א. המדריך החסידי למחותנים

ד"ר מנחם קרן-קרַץ

המדריך החסידי למחותנים

או: לתשומת לבם של מנהלי ספריות היהדות

 

 מציאה שבאה בהיסח הדעת

כל חובב ספר מכיר את ההתרגשות האוחזת בו בכניסה לחנות הספרים ואת הציפיה כי אולי הפעם ימצא אוצר. בדרך כלל האוצר המבוקש הוא ספר ישן שאינו מצוי בשוק ואשר למרות השנים שחלפו הוא לא הצליח למצאו, אפילו תמורת דמים רבים. אבל לפעמים, "המציאה" מציעה את עצמה מבלי שתבקש ומבלי שתבין אפילו מהו האוצר שעלה ברשתך. כך קרה לי עצמי בביקור בחנות לספרי קודש בוויליאמסבורג. שם, בהחלטה של רגע, הוספתי לערימת הספרים שרכשתי חוברת אשר הייתה מונחת ליד הקופה.

כמעט שנתיים שכבה החוברת מבלי שעיינתי בה, מוטלת על המדף כאבן שאין לה הופכין. אבל משעה שעשיתי זאת – אורו עיני. חשבתי לעצמי: כמה יגיעות מתייגעים היסטוריונים, סוציולוגים ואנתרופולוגים כדי  לשחזר את מנהגי היום-יום של חברה מסוימת: מרכיבים תמונת קולאז' מקטעי משפטים שנאספו מספרי זיכרונות, משערים השערות על סמך כמה תמונות ישנות, בוחנים מסמכים ארכיונים העוסקים בענייני הכלל ומנסים להסיק מהם על התנהלות היחיד. התוצאה, בדרך כלל, היא כוללנית, מסתייגת וחסרת פירוט. והנה, החוברת שהתגלגלה לידי, מסוג חומרי הדפוס שרק אספנים בודדים וספריות אחדות ירכשו לאוספיהן, מתאר בדיוק את מנהג כזה. כאשר גמרתי לעיין בה חשבתי לעצמי: כמה חבל שאין לנו חוברות כאלו שנדפסו לפני חמישים, מאה, או מאתיים שנים. ואז חשבתי שיתכן ואולי היו כאלה, רק שאז, כמו היום, איש לא טרח לשמרן.

מאמר זה נכתב בראש ובראשונה עבור מנהלי הספריות והאחראים על רכישות הספרים המבצעים את החלטותיהם על בסיס רשימות הנשלחות אליהם מסוחרים. בשל העובדה כי דברי דפוס מן הסוג שיתואר להלן אינו "נופל" לאחת הקטגוריות הביבליוגרפיות המוכרות, אין הקונים מודעים תמיד לקיומם וכך אובדים להם חומרי גלם העשויים לתרום רבות למחקר עתידי. מטרתו של המאמר היא לתאר את "המציאה" ואת חשיבותה ובכך לעודד את מנהלי האוספים לצאת מעל לעת במקלם ובתרמילם אל חנויות הספרים עצמן, בין בארץ ובין בחו"ל, ולסמן את אותן המציאות שסוחרי הספרים לא זיהו את הפוטנציאל הביבליוגרפי הגלום בהם.

 

 

 

clip_image002

המדריך למחותנים (החסידיים)

המדובר בחוברת צבעונית המודפסת על כ-200 עמודי כרומו בכריכה רכה שיצאה לאור בשנת 2015 על ידי יזמים אמריקאים, נדפסה בישראל ומחירה 21 דולר. כותרתה The Mechitonim’s Handbook, וכותרת המשנה ביידיש: די מחותנים'ס האנט-בוך, כלומר המדריך למחותנים. מטרת החוברת, כפי שאומר הטקסט ביידיש בפתח החוברת, "להוביל אתכם צעד אחר צעד מן המחשבה על השידוך עד שבע הברכות" (המציינות את השלמת טכסי החתונה). תוכן העניינים מציין את השלבים השונים ובהם ההכנות לשידוך (בגיל 17), מעשה השדכנות, התנאים, קביעת התאריך, מתנות לחתן ולכלה, התחשבנות כספית, ההתנהלות מול אולם השמחות, תכנון החתונה ויתר הטכסים, שבת חתן ויום החתונה עצמו.

