א. אם תרצו – יש גם הגדה – לתולדות "הגדת העצמאות" בישראל 2009-1948

ד"ר חיים גרוסמן

חוקר תרבות ישראלית

מבוא

ב- ה' באייר תש"ח הוכרז בתל אביב על הקמתה של מדינה יהודית יום הכרזת המדינה היה ליום העצמאות על פי החלטת הכנסת ב – 1949. לחג הלאומי החדש נדרשו מנהגים ומסורות ורשויות המדינה בקשו לכונן שורת טקסים לאומיים שיתפסו כאירועים מכוננים, מייצרי זהות ואחדות.

כך נולדו טקס הדלקת המשואות, מצעד יום העצמאות, חלוקת פרס ישראל ואחרים. הרצון לייחד את החג גם מבחינה קולינארית, הוליד הצעות גם למאכלי חג אופייניים ולתפריט לסעודת "סדר חג העצמאות". עוד נעשה גם ניסיון ממלכתי לבסס מסורת קריאה בצוותא של הגדה – ב"ליל הסדר של יום העצמאות", כחלק מהבניית החג וקירובו לדפוסים יהודיים מוכרים של מסורת.  

 

קריאת הגדת הפסח קיבלה מימד חדש עם הקמת מדינת ישראל שתמציתה התממשות הגאולה בדמות ישראל הריבונות והעצמאית. דוד הורביץ מראשון לציון הוסיף כמה משפטים אותם הכין וקרא בליל הסדר תש"ט: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן ההכרזה של הקמת מדינה בארץ ישראל "מדינת ישראל" ברוכים אנו שזכינו לרגע ההיסטורי הגדול … הריעו לפני מדינת ישראל" – והמחיש את הקשר בין סדר הפסח למימוש הגאולה הריבונית.[1] מוטיב "היציאה מעבדות לחרות" לא נותר רק במרחב המשפחתי של חג  הפסח ושולב כבר  בתשי"ב  בניסיון הממלכתי להבנות טקסט שנקשר לחג הלאומי ושימר את זיכרון גאולת הפסח ב"הגדת העצמאות" שחיבר הסופר אהרון מגד. הניסיון הממלכתי הוליד עם השנים טקסטים נוספים של "הגדה", שחלקם ממלכתיים וחלקם האחר פרי יוזמות פרטיות במגזר הקיבוצי וגם בקרב הקהל העירוני.  מקצת מהגדות אלה ממשיך להתקיים גם כיום חרף השינוי הרב שחל באופי ובלהט הלאומי של חג העצמאות.

במאמר זה אבקש להציג הגדות אלה, לאפיין את ייחודן, להציג את השינוי שחל בהן במהלך שישים השנים ולהעריך את משמעותו בהוויית העצמאות הישראלית כיום.

צבא הגדה לישראל

המעבר משעבוד לחרות ומחורבן לגאולה שנקשרו להווה של הגואל החיילי המודרני, מצא ביטוי כבר בהגדת פסח תש"ח בה נוספו פרקים מתוקנים של הנוסח המסורתי ברוח המדגישה את הלחימה לעצמאות בזמן הזה. הגדה זו הופקה על ידי שירות התרבות בצה"ל והייתה ביטוי למשמעות החדשה שהוענקה לכוח הגואל, כמו גם לעובדה ש"הרבנות הצבאית" טרם הוקמה ולפיכך נתאפשרה עדיין הדגשת משמעות "ארצית" זו.[2] אריה אלואיל נתן לדימוי הגואל החיילי העברי המצטרף לשלל גיבורי כל הדורות ביטוי מאויר בהגדות צה"ל תש"ח ובמהדורה המעודכנת של שנת תש"ט.[3] "הגדה ארץ ישראלית" הודפסה בתל אביב – 1947 וכללה צילומי ירושלים וטיפוסיה בנין הארץ ותנובתה. חלקם הוחלפו במהדורת 1950 לצילומים נוסח: "חייל ישראל במדינת ישראל".[4] דימוי דומה של חייל נושא נשק הופיע בשנת 1949 גם בהגדה שהודפסה בניו יורק ובה שולבה בטקסט הגאולה היהודי גם מגילת העצמאות (איור 1).[5]

 

                                                                                 איור 1

ראשיתו של טקסט לחג העצמאות הייתה "מגילת העצמאות" שהודפסה כדף חגיגי שעוטר באיורים וחולק כמתנת חינם לקוראי עיתון בבראשית שנות החמישים. בראשית שנות החמישים התפרסמה גם "מגילת קוממיות ישראל" באריזת מגילה שהושאלה ממארז של הגדת פסח (איור 2).

