ב. "אוצר הצמחים" – פגישה מאוחרת

clip_image002

ד"ר יהורם לשם, מכון מיג"ל ומכללת תל-חי, קריית-שמונה.

* מוקדש לזכרו של אבי מורי, פרופ' יעקב יצחק לשם. 

מחלוצי קיבוץ כפרדרום (כיום מושב בנידרום), שפעל להגשמת חזון החקלאות העברית בארץ-ישראל המתחדשת ואף חיבר ספרים בעברית, במדעי-הצמח.   

 

 תוכן העיניינים :                                                                                 

א  – במקום הקדמה

ב  – ברוך ציז'יק 

ג – "אוצר הצמחים"      :

·       אופן התהוותו של "אוצר הצמחים"

·       חידושי לשון והאתגר של כתיבה מדעית בעברית

·       הציירים של אוצר הצמחים

·       הערכת המפעל

ד  – מחידושיו ופירושיו הבוטניים-מקראיים של ציז'יק  :

·     הרפה מגת

·     הפריונה ממוצול וחרי-היונים משומרון

·     האזרח הרענן

·     אבירי יהודה וגורלם בזמן החורבן

ה– סיום : לילה בציון רבי מאיר בעל הנס

 

א  – במקום הקדמה

אמרו חכמינו "שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב" (בבלי, סנהדרין  צז' א). את המשיח לצערי טרם פגשתי ועקרב לשמחתי לא עקצני (אם כי ננשכתי לאחרונה ע"י כלב), אבל מציאה מעניינת מצאתי. ברצוני לשתף עם גולשי "בלוג הספרנים" את סיפור המציאה, שהתרחש כאשר לא מצאתי את מבוקשי ברחבי המרשתת ונאלצתי לצאת ולערוך חיפוש אמתי.

על הספר "אוצר הצמחים" שכתב ברוך צ'יזי'ק שמעתי לפני זמן רב, אך לבושתי מעולם לא טרחתי לחזר אחריו על מנת לעיין בו. והנה במהלך הקיץ, כאשר התברר לי כי מאמר מדעי ישן שהיה נחוץ לי איננו מצוי במאגרי המידע המקוונים, נאלצתי לצאת מן המעבדה ולחפשו בין מדפיה של הספרייה המרכזית במכון-וייצמן (שהועברה לחדר בבניין קטן ולא מרכזי, הריק בד"כ מקוראים – אינדיקציה לתהליך גסיסתן של הספריות למדעים). במהלך החיפוש אחר המאמר המבוקש נברתי פה ושם ולפתע, מבין אחד המדפים, הציץ אלי "אוצר הצמחים". כמובן שלא החמצתי את ההזדמנות שנקרתה בדרכי ושאלתי אותו. משהתחלתי לעיין בו שמחתי מאוד וממש ששתי עליו כמוצא שלל רב. יתכן מאוד שחלק מגולשי האתר מכירים את "צמיחאל", שפירסם ברוך ציז'יק ב 1930. היה זה הספר העברי הראשון של אגדות טבע מקוריות, שיועד לילדים (שיצא בשנית ב 2003). מאידך, למרות השבחים הרבים שקיבל, "אוצר הצמחים", שהיה מפעל חייו של ציזי'ק, נשכח די מהר. כיום ספר זה איננו כל כך מצוי ולכן אני מניח שרוב גולשי האתר לא עיינו בו כדבעי. ברשימה הנוכחית ברצוני להרחיב עליו קצת יותר וגם לשתף את ציבור הגולשים בכמה חידושים/פירושים בוטניים-מקראיים, מעט מזעיר מן הפנינים האצורות בו. ויהיו הדברים בבחינת מתאבן שאולי ידרבן כמה מאתנו לחזר אחרי הספר על מנת ללמוד ממנו.

 אולם לפני שאסקור את "אוצר הצמחים" ואציע מפירושיו,  דומני שמן הראוי לומר משהו על דמותו המופלאה של ברוך צ'יז'יק.  

clip_image004

ב  – ברוך ציז'יק 

ברוך ציז'יק היה חלוץ ואיש אדמה מובהק, שאחז בו-זמנית במחרשה ובאת הנוטע, בעט הסופר ובאזמל המנתח של החוקר – איש אשכולות אמיתי, שידיו רב לו בתחומים רבים.