על פי רשימת "תקנות הקהילות" המופיעות בסוף החוברת נראה שהיא מיועדת בעיקר לבני החצרות החסידיות ההונגריות ובהן סאטמר (ללא הפרדה בין שני הפלגים), סקווירה, בעלז, צאנז, תולדות אהרן, ויז'ניץ ודושינסקי, ומתייחסת הן לחצרות שמרכזן בישראל והן לאלו שבארצות הברית. כבר בשלב זה יבחין החוקר המיומן בהתעלמות, המבוססת ככל הנראה על שיקולים פוליטיים, מקבוצה שלמה של חצרות חסידיות ובהן למשל: תולדות אברהם יצחק, בעלז-מכנובקה, פאפא, קאשוי, סאסוב ובובוב.

 

פרק ראשון: האיש מקדש

פרק זה עוסק בהכנות לשידוך ומלבד ההמלצה לשדרג את הופעתה החיצונית של הנערה המיועדת בת ה-17, הספר ממליץ גם על ביצוע בדיקות גנטיות – חידוש שלא ידעו אבותינו. אל השדכן ממליץ הספר להתייחס בכובד ראש, וכאשר דוחים את הצעותיו יש לנמק זאת בצורה מכובדת ולא לפסול ללא סיבה את "הסחורה שהציע". החוברת גם מאפשרת לנהל את רישום ההצעות שנתקבלו על יתרונותיהן וחסרונותיהן, ואת הסיבות לפסילה. הטבלה מאפשרת רישום של 10 הצעות משדכנים ו-6 הצעות מקרובי משפחה וחברים, מספרים המעידים על היצע בני הזוג הפוטנציאלים שמתוכם יש לבחור את בן הזוג המיועד. בחלק העוסק בטכס קריאת התנאים – ה"ווארט" – מוצעות מספר אפשרויות לעריכת האירוע בין בחוג המשפחה ובין באולם. את עלות האירוע, בהתאם לפירוט המצורף, מעריך הספר בין 150—10,000 דולר (המטבע המקובל לחשבונות מסוג זה גם בחברה החרדית בישראל).

clip_image004

פרק שני: חתימת השידוך

לאחר שסוכמו עיקרי הדברים יש לפרסם את השידוך בכלי התקשורת (מצורפת רשימה), לשלם לשדכן את המגיע לו ולרכוש את המתנות המסורתיות הראשונות: טבעת לכלה ושעון לחתן. בהמשך יש להיערך לטקס קריאת התנאים (הווארט), להכין שני עדים כשרים, ולמנות "איש מכובד" לקריאת התנאים. הספר מזכיר כי בחצרות מסוימות מקובל ששני הצדדים שולחים פרחים זה לזה בשבת שלאחר מכן. במקביל, יש להתחיל וללמוד את התקנונים והמנהגים המקובלים בכל חצר (שאת עיקרם מפרט הספר בהמשך) כדי להימנע מאי-נעימות.

פרק שלישי: החודשים הראשונים (שלפני החתונה)

clip_image006

לקראת קביעת מועד לחתונה ויש לשים לב כי יש ימים האסורים או שאינם מומלצים לכך כמו למשל בימי ג' שיש הנוהגים שלא להתחתן בהם, ובמקביל יש גם מועדים או ימים מועדפים. בחודשים שלפני החתונה, ובמיוחד בחגים, יש להתחיל באספקת המתנות הכוללות: מלבד השעון גם ש"ס, גביע, ותשמישי קדושה שונים לחתן, וטבעת, שרשרת פנינים, מטפחות ראש, עגילים, וספרי תפילה לנשים עבור הכלה. בשלב זה יש להתחיל לפרט גם את ההסכמות הכלכליות שנערכו בין הצדדים שאותן מחלק הספר לשלוש קטגוריות על פי יכולותיהם הכלכליות ומעריך אותן בין 35,000—130,000 דולר. אלו כוללים רהיטים (4,500—14,000 דולר), ציוד לדירה (5,500—10,500 דולר), הוצאות החתונה (7,700—34,500 דולר) והוצאות כלליות (7,600—27,300 דולר). זאת מלבד ההוצאות הנדרשות לרכישת הדירה לבני הזוג.

