א. מבנה בית המקדש בדפוס העברי בוונציה

ד"ר רותי קלמן. ספריית ארן. אוניברסיטת בן גוריון בנגב

הקדמה

מאמר זה מכיל קטעים מפרק בעבודת הדוקטורט שכתבתי בנושא: דגלי המדפיסים בספר העברי בוונציה המאה ה-16. העבודה נכתבה בהנחיית: ד"ר מרדכי גלצר ופרופ' מירה פרידמן והוגשה לאוניברסיטה העברית בירושלים.

מבוא

בשנת ש"ה [1545] בהיותו כבן 30 פתח אציל נוצרי בשם מארקו אנטוניו יושטיניאן בית דפוס עברי בוונציה על-יד גשר ריאלטו ( ליד הסימטה הנקראת 'חמישה בבית המשפט הישן'), עדות לכך ניתן למצוא בכיתוב המופיע בשער סדר תפלות כמנהג האשכנזים, ויניציאה ש"ה [1545], ובשער הספר ראש אמנה של יצחק בן יהודה אברבנאל, ש"ה [1545]: 'בבית משק האדון מארקו אנטוניו יושטיניאנו בריאלטו'. מארקו אנטוניו יושטיניאן גייס לבית דפוסו חלק מעובדיו של בומבירג: המומר קורנלייו אדיל קינד, ובנו דניאל, ואולי אף העסיק את מאיר פרענץ היהודי לזמן קצר, מן הסתם, כדי לעמוד ברף הגבוה שהציב דפוסו האיכותי של בומבירג. כמו-כן העסיק יושטיניאן את חקקי העץ הצרפתיים – מישל דובואה וג'וליאמו לה בה.

 הספרים הראשונים שהדפיס יושטיניאן היו פירוש התורה של הרמב"ן, וראש אמנה של יצחק בן יהודה אברבאנל, שניהם בשנת ש"ה [1545].  מלבדם נדפסו למעלה ממאה חיבורים בעברית בבית-דפוסו של מארקו אנטוניו יושטיניאן. ביניהם בלט במיוחד התלמוד הבבלי, המבוסס על המהדורה שיצאה בוונציה עשרים שנה קודם לכן בדפוס בומבירג מר"פ ועד רפ"ג [1520 – 1523]. במהדורת בומבירג הופיע התלמוד הבבלי עם פירושי רש"י ועם תוספות המקיפות את הטקסט של התלמוד (שלא כמו בתלמוד של כתבי היד, שם לא הקיפו פירושי רש"י והתוספות את דברי התלמוד). ארגון העימוד בנוסח זה הפך לנוסח המקובל עד היום, אם כי זכות הראשונים לפירוש רש"י ולתוספות כמלווים את הטקסט של התלמוד שמורה למשפחת שונצינו היהודית. מהדורת התלמוד של יושטיניאן הכילה, בנוסף למה שהכילו קודמיה, גם את פרשנותו של רב אלפס (יצחק בן יעקב אלפסי).

 עם זאת, המהדורה הידועה ביותר כיום מדפוס יושטיניאן היא משנה תורה לרמב"ם, שיצאה לאור בשנת ש"י [1550]. הספר, הידוע גם בכינויו היד החזקה בגלל י"ד חלקיו, נחשב לספר ההלכה החשוב ביותר לאחר חתימת התלמוד. יושטיניאן הדפיסו במקביל למדפיס אלויזי בראגאדין, גם-כן עם הפרשנות של הרב מאיר קצנלבוגן אך ללא רשותו, מה שהעלה כמובן את חמתו של הרב והוא פנה בבקשת עזרה לרב משה איסרלש מקרקוב, בעל ההשפעה הגדולה. בסיועו של זה הביא הרב קנצלבוגן להחרמת מהדורתו של יושטיניאן בשנת ש"י [1550]. התחרות בין  שני המדפיסים בעקבות הדפסת משנה תורה היתה אחד הגורמים שהובילו לשריפת התלמוד ולתוצאות הרות אסון ליהודי אותה תקופה. יושטיניאן נכשל במאמציו לעצור את החרמת עותקי התלמוד שהדפיס באותה עת. הוא גם לא  הצליח לזכות בפיצויים על הנזקים הכספיים שנגרמו לו.