על ברוך ציז'יק נכתבו מספר כתבות בעיתונות הארצית, במהלך חייו ולאחר פטירתו. וכן שלוש רשימות נוספות שהופיעו מאוחר יותר ב : "עת-מול" (יא', 1986),  בצמחיאל "המחודש" (2003), ובוויקיפדיה. מפאת טיבן המקוצר, רשימות אלו מתקשות להכיל את העושר הגדול של דמותו של ברוך. אולם זכה ברוך וספר שלם הוקדש למסכת חייו המרתקת ושמו : "ברוך בנתיבותיו-במחיצתו של ברוך ציז'יק", שהוציאה שרה אישתו ב 1965, כעשור לאחר פטירתו. הדברים שלהלן מלוקטים ברובם מספר זה.

ברוך היה הבכור מבין עשרת בני ובנות ציז'יק, נולד באוקראינה, בנר שני של חנוכה שנת 1884. הוריו שהיו "מחובבי ציון", העניקו לו חינוך מסורתי-דתי, אך גם חינוך כללי רחב ומקיף. הכמיהה והאהבה לטבע נטבעה בו עוד בשחרותו. בראיון שערך עמו העיתונאי בן-ציון אופז בעיתון "דבר" לרגל הגיעו לגיל שיבה, נזכר צ'יז'יק בילדותו כיצד בימי שבת כאשר היה חופשי מלימודיו, היה יוצא אל מחוץ לעיר להשתטח על הקרקע "ולהקשיב מה דיבר ה' מן הקמה". כבר בגיל צעיר גמלה בו ההחלטה להיות חקלאי בארץ ישראל ולשם כך הכשיר את עצמו בחקלאות כנער עוד בהיותו ברוסיה. באותה תקופה היה גם שותף פעיל בהקמת תנועת הפועלים הסוציאליסטית-ציונית, "פועלי ציון". בסוף שנת 1905 עלה לארץ עם אחותו חנה. תחילה עבד ברחובות, כפועל מצטיין במשקו של משה סמילנסקי שכתב עליו (בספר העליה השניה) : "…הפרדסן שלי היה בחור שחרחר, רזה, שדיבורו על האגס כדבר בחור על בחורה אהובה – אור זרוע על פניו וניצוצות גיל באישוני עיניו… כשהלך ממני, נדמה היה לי כי חלק מפרדסי הלך איתו".  באותו הזמן עסק גם בהדרכה חקלאית לפועלים החדשים, שהגיעו ברובם חסרי ניסיון בעבודה חקלאית. ידידו החלוץ אהרון הלוי, שלימים היה גם אחד מתלמידי ואומני "בצלאל", סיפר עליו שבאותה העת : "ברוך נעשה לנו 'רבי' לחקלאות". לאחר כשנתיים, עלה ברוך לגליל והיה בין שמונת האיכרים/אריסים  שייסדו את המושבה כנרת. כעבור שנה נוספת, עלתה כל משפחת ציז'יק לארץ והצטרפה אל ברוך במושבה כינרת ולאחר מכן במושבה מנחמיה.