פרק רביעי: שלושה חודשים לפני החתונה

ככל שמועד החתונה מתקרב כך יש להכין כבר את בני הזוג לחייהם המשותפים. לשם כך מציע הספר רשימה מפורטת של בגדים וחפצים להם יזדקק הזוג בבית המשותף. לחתן מוצע למשל לרכוש 15-12 חולצות, 4-3 חולצות פיג'מה, 12 זוגות תחתונים, 8 זוגות גרביים לשבת ו-12 זוגות ליום-יום, ציציות, כובעים, כובעי לילה, מעילים עליונים (חאלאט), מעיל חגיגי, מעיל גשם, סוגים שונים של נעליים, לרבות "נעלי תשעה באב", שעון מעורר ועוד. חלק מן הדברים ניתן לרכוש בחנויות מיוחדות המתמחות במכירת חבילות המותאמות במיוחד לחתנים ולכלות.

clip_image008

רשימת הקניות עבור הכלה ארוכה בהרבה וכוללת סוגים שונים של שמלות, נעליים וכיסויי ראש. בחלק זה מופיעים גם כלי המטבח, כלי האוכל, ההגשה, הסירים, כלי האכסון ועוד. אלה מחולקים לחלביים, בשריים ופרווה. ברשימת מוצרי הטקסטיל מופיעות המגבות, כלי המיטה, והמפות. הרשימה כוללת גם את מכשירי החשמל הביתיים, לרבות בלנדר, מכונת גילוח, טלפון, מגהץ ופרקולטור, אבל לא מחשב, טלפון נייד או טלוויזיה רח"ל… מרשימות מפורטות אלו ניתן ללמוד על תכולת הבית של זוג חסידי צעיר והיא אינה כוללת, למשל, מוצרי "מותרות" כמו שטיחים, נברשות, תמונות וחפצי נוי.

clip_image010

שישה שבועות לפני החופה מתגברות ההכנות. יש להכין את הבגדים החגיגיים, לרכוש את המתנות שלא נקנו עדיין ולצייד את הדירה כדי שתהיה מוכנה לכניסתו של הזוג הצעיר. כמו כן יש לסגור את רשימת המוזמנים ולתכנן את סדר הישיבה באופן שאף צד לי יפגע מכך שמוקם במקום לא ראוי. הכלל הנקוט הוא שככל שהמוזמן קרוב יותר לזוג הנישא, כך עליו לשבת קרוב יותר אליהם. לשם כך מציע הספר טבלאות לחישוב המוזמנים ומקומות הישיבה המיועדים להם. בסיום הפרק מופיעה רשימת החפצים שאותם יש להכין בנפרד כדי לקחת לליל הכלולות. זו כוללת מלבד שטר הכתובה והטבעת גם כוס לשבירה מתחת לחופה, כסף קטן לצדקה, ספר תהילים, סגולות נגד עין הרע, מטפחות נייר, גלולות נגד כאב ראש, מצלמה, ערכת תפירה ואפילו נוזל לשטיפת פה…

פרק חמישי: שבוע החתונה

clip_image012

כעת כבר מתקדמות ההכנות בהילוך מהיר. ניתן כבר לקשור את הציציות לטליתות הגדולות והקטנות, החתן צריך להתחיל לנעול את הנעליים החדשות כדי להתרגל אליהן והכלה צריכה להצמיד את הטבעת בסיכת ביטחון כדי שלא תאבד. בנוסף, יש לתאם את כל הפרטים עם הנהג שיוביל את בני הזוג והמוזמנים, וכן עם הזמר, הצלם והבדחן. כמו כן יש לערוך את רשימת הכיבודים ולוודא שאיש לא יקופח. גם את סדר המשתתפים בריקוד המצווה יש להכין מראש. לקראת היום החשוב מציע הספר להכין לוח זמנים מדוקדק הכולל מלבד זמני התפילות גם אמירת פרקי תהילים, הליכה למקווה ומתן צדקה. לאחר ההכנות המדוקדקות טקס החתונה עצמו אמור להתנהל בצורה חלקה וללא שיבושים.