 לאחר שנסתיימה (למראית עין) קריירת הדפוס שלו, פנה מארקו אנטוניו יושטיניאן לתפקיד פוליטי. במחצית [ש"ך] 1560 שימש יושטיניאן כמושל האי צ'פלוניה (Cefalonia), בים היווני, וב-13 בדצמבר [שכ"ב] 1562 הוא נבחר ל-Avogador di  comun. בתפקיד זה שימש מעין התובע הכללי של הפרקליטות (Public Prosecutor).

 נראה שבצ'פלוניה פתח יושטיניאן בית דפוס לספרים ערביים. במסווה של פעילות זו הוא הצליח להוציא את ספריו המוחרמים, שאותם הדפיס קודם בוונציה, וכן ספרים של מדפיסים אחרים מאותה תקופה ולהביאם לצ'פלוניה. שם נכרכו מחדש, נשלחו בחשאי בחזרה לוונציה ונמכרו לקהילות היהודיות ברחבי איטליה.

מארקו אנטוניו יושטיניאן נפטר בן 55 בוונציה ב-25 ביולי [של"א] 1571. רשת ההברחה של יושטיניאן נמשכה, כנראה, גם אחרי מותו על-ידי בנו אנטוניו שנשפט בשנת [של"ד] 1574 על הברחת ספרים אסורים לוונציה, אך הטענות נגדו לא אומתו.

דגל מדפיס בספרי בית הדפוס של מארקו אנטוניו יושטיניאן

ברבים מספרי הדפוס, במאה השש-עשרה בעיקר, ובמקומות שונים בעולם היהודי והנוצרי, הופיעו דגלי מדפיסים (Printer’s Marks) . היו אלה עיטורים מיוחדים, שהופיעו בספרי המדפיסים כסמל מייחד של המדפיס. גם בספריו של יושטיניאן ניתן למצוא דגל מדפיס עם דימוי של בית המקדש. דגל מדפיס זה החל להופיע בספריו החל משנת ש"ה [1545] ואילך. ניתן לראותו לדוגמא בספרים: זבח פסח פירוש של יצחק בן יהודה אברבנאל על הגדת הפסח;

 

 נחלת אבות – על פרקי אבות של יצחק בן יהודה אברבנאל וכן באגרות הרמב"ם. בחיתוך העץ של הדגל מופיע מבט-על של מבנה הדומה בצורתו למבנה כיפת הסלע בירושלים, כפי שהוא קיים עד היום, ועליו כתוב: 'בית המקדש'). מעל הציור של בית המקדש מתנוסס סרט, ובו כתוב: 'גדול יהיה כבוד הבית הזה אמר יי צבאות'. על-פי חגי, ב' ט': 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אמר יי צבאות ובמקום הזה אתן שלום נאום יי צבאות' [ההדגשה שלי]. לאחר חורבן בית ראשון נהגו להשתמש במשפט זה לגבי בית המקדש השני, וכשנחרב הבית השני, החלו לייחס אותו לבית המקדש שיקום עם בוא המשיח. ההחלטה לצטט את הפסוק מחגי מעל מבנה בית המקדש שבדגל יושטיניאן יכולה אולי לרמז למשמעות אסכתולוגית של אחרית הימים, או לכוונה שבית הדפוס של יושטיניאן יהיה גדול מבית הדפוס של בומבירג, קודמו בדפוס העברי של ונציה. רמיזה זו נעשתה במובלע, באמצעות השמטת המילים: 'האחרון מן הראשון' מתוך ידיעה שציבור קוראיו, האמון על הטקסט המקראי, ישלים לבדו את החסר. עניין השלום, המופיע בסיום הפסוק המקראי, עלול היה להסיט את הקורא מההשוואה בין בומבירג ליושטיניאן, ועל כן הושמט כנראה. אין ספק, שהיו די מסמכים יהודיים, נוצריים ומוסלמיים עם מבנה כיפת הסלע באותה התקופה, שחלקם הגיעו לידי מדפיסי יושטיניאן, והם שהשפיעו על הצורה שנקבעה לדגל המדפיס בבית דפוס זה. אין להיפלא על כך, שכן במהלך כל הדורות, כשעוד לא היה מבנה כיפת הסלע במקומו של בית המקדש, נהגו לתאר באמנות היהודית (וגם בנוצרית) את בית המקדש על פי אמות המידה הארכיטקטוניות של כל תקופה. מהרגע שבו קם מבנה כיפת הסלע, ועולי הרגל לירושלים ראוהו, הפך מבנה זה למסמל את בית המקדש. הרחבה בנושא זה ניתן למצוא בעבודת המחקר שלי.