                                                                                        איור 2

פרקי ההכרזה על הקמת המדינה שמשו נדבכים לטקסט שאויר בשלל ציוריו של דוד גלבוע  ובתצלומי הימים הראשונים למדינה  והבליטו חיפוש עממי – במסגרת הוצאת "מועד התל אביבית – לטקסט חגיגי שילווה את חג יום העצמאות החדש.

 באווירה זו נולדה גם היוזמה ל"הגדה" מיוחדת שאמורה הייתה להשתלב בתבנית כוללת של ארוחת סדר של יום העצמאות שאחד מנדבכיה הוא טקסט קריאה חגיגי המלווה את הארוחה.[6] כבר בראש השנה תש"ט הוציא צה"ל לוח שנה מעוצב שלווה בטקסט הסברתי. יוזמה זו הורחבה לקראת יום העצמאות הרביעי וענף ההסברה של מפקדת קצין חינוך ראשי הטיל בתשי"ב את חיבור "הגדת העצמאות" על הסופר אהרן מגד. בהגדה זו הובלט מאד הצבא בטקסט ובאיורים בניסיון להעתיק את רוח הגדת הפסח אך לשנות את דגשיה מנס אלוהי לגאולה חיילית ולהתאימה למציאות הישראלית (איור 3).

איור 3

עירוב תפיסות זמן של הווה ועבר יחד, שהובלטו בפירוש ובדגשים שניתנו לחגים כמו חנוכה, פסח ול"ג בעומר בדמות תבנית קבועה של "מעטים מול רבים" הזוכים לגאולה "בימים ההם בזמן הזה", קיימו גאולה ציונית המשתלבת גם ברצף ניסי של גאולת האל, אך גם במעשה ידי אדם.[7]

למן הקמת המדינה הוצג צה"ל על חיילותיו השונים, לא רק ככלי מממש אלא כמהות: הוא הוא הגאולה בדמות המדינה הריבונית.

 הגדת יום העצמאות תשי"ב נתנה ביטוי לתפיסה זו, שמצאה ביטוי בטקסטים עממיים רבים. בשלהי שנות החמישים למשל, ניתן היה לקבוע שהרכיב התמטי הפופולארי ביותר בעולם כרטיסי הברכה הוא החייל הישראלי.[8]

 "הגדת העצמאות" שהבליטה את החייל הגואל זכתה לשבחים רבים בעיתונות, אך עוררה את כעסם של החוגים הדתיים ולפיכך נגנזה בקרב יחידות הצבא. פרסומה המלא בעיתון "מעריב" הביא רבים בציבור לקרוא בה ביום העצמאות אך ליוזמה לא היה המשך.[9] היום מהוות ההגדות המעטות ששרדו פריט אספני יקר ונחשק כמו גם תזכורת לכוונה וניסיון ממסדי שלא צלחו.

 לוין קיפניס כתב ברוח זו בראשית שנות החמישים לילדי ישראל את "מדינתי ישראל", בו שילב גם הוא טקסט בשם: "הגדה של עצמאות"                                                                                                                             איור 4

 הילדים שהוזמנו להסב לשולחן סדר יום העצמאות למדו כי "ארבעת הבנים" בהגדה היו לחיילים בצה"ל שהסבו גם הם לשולחן וסיפרו מעוללות גבורתם. "ארבעה בנים, אחד אלוף ואחד סרן ואחד סמל ואחד טוראי, היו מסובים בבית אבא- אמא בסעודת ליל חג העצמאות. סיפר האלוף – איך רדף את המצרים עד ים סוף. סיפר הסרן – על כיבוש הקסטל, מי נפתוח ועין כרם. סיפר הסמל – על גבורות צה"ל בים ובנמל. אמר הטוראי: אף אני אספר לכם אחד מסיפורי".[10] ב- 1973 אף הפך הטקסט שעודכן למסמך נבדל בשם "הגדה של עצמאות" שתמציתה סיפור ישראל הלוחמת לעצמאותה.

הגדות קיבוצים  

במגזר הקיבוצי היתה ההצלחה גדולה יותר ומספר רב של הגדות ו"מקראות חג ליום העצמאות" הוכנו והודפסו בקיבוצים רבים (איור 5).

                                                                         איור 5

מקראות אלו היו חלק ממסורת ותיקה של סעודת חג ונבעו מן הצורך הקיבוצי לצקת תוכן למפגש החגיגי בחדר האוכל בערב חג יום העצמאות החדש.