 

תקנות הקהילות

clip_image014

פרק זה נפתח בהסבר על הצורך בתקנות שנועדו לקבוע סטנדרטים אחידים בין הזוגות הנישאים ולמנוע תחרותיות הגורמת למשפחות להוציא סכומי כסף גדלים והולכים הן על אירוע החתונה עצמו והן עבור הדירה וציודה. הספר קורא לשמירה על התקנונים  ולהימנע מפריצת הגדר שעלולה להביא לחורבנן הכלכלי של משפחות עניות. בנוסף, קובעות התקנות את המנהגים הייחודיים של כל חצר וחצר ומהוות חלק מן ההגדרה העצמית שלה.

תקנות סאטמר למשל, קובעות כי את האירועים המקדימים רצוי לקיים בבית ולא באולם וכן כי יש להגביל את מספר המתנות לחתן ולכלה. כך למשל הכלה תקבל רק ארבעה תכשיטים: שעון, טבעת (מאבן זירקון ולא מיהלום), שרשרת פנינים ועגילים. על מנת שלא לפגוע בשגרת החיים של משתתפי החתונות יש לסיים את הריקודים בשעה 11 בערב ואילו ריקוד המצווה (המצווה טאנץ) לא יתארך מעבר לשעה 1:30 לפנות בוקר.

התקנות של חסידות סקווירה מפורטות יותר ומציעות כי במסיבת התנאים לא ישלחו פרחים אלא פירות (בשווי 60-50 דולר) או עוגה בעלות דומה. לכלה מומלץ לרכוש שעון דווקא מתוצרת Skagen במחיר של כ-150 דולר ואילו לחתן, בין היתר, גביע לקידוש במחיר של 250 דולר, ושטריימל שמחירו לא יעלה על 1,200 דולר. לחתונה עצמה יוזמנו לא יותר מ-120 זוגות שאותם ישמח נגן אחד בלבד (ובלשון הספר: One man band).

בניגוד לכל חלקי הספר כתובות התקנות של חסידות בלז, כמו גם של יתר החצרות שמרכזן בישראל, בעברית והן מצטיינות במגבלות הרבות המגבילות את ההוצאות. דמי השדכנות, למשל, לא יעלו על 1,000 דולר ובחתימת התנאים יחלקו החתנים רק סוכריות. המתנות לבני הזוג יצומצמו למינימום וכך למשל אפשר להעניק לחתן או שעון, או לחלופין תפילין דרבנו תם. לכלה, לעומת זאת, ניתן לבחור בין צמיד או מיקסר! לחתונה עצמה יוזמנו לא יותר מ-350 איש ואותה מותר לצלם (על ידי צלם וצלמת) אך לא להסריט בווידאו.

clip_image016

התקנות של חסידות תולדות אהרן מפורטות במיוחד וקובעות, למשל, כי הש"ס לחתן יהיה דווקא בהוצאת "עוז והדר" או בהוצאת "וגשל". מתנות אחרות ימסרו בצמצום ובמועדים קבועים בלבד. מחיר כל תכשיטי הכלה, למשל, לא יעלה על 9,500 ₪. מגבלות רבות מוטלות גם על הכנת הדירה של הזוג הצעיר. נפח המקרר לא יעלה על 480 ליטר, התנור יהיה רק בעל תא אחד, והספרים יאוכסנו במדפים המונחים על עמודים ולא בארון סגור. החתונה עצמה תיערך באולם "בנות ירושלים" שבמאה שערים ואליה ניתן להזמין עד 200 מבוגרים ואותו מספר של ילדים.