 מדוע נבחר בית המקדש כדגל בית הדפוס של מארקו אנטוניו  יושטיניאן?

הקשר של יושטיניאן לדגל המדפיס שלו לא היה ברור די צורכו לחוקרים של הדפוס העברי. על-פי יערי דגל המדפיס לא היה שייך ליושטיניאן עצמו, אלא לשני עובדי בית דפוסו היהודיים, שאחד מהם היה כהן: יחיאל בן יקותיאל הכהן רפא, והשני – לוי: יהודה בן יצחק בן לוי אשכנזי (לייב קולפא). מעצם היותם משוייכים ללוויים ולכוהנים שתפקידם לשרת בבית המקדש, טוען יערי, מתאים שיבחרו לעצמם בית מקדש בתור דגל מדפיס. אשר לפסוקים המדברים על כבוד הבית, אומר יערי, כי הכוונה היא לבית המקדש השלישי שעתיד לבוא.

 ישעיה זנה ניסה להוכיח שיערי טועה. דגל בית המקדש, לדעתו, לא יכול היה להשתייך לשותפים היהודיים של בית הדפוס, כי הסמל של הכוהנים הוא בדרך-כלל ידיים פרושות לברכה, והסמל של הלויים הוא יד יוצקת מים מכד, המסמלים את תפקידיהם בבית המקדש.  יתרה מזאת: בתחילת המאה השש-עשרה, לא נהוג היה שהמדפיסים יאפשרו לפועליהם לשים את דגל המדפיס שלהם על השער.

 את טענתו, שהדגל אינו יכול להיות של השותפים, מבסס זנה על-כך, שהשותפים היהודיים הדפיסו ספרים גם בלי דגל מדפיס זה, בעוד שברוב ספריו של יושטיניאן מופיע הדגל, גם כשהם אינם מוזכרים. מכאן משתמע, לדברי זנה, שהדגל הוא אכן של יושטיניאן, והוא נועד להשביח את ספריו ולהתחרות בתוצרת הדפוס של בומבירג.

 בתקופה זו לא נהוג היה שמדפיסים איטלקיים ישימו את דגל המשפחה על שערי ספריהם, אולם אילו ביקש מארקו אנטוניו יושטיניאן לשים את דגל משפחתו, היה כנראה משתמש בדגל אחר. למשפחות יושטיניאן היו לפחות שלושה סמלי משפחה. סמל משפחה אחד – מגינית מחולקת לשלושה חלקים. נשר שחור עם כנפיים פרושות לצדדים וכתר מעל הראש (לא נוגע) בחלק העליון שהוא עם רקע של נקודות, ומגדל עם שלושה צריחים בחלק המרכזי, שברקע שלו קוים מאונכים, ובסיסו של המגדל פולש לחלק התחתון שהרקע שלו עם קוים אלכסוניים, אם כי כנראה אין זה הענף של משפחת יושטיניאן המדפיס, כי המשפחה שהיתה בעלת סמל זה לא התיישבה בוונציה ; סמל משפחה שני – נשר לבן עם שני ראשים ; וסמל משפחה שלישי –  מגינית מחולקת לשלושה חלקים מאוזנים. כאשר שניים מחלקיה – העליון והתחתון מקווקוים ובאמצע יש נקודות.

גם אם הענף של משפחת מארקו אנטוניו יושטיניאן החזיק סמל משפחה בעל סגנון דומה, ויושטיניאן היה רוצה להשתמש בו בספריו העבריים, ודאי היה בוחר בנשר, במגדל וכדומה. לכן, אני נוטה לקבל את הנחתו של זנה. יושטיניאן בחר במכוון שלא להשתמש בדגל המשפחה שלו. הוא העדיף את בית המקדש, שהוא סמל חשוב כל-כך גם ליהודים (וגם לנוצרים).