תוכנן של ההגדות מכוון לסיפור המאבק על הקמת המדינה כשדגש מרכזי מושם על מלחמת העצמאות הן בתיאור אירועיה, הבלטת שלבי המלחמה השונים על מבצעיה ו"חיזוקם" באמצעות שירי מלחמה  מוכרים של התקופה, כמו "באב אל וואד" ו"דודו" המדגישים את זיכרון הנופלים במאבק לעצמאות. עוד בולטת המגמה לשלב קטעים ממגילת העצמאות המאפשרים ההתייחסות למאבק העלייה על הקרקע, למאבק המדיני להקמת המדינה ולסיפור השואה כדי לייצר את קו ה"חורבן – גאולה" המסורתי יהודי ולבסס את הטיעון הישראלי ציוני שקשר בין שואה ולקחה הצורך במדינה עצמאית.[11]

אהרון ארנד, במחקרו על הגדות יום העצמאות מצא כי בכל ההגדות רוב רובם של הקטעים הינם ממקורות עבריים, מעט מאד מן המקרא ועוד פחות מהם ממקורות רבניים. חברי הקיבוצים ראו ביום העצמאות חג ציוני – עכשווי ואספו להגדה בעיקר ממקורות עבריים מימי הרצל ואילך. עובדה אחרת שהבליט היא התמעטות הקטעים הספרותיים עם השנים לטובת מילות שירים לשירה בציבור האהובה יותר על המשתתפים, להוציא הגדות הקיבוץ הדתי שם ההתייחסות למקורות הרבניים והמקראיים רבה מאד.[12]

בכל ההגדות איורים רבים, כשלתופעה יש כנראה זיקה למסורת הגדות הפסח המאוירות. בכל ההגדות שולבו דפי קריאה ושירה שעוטרו באיורים של סמלי המדינה – מנורה, דגל מגילת העצמאות ומפת הארץ, חיילי צה"ל במקומות שונים  משולבים במראות של  שפע חקלאי.[13]  

לא אגדה רעי – שנות החמישים

מבצע סיני ב – 1956, שב ועורר שיח של גאולה חיילית לנוכח שיבה מחודשת, גם אם קצרה, להר סיני. המאבק באויב מצרי במרחב תנכ"י בו נתממש מסעם של בני ישראל היוצאים ממצרים, חיזק שימוש במונחים שהתקשרו לסיפור הגאולה הקדום בזמן הזה. "הגדת סיני" קרא דוש לספר קריקטורות שערכה הוצאת "מעריב", שתמציתם "שרוליק" הבלתי נלאה המפליא מכותיו במצרי.

ניסיון ממלכתי מחודש להפקת טקסט לחג נעשה ביוזמתו של שר החינוך, בן ציון דינור, באמצע שנות החמישים ונקרא: "מקראי חג לסעודת יום העצמאות" גרסה זו הופקה שוב ב – 1957 ופורסמה כחלק מ"אלבום ישראל" שהופץ לאחר ניצחון מלחמת סיני.

בשנת תשי"ז הופיע טקסט נוסף שנכתב בידי הרב מרדכי הכהן בשם: "אגדה זה היום ליום העצמאות"

הגדה נוספת, הגדה לחג העצמאות", חיבר ד"ר יהודה הכהן מאירוב. ההגדה מספרת על שורת הניסים – מעשה ידים ציוני – שהולידו את העצמאות הריבונית.

ניסיון מעניין נוסף ליצירת טקסט מיוחד בשם "הגדת העצמאות" נעשה על ידי המשמרת הצעירה של המפלגה הדתית לאומית בשנת העשור. לכבוד "עצרת הנוער הדתי" ביום העצמאות תשי"ח, נכתב שם: "… סדר התפילה ליום העצמאות נקבע כבר על ידי הרבנות הראשית לישראל… חוברת זו – לקט פרקי גאולה בהלל והודיה ממקורות קודש מיועדת לעצרת עם ונוער… הננו מקווים כי היא תתרום את תרומתה להווי הדתי של יום העצמאות…"[14]

הגדות מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים שבה והדגישה את מימד הגאולה במעשה החיילי. הרי שניצחון ששת הימים נתפס במשמעות דתית- ניסית של מראה גאולה היורדת משמים ושל דמות הרב גורן התוקע בשופר ומבשר את בואה מראה של גאולה חיילית שב לעטר גם את הגדת הפסח – "הגדת ירושלים" 1968 של שמואל בונה, בה הוענקה פרשנות חזותית למבשר הגאולה. בונה הסמיך מראה מסורתי של משיח על חמור לבן לדימוי עכשווי של צנחן בשערי העיר ירושלים (איור 6).