למרות הרקע הפועלי-סוציאליסטי שלו, בחר ברוך באיכרות, שהיתה במובנים רבים יריבתה האידיאולוגית של תנועת הפועלים. בשנת 1907  כתב ברוך יומן אישי לו קרא, "מיומנו של פועל שהתאכר". היומן התגלה בעיזבונו ופורסם לאחר מותו, בספר "ברוך בנתיבותיו" שהוזכר. ביומן זה הביע ברוך את הכמיהה לעבודת האדמה, אולם לא במסגרת שיתופית, אלא בסגנון אינדיבידואלי של "חווה בודדת/משפחתית, בה "האיכר יוכל לשכלל ולפתח כשרונו האישי". ממילא מובנת מאליה הבחירה באיכרות המשפחתית ולא בקומונות החקלאיות שהחלו להתפתח באותו הזמן. לאור פעולותיו ויוזמותיו החקלאיות המרובות בהמשך חייו, ניתן לטעון כי ברוך היה מה שמכונה כיום "יזם חופשי". לא הייתה זו יזמות שמטרתה עשיית הון, אלא הוצאה אל הפועל של חזון גדול שבער בעצמותיו דרך אין ספור יוזמות מקוריות בעלות ערך מישקי. ולשם כך עבד ברוך עם כולם : גופי ההתיישבות הלאומיים, חברי הקומונות השיתופיות מחד ואנשי המגזר הפרטי, מאידך.  לימים, היה ברוך שותף ליוזמת הבאתם של עצי בטנה (פיסטוק) מסוריה, עיראק ואירן, אל הרי גוש-עציון. המפעל, משום מה עורר התנגדות בקרב חלק מעסקני ההתיישבות, שכנראה לא ראו בעין יפה יוזמות פרטיות. זהו הרקע  לקטע הבא, הלקוח ממאמר ששמו "למען האמת בעניין כפר עציון", שפרסם ברוך בי"ב שבט תרצ"ה (1935). שם כתב : "התחלתי לעבוד בחברה זו (חברת "אל-ההר") רק מחודש אוקטובר. הצטרפתי לחברה לא לשם הרווחת כספים. ראיתי לפני מפעל לאומי רב ערך, ובראש החברה איש הקשור אל החקלאות ואל הארץ בכל נימי נפשו – מסור למפעל עד כדי הקרבה עצמית, איש חולם ובעל מעשים (הכוונה לפרדסן שמואל צבי הולצמן מרחובות בעל חברת "אל-ההר", שקנה קרקעות מרובות בין חברון לבית-לחם, עליהן הקים את כפר-עציון)…אולי באמת יש שמץ של תקוה בעץ הזה שכתוב עליו, כי הוא מזמרת הארץ…יש לקוות שעץ זה יתן לנו את המפתח להתיישבות בהרים, ופריו יהיה הפרי השני המיועד לאכספורט אחרי תפוח הזהב". (ראו בהרחבה הפרק "כפר עציון ועץ הבטנה" בספר ברוך בנתיבותיו שהוזכר לעיל). ברוך עבד עם כל מי שהחקלאות וההתיישבות היו יקרים לליבו. מכל מקום הוא לא עסק בפוליטיקה ולדברי שרה אשתו היה נוהג לומר : "אני שייך לכלל ישראל". 

  עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס ברוך לצבא הטורקי ובעקבות ניסיונו בחקלאות וגננות התמנה על ידי ג'מאל פאשה הזכור לשמצה, כגנן הראשי של דמשק. הוא כונה ע"י פקודיו בצבא התורכי: "יקוב (או יאוב) אפנדי" (ע"ש שמו השני –יעקב, בו בחר להשתמש בשהותו בדמשק). ברוך עיטר את שדרות דמשק בצמחי ואילנות נוי למיניהם וביניהם ארזים, אשר לפרשה המרתקת של הבאתם מהרי הלבנון (גם לירושלים ולהרצליה) הוקדש פרק שלם בספר שהוזכר. באותה העת, ניצל ברוך את קשריו בצבא הטורקי וגייס עוזרים מקרב אסירי-ציון, שהוגלו מארץ ישראל במהלך המלחמה ונכלאו בדמשק.  לאחר פטירתו, העיד עליו ידידו המחנך יהושע מאירי, אשר שירת אף הוא בצבא הטורקי והוצב בדמשק באותה העת : "מי שלא ראה את פניו הקורנים של ברוך, בפדותן את אסירי ציון-לא ראה מאור פנים מימיו…"

ב 1917 נפגש ברוך בדמשק, עם אישתו לעתיד – שרה לבית אטקס, אשר גם משפחתה הייתה מגולי א"י.  על ההיכרות הראשונה עמו סיפרה שרה כי "מצאתיו יושב ומנתח ציפור". שרה, הפכה לעוזרתו ושותפתו במפעלו המדעי ועל כך נפרט בהמשך.