 סוגי בית המקדש בדגל בית הדפוס של מארקו אנטוניו יושטיניאן

שני סוגים של תיאורי בית מקדש מופיעים בדגל המדפיס של יושטיניאן. האחד, בית מקדש בפורמט גדול 9X9.8 ס"מ המופיע רק בספרים בגודל פוליו, כמו בטור אורח חיים של יעקב בן אשר, ש"י-שי"א [1550- 1551]

 והוא מופיע בחמש גירסאות טקסטואליות שונות. הסוג השני, הוא בית מקדש בפורמט קטן 3.6X4.7 המופיע בספרים בגודל פוליו בעיקר, אבל גם בקוורטו  ולו ארבע גירסאות שונות.

שני הפורמטים של בית המקדש דומים במהותם. המבנה הוא בעל אותה כיפה בדיוק, ויש בשניהם חלוקה לחלונות ולדלתות. אך ההבדל בולט: בפורמט הגדול ישנה קומה אחת של עמודים עם קשתות מעל הפתחים, ומעליה קומה נוספת בקוטר קטן יותר המתאימה בגודלה לכיפה שמעליה, והיא מחולקת לחלונות. בפורמט הקטן – שתי קומות של עמודים, האחת מעל השניה באותו קוטר. בראשונה פתחים וארבעה עמודים בולטים יותר מהאחרים בחזית. בקומה השניה – חלונות. מעל שתי קומות אלו נמצאת קומה קטנה יותר של עמודים בקוטר המתאים לכיפה כמו בפורמט הגדול, שם ניתן לראות את כל הפרטים במדוייק יותר, ולכן הם נראים ריאליים (כולל תחושה ברורה יותר של תלת-מימדיות, אם כי תחושת התלת-מימדיות קיימת גם בפורמט הקטן). גם בשלב המדרגות ישנו שינוי. בפורמט הקטן יש שני שלבים של מדרגות המקיפות את המבנה, ובפורמט הגדול – שלושה. הצורה של המדרגות בשני הפורמטים – זהה. בשני הפורמטים ישנן מדרגות נוספות הנמצאות בחזית המבנה, ובשניהם נמצא הסרט עם הפסוק מספר חגי באותו המקום, מאחורי הכיפה, אולם בחלוקה שונה של המלים משני הצדדים.

  בית המקדש בפורמט גדול מופיע לרוב בסוף ספרים בפורמט פוליו, כשמסביבו פסוקים.  הפסוקים משתנים בספרים שונים, וברובם הגדול הם מתקשרים לעבודת אלוהים, ובעיקר, לבית המקדש עצמו. גיליתי חמש גירסאות שלהם מסוג זה: בגירסה הראשונה המופיעה בטור אורח חיים של יעקב בן אשר, ש"י-שי"א [1550- 1551] מצוטט סביב בית המקדש הפסוק המלא מחגי  ב' ט' הנזכר למעלה (כולל החלקים שנשמטו מן הסרט) ובתוספת: 'מקדש יי כוננו ידיך', מתוך: שמות ט"ו,י"ז: 'תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך' [ההדגשה שלי]  סוג זה מופיע גם אצל יערי ; בגירסה השניה  המופיעה בסוף הכרך הראשון של משנה תורה לרמב"ם, ש"י [1550], מצוטט הפסוק מחגי ללא התוספת מספר שמות. סוג זה מתואר, אף הוא,  על-ידי יערי ; בגירסה השלישית  המופיעה בכרך השני של משנה תורה לרמב"ם כתוב מארבעת הצדדים של תמונת בית המקדש: 'הנני שולח מלאכי לפניך ופנה דרך לפני / ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר / אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם / חפצים הנה בא אמר ה' צבאות' (מלאכי ג' א') גם סוג זה מתואר על-ידי יערי ;  בגירסה הרביעית  המופיעה בכרך אחר של  משנה תורה לרמב"ם ישנה גירסה אחרת של כיתוב: 'בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים' (מלכים א' ח' י"ג). סוג זה מוזכר על-ידי Heller ; ובגירסה החמישית בסוף הספר: HEBRAICUS PENTATEUCHUS LATINUS,  [שי"א] 1551.