 

                                                                                  איור 6

ברוח הגדת הפסח חיבר ישראל צבי כנר את "הגדה ליום העצמאות" לכבוד שנת העשרים למדינה: "מה נשתנה בין פסח ויום העצמאות? בפסח אנו נזכרים כיצד אבותינו שוחררו, ביום העצמאות אנו נזכרים כיצד אנו בעצמנו שוחררנו… " "אחד מי יודע? אחד אני יודע: אחד הוא צה"ל"….

הגדה אחרת הודפסה על ידי "ההסתדרות הכללית של הנוער העובד והלומד העברי" בעזרת "הסוכנות היהודית". במבוא להגדה כתב העורך כך: "חג העצמאות דורש מהמזכיר והמדריך יצירת תכונה מוקדמת ועריכת החג שהנערים יהיו מוכנים מבחינה רגשית עם היום הזה…הצעתנו לכם שלושה שלבים להצלחת החג. שלב א – שיחה המסכמת את הישגי המדינה בכל השלבים החשובים… שלב ב – עריכת מסדר ביום הזיכרון … שלב ג – בערב יום העצמאות יש להכין מסיבה ממש כסדר ליל הפסח ובה יסופר במקרא ובשירה על תקומת ישראל…. לאחר המסיבה ריקודים והצטרפות להמוני העם בשמחה ברחובות העיר".[15]

טקסט שונה אף אם משקף הלך רוח זהה בלט במקראי החג של הקיבוצים הדתים. "מקראי חג" של קיבוץ בארות יצחק שילבו בין סיפורי הזמן ברכות לאלוהי ישראל על חסדו, קטעי תהילים  וארוחת חג ואיתה "שיר המעלות", "ברכת המזון" ו"התקווה" (איור 7).[16]

                                                                                            איור 7

הגדה דומה הוכנה אחרי המלחמה בידי "מחלקת העליה והחלוץ" של "הסוכנות היהודית" בעבור ועידת אחדות יהודית שנתקיימה בבריטניה.

עצמאות שלושים – שישים

למן שנות השבעים דעך העניין והצורך בהגדת יום העצמאות, בין של יזם ציבורי ובין של מאמץ ורצון טוב פרטי. בפרוס העשור הרביעי לקיומה היתה גם ישראל למדינה "נורמלית" שתושביה מקבלים את עצמאותה כמובנת מאליה.

הרצון לאחד את המוני בית ישראל בסעודת חג עצמאות לאומית וקריאת ההגדה התחלפה בתרבות של פיקניק +מנגל משפחתי. מספר הגדות שבו בכל זאת ונתחברו למן שנות התשעים ועד היום.

"הגדה ליום העצמאות" הופקה בידי הסוכנות היהודית בשיתוף "מרכז פרנקל לחינוך יהודי במשפחה". למסמך זה מספר מהדורות כשהראשונה בהן בשנת 1997. ההגדה משלבת קטעים ממגילת העצמאות עם שירים וסיפורים מהמקורות ומתולדות הציונות.

           "מגילת חג ליום העצמאות" חוברה לפני מספר שנים בידי "שיטים" – מכון החגים הקיבוצי, בית השיטה (איור 8).

איור 8

ה"מגילה" היא תוצר יוזמת השנים האחרונות של המכון המבקש לשמר בארכיון את ביטויי תרבות החגים הישראליים ולהפיצם לכל ואף לחדש מסורות באמצעות טקסטים עכשוויים. המגילה מציעה קיום טקס בנוסח סדר הפסח וכוללת הצעות לקישוט ולמאכלי חג ברוח שבעת המינים. יש בה קטעי קריאה ושירה והיא כוללת שבעה פרקים של כיסופי גאולה, ציונות ועליה, הגנה על הארץ, אור למדינה, לבניין הארץ ושמירה על נופה, תרבות ושפה עברית ואור לשלום.[17] ספק אם רבים קוראים בה אך היא ביטוי לחיפוש חילוני נוסף אחר מסורת של חג וניסיון מודרני לצקת בו משמעות בשנות האלפיים.

* מאמר זה הוא גירסה מקוצרת למאמר שיצא במקראי קודש, תשס"ט, 93 – 106