תקנות ויז'ניץ קובעות כי יש להעניק זר אירוסין לכלה במחיר מרבי של 750 ₪! אולם למחותנים עצמם לא יינתנו שום מתנות. כן מומלץ שלא לחלק הזמנות מודפסות ובחתונה עצמה לצמצם את ההוצאות למינימום. על אף שאין בעניין זה הנחיות מפורטות מציין הספר כי: "עדים אנו לאחרונה למצב שברוב החתונות השכילו המחותנים להזמין מנות רק ההכרחי ביותר או המינימום של האולם". המחיר המרבי שישולם לאורגניסט יחיד יהיה 2,200 ₪, וסכום דומה ישולם לבדחן. את החתונה יש לסיים עד השעה 1:30 בלילה.

clip_image018

בחסידות דושינסקי מציעים להחליף את זר הפרחים לכלה במתנה שימושית כמו מיקסר. לארגון השמחות מומלץ לפנות לארגון 'מנוחה ושמחה' המסייע בכך. לחתונה ניתן להזמין עד 400 איש שיתכבדו בלא יותר מ-2,300 פריטי מזון ומשקה. בירושלים, ובה לבדה, מתירה החצר להזמין שני זמרים ומתופף וארגונים פנימיים מסייעים בעריכת רקוד המצווה במחירים מוזלים.

 

 

 

סיכום

המגמה השלטת בבניית האוסף של מרבית הספריות האקדמיות היא של איסוף חומרי הדפוס ה"רשמיים", כלומר הספרים והעיתונים. חוקרי ההיסטוריה, החברה והפולקלור יודעים כי לעתים קרובות המידע החשוב עבורם נמצא דווקא בשולי האוספים העיקריים, כלומר, בדפים הבודדים, בניירת העסקית ובדברי הדפוס המסחריים שאינם נאספים דרך קבע בידי הספריות. אפשר רק לשער כמה מידע ניתן היה לגלות באוסף רב שנים של הוראות הפעלה של מכשירים ביתיים, של קטלוגים מסחריים, של דפי הסבר לשימוש בתרופות ובמכשירים רפואיים, או בדוגמאות של ניירות מכתבים של עסקים מתקופות שונות. אוספים מסוג זה, המצויים לעיתים קרובות בידיהם של אספנים, אינם נגישים לעיני החוקרים.

החוברת אותה הצגתי הינה דוגמה למוצר דפוס "לא קונבנציונלי" שייעודו מסחרי. בחנויות של ספרי הקודש בהן הוא נמכר הוא אינו נמצא על המדפים הראשיים אלא מונח יחד עם מוצרי דפוס מסחריים אחרים כגון ברכונים של ברכת המזון, כרטיסי ברכה לאירועים, דפים בודדים שעליהם מודפסים סגולות וברכות או קונטרסים שונים היוצאים לאור על ידי אנשים פרטיים. יחד עם זאת, העיון בחוברת, שתוארה להלן בקיצור נמרץ, מעלה כי היא כוללת בחובה עושר עצום של פרטי מידע. אלו נוגעים הן במישרין למנהגי החתונה של בני החצרות החסידיות והן בעקיפין למכלול החיים היום יומי של בני החברות הללו. המעיין בחוברת יוכל להסיק ממנה, בין היתר, לגבי הפערים הכלכליים הקיימים בחברה החסידית, על תכולת הבית החסידי ומצרכי היסוד שבו, על מודעותה של ההנהגה החרדית למצוקות הכלכליות ועל התחרותיות הקיימת בחברה החסידית הדוחפת חלק מן המשפחות להוצאות שהן למעלה מיכולתם.

המאמר, כאמור לעיל, לא נועד לתיאור החוברת אלא בעיקר כדי להפנות את תשומת לבם של הספרנים, המקטלגים, וראשי הספריות לאוצרות הביבליוגרפים ההולכים לעתים קרובות לאיבוד משום שאינם נחשבים חלק מן הקורפוס הספרותי העיקרי. דברי דפוס מסוג זה שכיחים במיוחד בציבור החרדי ה"מקדש" את המילה הכתובה אולם בה בעת אינו ער דיו לצורך בתיעוד ובשמירה מסודרת של מוצרי דפוס משניים בחשיבותם. מחוסר תשומת לב של הספרנים לדרך שבה יש לאסוף ולקטלג חומרי דפוס אלו, שמספרם רק הולך וגדל עם השנים, ילכו גם אלו וייעלמו.

עותקים של החוברת דנן מצויים אמנם באוסף הספרייה הלאומית ובספריית בר אילן, אולם ברשות המחבר דברי דפוס שונים שמקורם במגזר החרדי שאינם נמצאים בשום ספרייה הקשורה לקטלוג המאוחד הישראלי.

 

 

מודעות פרסומת