 

סוג זה אינו מוזכר על-ידי החוקרים. ראיתיו בספרייה הלאומית ויטוריו עמנואלה ברומא, ובו מופיעים משלושת צידי התמונה מסביב לבית המקדש שלושה פסוקים שונים מספר תהלים: 'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף / טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף / על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז' . במקום הפסוק שהשלים בגירסאות הקודמות את ה'מסגרת' עם הטקסט מופיע המשפט: 'בבית בן משק בית האדון מארקו אנטוניו יושטיניאן'. משפט זה מופיע בדרך כלל מתחת לדגל המדפיס.

 ארבע גירסאות של בית המקדש בפורמט קטן מופיעות ברוב ספריו של מארקו אנטוניו יושטיניאן. בכולן מופיע אותו מבנה של בית המקדש, תמיד עם הסרט ובו הפסוק מחגי ב, ט' ועם המלים: 'בית המקדש' על הגג ועל הכיפה, אך מסביב – הרקע שונה. בגירסה הראשונה מהווה בית המקדש, לרוב, את הקישוט היחידי של השער, וסביבו הטקסט של השער המתייחס למהות הספר ומחברו. גירסה זו של בית המקדש מופיעה כמעט בכל ספריו הקטנים של יושטיניאן, ולרוב בשער. לדוגמא בספר זבח פסח  '… הוא פירוש בהגדות הפסח כולל פרשיות ודרושים… חברו.. דון יצחק אברבנאל', ש"ה [1545] ; בספר שאלות ותשובות של שלמה בן אדרת, ש"ה [1545]  ; בספר ביאור על התורה למנחם מרקאנטי, ש"ה [1545]  ובספר מדרש רבות על התורה, ש"ה [1545]. בגירסה השניה מופיע בית המקדש בחלק התחתון של שער עם מסגרת מעוטרת. בגירסה זו של בית המקדש המופיעה, בדרך כלל, בספרים בפורמט פוליו, נמצא בית המקדש בתוך מסגרת ארכיטקטונית עמוסת קישוטים. כפי שכבר הוזכר, מסגרת זו עם בית המקדש מופיעה לדוגמא בספרים: ספר השורשים של דוד בן יוסף קמחי  [גם במהדורת ש"ז [1546-1547] שהיא בעברית.

 

וגם במהדורת שי"ב 1552 של אותו ספר המכילה גם כיתוב לטיני בשער ובהקדמה .

אותה גירסה מופיעה גם בספר דרשות התורה של שם טוב בן שם טוב, ש"ז [1547] ; ספר כל-בו, ש"ז [1547]; ספר כד הקמח לבחיי בן אשר אבן חלאוה,  ש"ו [1546] ; ארבעה טורים – טור אורח חיים ליעקב בן אשר ש"י [1550] ; ובמשנה תורה של הרמב"ם, חלק שני, שי"א [1551]. בגירסה השלישית מופיע בית המקדש עם שבר פסוק מעליו: "לישועתך קויתי ה'", בראשית מ"ט, י"ח וזו הגירסה  המופיעה גם אצל יערי. שבר הפסוק מופיע מעל הסרט עם הפסוק מספר חגי, כמו למשל בשער הפטרות, שי"א [1551],

 

 ואילו מתחת לבית המקדש מופיע תמיד הפסוק: "בבית בן משק בית האדון מארקו אנטוניו יושטיניאן" באותיות רש"י. בגירסה הרביעית מופיע בית המקדש בפורמט הקטן במקום אחר בספר. בגירסה זו הפסוק מספר חגי מופיע פעמיים: בתוך הסרט כבשאר הגרסאות וכמסגרת המופיעה מארבעת הצדדים של תמונת בית המקדש. דוגמא לסוג זה ניתן למצוא בסיום ההקדמה לספר משנה תורה של הרמב"ם, חלק ראשון, ש"י  [1550].

 

 נדיר שדגל המדפיס לא מופיע בכלל בספרי יושטיניאן, כמו למשל בספר הלכות גדולות המיוחס לשמעון קיארה מהמחצית השניה של המאה התשיעית. ייתכן שבספר זה לא היה מקום לדגל המדפיס בגלל עומס הטקסט בשער, ולכן נאלצו להסתפק במסגרת קישוטית עם עלים וכדים.