לאחר המלחמה שב ברוך לארץ, אולם עזב את כנרת בעקבות מורו לחקלאות האגרונום עקיבא אטינגר, שצירפו למחלקת החקלאות וההתיישבות של ועד הצירים לארץ-ישראל. בתקופה זו הוא התחתן עם שרה, וביחד עלו לירושלים והיו מעורבים בהקמתו ובתפעולו של "המוזיאון לחקלאות". לאחר סגירתו של המוזיאון עסק ברוך בהדרכה חקלאית במקומות רבים, בכתיבה מדעית-חקלאית וגם נימנה עם צוות המערכת  של העיתון החקלאי "השדה". בהמשך השתתפה משפחת ציז'יק בהקמת המושבה הרצליה שם קבעה את ביתה. זמן מה ניסו בני הזוג ציז'יק לקיים בית-מסחר לזרעים ושתילים בתל-אביב ומשק פרחים בחצרם שבהרצליה, שסיפק פרחים לשבת לתושבי תל-אביב. לאחר מספר שנים נסגר העסק, מכיוון שברוך היה "עדין" בגביית החובות מלקוחותיו וגם משום שלעיתים קרובות היה חס על קטיפת הפרחים המיועדים למכירה. בכל אותן שנים, מוחו של ברוך קדח מרעיונות מקוריים, בעיקר "אימוץ" (המונח בו השתמש ברוך לאינטרודוקציה) מגוון של צמחי תועלת מכל העולם. בין רעיונותיו הפחות ידועים היו ההצעות לגידול קוקוס ננסי בערבה, ייבוא עץ  הבאובב-האפריקאי, השקאה (השקיה) בטפטוף, פתיחת בתי-חילבץ (מעין בתי קפה לממכר משקה הסחלב) ועוד.

שני העשורים האחרונים של חיי ברוך היו שזורים ב "אוצר הצמחים" ועל כך נרחיב  בחלק הבא. נוסיף ונזכיר כאן כי במהלך המאבק לתקומתו המחודשת של עם ישראל בארצו, הקריבה משפחת צ'יזי'ק  את היקר מכל: בשנת 1911 נפטרה בבית החולים בטבריה הבת רבקה והיא בת 17, כתוצאה מזיהום בו לקתה בשעת עבודתה כפועלת בחוות כינרת (קיימות מספר גרסאות אם הייתה זו עקיצת עקרב, מסמר חלוד, מלריה או קדחת צהובה). במאורעות תר"פ (1920) נפלה הבת שרה לצדו של יוסף טרומפלדור בהגנה על תל-חי ובמאורעות תרפ"ט (1929) נפל הבן אפרים בהגנה על חולדה. בדור הבא, נפלו עוד בנים ובנות ממשפחה יקרה זו ומאידך, החיים שביניהם הוסיפו לתרום לצמיחתה של ישראל.

 

ג – "אוצר הצמחים"

clip_image006

בהקדמה לספרו "אוצר הספרים" כותב צ'יז'יק : 

"מאז בואי לארץ עמדה לפני השאלה : מה היה אופיים של המשקים החקלאיים לפני החורבן וכיצד עלה בידם של האבות לכלכל במזון ובציוד תעשיתי ישוב שמנה שלושה מליון נפשות בערך ? בשביל למצוא פתרון לשאלה זו הלכתי למקורות ראשונים, לספרותנו העתיקה  וגם לספרות היונית והרומית. הגיתי בהם וסימנתי לי כל אותם המקומות הנוגעים דרך אגב בשאלות משקיות וחקלאיות. באופן מקביל לזאת חיפשתי אחר שרידי התרבות החקלאית הקדומה, שנשארו פה ושם בארצנו בצורת זנים ומינים של צמחי-תרבות  שונים. סיירתי לשם כך בהתמדה במשך שנים בכפרים הנידחים אשר במול-הלבנון, הלבנון וסוריה. ערכתי טיול מדעי לקיליקיה, הרי טורוס ואמנוס, סיירתי פעמיים באשור וארם-נהרים ועברתי בפרס לארכה ולרחבה. בכל המקומות האלה מצאתי שרידי תרבות עתיקה שעל ידם עלה בידי להשוות ולזהות את צמחי התרבות שאבותינו גידלו לפנים בארץ והמוזכרים בספרי הקודש, במשנה, בתלמוד ירושלמי ובתלמוד בבלי, במדרשים ובכתבי הגאונים.

