. תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s