 חיקויים לבית המקדש מדפוס יושטיניאן

בדורות הבאים ניתן למצוא דגלי מדפיסים דומים יותר או פחות לאלה של יושטיניאן, כשהם מפוזרים על-פני כל אירופה. אין זה רק המבנה הארכיטקטוני של בית המקדש – דהיינו מבנה של כיפת הסלע – המופיע בדפוסיהם, כי אם חיקוי של כל הפרטים הנלוים: הסרט שמעל בית המקדש עם הכיתוב מחגי ; המלים: 'בית המקדש' על המבנה עצמו, באותו המקום ; עם צורת המדרגות והמפלסים כשל יושטיניאן.

 מי שהשתמש בגירסת בית המקדש הגדול בדיוק כפי שהוא בדפוס יושטיניאן הוא מדפיס ונציאני נוצרי בשם Girolamo Concordia שפעל בפיסארו בין השנים 1563- 1600, וייתכן והוא רכש את החומר הטיפוגרפי של יושטיניאן או חלק ממנו. מבחינת השנים אפשר למצוא התאמה בין זמן הפסקת ההדפסה של יושטיניאן לתחילת עבודתו של Girolamo Concordia.

 מדפיסים יהודיים חיקו במשך הזמן את תמונת בית המקדש של בית יושטיניאן, אם כי התמונה אינה זהה. הראשון שחיקה דגל זה היה מרדכי בן גרשום כ"ץ מפראג, שהדפיס בשנים שכ"ט-שנ"ב [1569- 1592]. מרדכי הדפיס מספר ספרים עם דגל מדפיס דומה. למשל הספר תורת העולה, שמ"א 1581 של משה בן ישראל איסרלש (בערך 1530- 1572), בו מסביר הרב איסרלש את הסמליות, המשמעות והמטרה של בית המקדש. הדגל בסגנון יושטיניאן מופיע בסוף שני החלקים הראשונים של ספר זה.  ייתכן ששימש בתפקיד כפול – הן כדי לתת תוקף ציורי להסברו של הרב איסרלש על בית המקדש בתוך הספר תורת העולה והן כדגל מדפיס בספרים אחרים של מרדכי בן גרשון כ"ץ.

 בארחות צדיקים, יצירה מוסרית פופולרית, שזכתה לאינספור מהדורות קודם לכן, מופיע בית המקדש בעמוד האחרון של הכרך במהדורת פראג: מרדכי בר גרשום כ"ץ, שמ"א [1581] .

 

חיקוי זהה מופיע בספר סבוב רבי פתחיה על מדרש יונה של פתחיה בן יעקב מרגנשבורג, שנ"ה [1595] .

 

בבית דפוס זה יצאו לאור גם ספרים נוספים עם חיקויים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות של בית המקדש של יושטיניאן, ואפילו 15 שנה אחר-כך, המלווים אף הם בפסוק מספר חגי.

 חיקוי נוסף וכמעט זהה של דגל המדפיס עם בית המקדש, שיצא לאור גם-כן בפראג, מופיע בספריו של המדפיס חיים בן יעקב הכהן, בין השנים שס"ד-שע"ב 1604- 1612. לדוגמא בספר: לבוש אורה של מרדכי בן אברהם יפה ויהודה בן נתן אשכנזי, שנדפס על-ידי הכהן בפראג [שס"ד] 1604 .

 

בית המקדש נראה דומה מאד, אך הסרט שמעליו גבוה יותר ולא נוגע. ומתחת למבנה – שני אריות הפונים כלפי חוץ ורק ראשיהם מופנים אחורה כלפי המרכז. ביניהם חיה הנראית לא מזוהה. מסביב לתמונה: "אריאל אריאל קרית חנה" (ישעיה כט, א) וגם "אלהים יכוננה" (תהילים מח, ט).

 שימוש נוסף בדגל המדפיס של יושטיניאן, נראה שונה לגמרי. קלונימוס בן מרדכי יפה ירש חומר טיפוגרפי של אליעזר בן יצחק אשכנזי מפראג, כשהלה עבר לקונסטנטינופול בשנת של"ה 1575. קלונימוס, שהיה לאחראי על הדפוס בלובלין (פולין), הדפיס מגוון רחב של ספרי תלמוד, זוהר והלכה שנערכו על-ידי מחברים מקומיים. את דגלו ניתן לראות לדוגמא בספר שערי דורא ליצחק מן מאיר מדורא (מסוף המאה השלוש עשרה). הספר, ללא תאריך, נדפס כנראה בין 1575 לבין 1590. בסוף ההקדמה לספר זה מופיע חיקוי לדגל יושטיניאן. נכדו של קלונימוס, צבי הירש בן אברהם, המשיך אחרי מותו בבית הדפוס, ובמספר ספרים שלו מופיע דגל יושטיניאן.

 המדפיס אליעזר בן יצחק אשכנזי הדפיס חיקוי לדגל זה בספר מקור ברוך, פירוש על שיר השירים לר' ברוך בן יצחק בן יעיש, שנדפס בקוסטאנטינה בשל"ו [1576]. שנה אחר-כך, בשל"ז [1577], הדפיס מדפיס זה בצפת ביחד עם שותפו אברהם בן יצחק אשכנזי את ספר לקח טוב של יום טוב בן עקיבא צהלון ,

 

 כשהציור מופיע בקולופון. עשר שנים אחר-כך, בשמ"ז [1587], ניתן למצאו גם בקולופון של זמירות ישראל של ישראל בן משה נג'ארה .

 

בין השנים 1710- 1778 שלטה משפחת אשכנזי בדפוס העברי בקושטא. מי שהשתמש בציור של בית מקדש בדגלו הוא ראובן בן יונה אשכנזי בתלמוד ירושלמי הנקרא שדה יהושע דף ח"ב אחרי ההקדמות, קושטנדינה, תק"ט [1749] עם הכיתוב: 'צורת הבית' .

 

דגל מדפיס זה רחוק מאוד בצורתו מדגל המדפיס של יושטיניאן. אשכנזי משתמש בכיפת הסלע, אך המבנה אינו דומה כלל בחלקיו למבנה שבדגל המדפיס של יושטיניאן, והוא נראה בהרבה פחות ריאלי מזה של יושטיניאן. הסרט לא נמצא כאן, וגם לא הפסוק מספר חגי. הבתים שמסביב מאשרים שמדובר בגירסה דמיונית לגמרי של בית המקדש, ועם זאת, מתוך ידיעה שכיפת הסלע נמצאת באותו המקום שעליו עמד בית המקדש המקורי. כך משתמע מהמלים 'צורת הבית' המלוות את שני צדדיו של המבנה עם הכיפה.

דוגמה נוספת לשימוש בכיפת הסלע כבית המקדש ניתן לראות בכתובה של הכלה קולומבה בת דוד עזיז ושל החתן: הרופא שמואל בן הרופא המובהק גרשון הכהן מהחזנים. פדובה, תצ"ב 1732.

סיכום

השימוש במבנה כיפת הסלע כמתאר את בית המקדש קיים בכל שלוש הדתות, והוא מתאים למגמה שרווחה גם בשנים שקדמו לכיפת הסלע, שבהן תיארו את בית המקדש – לא על פי תיאורו הארכיטקטוני המקראי שנבנה על ידי שלמה וגם לא על פי תיאור היסטורי מתקופת הורדוס  אלא על פי הסגנונות הארכיטקטוניים שהיו קיימים באותה תקופה. המלים בית המקדש המופיעות באמנות של כל שלש הדתות מזהות בוודאות את המבנה של כיפת הסלע עם בית המקדש התנכ"י המקודש גם ליהדות וגם לנצרות.

עובדיו היהודיים של בית הדפוס של מארקו אנטוניו יושטיניאן טורחים להשתמש בשני חיתוכי עץ שונים של בית המקדש, ואליהם הם מצרפים פסוקים מקראיים שונים במספר די גדול של גירסאות. פסוקים מקראיים אלה מבהירים למעלה מכל ספק את משמעותו היהודית של המבנה המצורף.

כשמציג יושטיניאן בפני הקהל היהודי מבנה זה של כיפת הסלע, הוא מזכיר לקוראיו את זכר בית המקדש החשוב כל-כך לקהלו. הפסוקים המקראיים המצורפים הם אלה שנותנים למבנה זה את פרשנותו היהודית. הוא גם מעדכן את קוראיו מבחינה היסטורית כיצד נראה מקום בית-המקדש בזמנו זאת בעידן שבו הספרים, המופצים כבר לכל מקום, מתחילים לשמש ככלי חשוב להעברת ידיעות וחדשות מכל מקום ולכל מקום בעולם.

כתוצאה מהפצה זו של ספרי יושטיניאן, והתחבבותו של דימוי בית המקדש על הקוראים, חיקו מדפיסים רבים מגמה זו בספריהם, ותרמו אף הם להפצת זכרו של המקדש.

ביבליוגרפיה עיקרית לדימוי של בית המקדש באמנות היהודית

זנה, ישעיה. "הספרות השדרית וציורי בית המקדש בדפוסים העבריים." קרית-ספר ט"ז (תרצ"ט-

        ת"ש): 139-134.

יערי, אברהם. דגלי המדפיסים העבריים מראשית הדפוס העברי ועד סוף המאה התשע-עשרה,

        ירושלים, חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש"ד.

—.  "ליקוטים ביבליוגרפיים: כה: ציורי ירושלם ומקום המקדש כקישוט בספרים

          עבריים." קרית ספר ט"ו (תרצ"ח-תרצ"ט): 383-377.

לוי, מילכה. "מפות ירושלים בימי הביניים". בתוך: פראוור יהושע וחגי בן-שמאי (עורכים), ספר

         ירושלים: התקופה הצלבנית והאיובית 1099 – 1250, ירושלים: מכון יד בן צבי, תשנ"א:

         418 – 506.

מישר, מיכל בת ישי. חזית בית המקדש או ארון הקודש? גלגולו של סמל באמנות היהודית בתקופה

         הרומית המאוחרת והתקופה הביזאנטית. [רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן], 2005. עבודת

         מגיסטר.

ספראי, שמואל."בית המקדש ובית-הכנסת." בתי כנסת עתיקים: קובץ מחקרים. עורכים: אהרן

        אופנהיימר, אריה נשר, ואוריאל רפפורט. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ח 1987, 31-51.

פטריך, יוסף. "גפן הזהב, פתח ההיכל ותיאורו על גבי מטבעות בר-כוכבא." הקונגרס העולמי

       למדעי היהדות 10. ב 1 (תש"ן): 8- 14.

צבר, שלום . "ירושלים והמקדש בתרבותם ובאומנותם של יהודי איטליה." אריאל 188, 2009:

       40- 56.

— . " 'ירושלים לדור ודור' ירושלים ובית המקדש." בתוך: מזל טוב: כתובות מצויירות מאוסף

        מוזיאון ישראל, [ירושלים]: מוזיאון ישראל, 1993.

צרפתי, רחל. מנחה שלוחה: תיאורי מקומות קדושים בידי אמנים יהודיים. ירושלים: מוזיאון ישראל,

          2002.

שביב, יהודה. "המקדש – מוקד ליצירה אמנותית בישראל." מחנים 11. ב (1965): 90-95.

שפר, שאול (עורך). בית המקדש: תיאורו, צורתו ותבניתו לכל פרטיו. ירושלים: יפה נוף, תשכ"ט.

Fishof, Iris." 'Jerusalemabove my Chief joy': Depiction of Jerusalem in Italian

        Ketubot." Jewish Art IX (1982): 61-75.

Heller, Marvin J. "The Cover Design." Library Quarterly 71.3 (2001): 383-9.

Lazar, Hava."Reffigurationi di Gerusaleme in Ketubboth italiane." Rassegna Mensile di Israel XLVI (1980): 354-362.

Sed-Rajna, Gabrielle. "Images of Tabernacle/Temple in Late Antique and Medieval Art: The State of Research." Jewish Art 23-24 (1997-1998): 42-53.

Silver, Larry. "Mapped and Marginalized: Early Printed Images of Jerusalem
." the Real and Ideal Jerusalem. Ed. Bianca Kuhnel.Jerusalem: TheHebrewUniversity, 1998.

 

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s