הספר האנציקלופדי מתאפיין בכתיבה רב-תחומית הכוללת מלבד ערכים חקלאיים-בוטניים, גם ערכים מעולם החי וכן היבטים של תעשייה, היסטוריה, אמנות ואקולוגיה. מפאת הקיצור לא נוכל לסקור כיאות, אלא רק להזכיר פרקים המופיעים ב"אוצר הצמחים" וביניהם הפרקים על :  צמחי בושם, צמחי דבש, צמחי מים, צמחי מרעה ומספוא, צמחי שמנים ושרפים, צמחי יערות, צמחי מטווה, צמחי מרפא, צמחי רעל וצמחי נוי. ב"אוצר הצמחים"  לא הסתפק צ'יז'יק רק בבוטניקה אלא אף כלל בו ידע זואולוגי רב, בעיקר על חרקים ושוכני מים, דגים ומיני רכיכות.

·       אופן התהוותו של "אוצר הצמחים"

      ברוך עסק בכתיבה מקצועית/חקלאית/מדעית מרגע עלייתו ארצה, ואולי עוד בהיותו ברוסיה. אולם צעדים ממשיים להוצאתו לאור של חיבור מדעי, הוא עשה במהלך שירותו הצבאי בדמשק. אז פעל להוצאתו של אלבום צמחי ארץ-ישראל לזכרו של דב בורוכוב, המנהיג הציוני הנערץ עליו, שנפטר בשנת 1917. לשם כך גייס את ידידו, האומן אהרון הלוי, איש בצלאל, אשר גם הוא שירת בצבא התורכי והוצב בדמשק. אהרון צייר מספר צמחים וציוריו שימשו את ברוך כאשר שטח את הרעיון בפני עסקני מפלגת פועלי-ציון הגולים בדמשק. לדברי אהרון הלוי, הצליח ברוך לשכנע את דוד בלוך-בלומנפלד (שלימים נהיה ראש עיריית ת"א) לתמוך בהוצאת האלבום, אלא שלבסוף המפעל לא יצא אל הפועל.  מקצת מציוריו של הלוי לאלבום המתוכנן, ניתן לראות בספר "ברוך בנתיבותיו"  בעמ' 33. בעשרים השנים שחלפו מסיום המלחמה, המשיך ברוך בין שאר עיסוקיו המרובים, גם בכתיבה מדעית-חקלאית ענפה, ופרסם עשרות מאמרים בכתבי העת המקצועיים של אותו הזמן ("השדה", "הבוסתנאי" ודומיהם). את הקדימון ל"אוצר הצמחים" ניתן אולי לראות במונוגרפיה "צמחי-הדלועיים", אותה פרסם ברוך ב 1937, בה איגד חומרים שפורסמו קודם לכן בעיתונות המיקצועית. מיד לאחר פרסום מונוגרפיה זו החליט ברוך להקדיש את מירב עתותיו לכתיבת "אוצר הצמחים", שהחל לצאת לאור ב 1938.

בהתמדה, בנחישות ובמסירות נפש עמל צ'יזי'יק על מפעלו אשר סבל מבעיית מימון מתמדת, ומשום כך לא התפרסם בבת אחת, אלא באופן מדורג : "חוברות חוברות, 16 עמוד כל חוברת. החוברת הראשונה יצאה לאור בשנת תרח"ץ (1938) … לפי התכנית צריך היה כרך ראשון להופיע זה כבר, אולם מחוסר אמצעים ומפאת קשיים בהשגת נייר התעכבה השלמתו". (מתוך ההקדמה שנכתבה בשנת 1952). בין השנים 1938- 1948 יצאו לאור בהוצאת המחבר ל"ד חוברות.

מרגשת ביותר ההערה שהוסיף ציז'יק בתחתית עמוד השער של חוברת י"ג המציינת כי "חוברת זו הוצאה לאור בכסף העזבון של חותנתי מרת רחל מינדל ז"ל ".

clip_image008

 מרגשת גם המודעה שפרסם ציז'יק בעמוד הפנימי של אותה חוברת, המציינת את חשיבות מפעלו וקוראת לקוראיו להמשיך ולתמוך בו על ידי רכישת החוברות.

clip_image010

 בעמודי השער השונים ניתן למצוא מידע על אופן הפצת החוברות באותם ימים ( בתל-אביב… אלנבי 91 פינת מונטיפיורי, סניף תנובה).

clip_image012

 העמוד הפנימי של השער נוצל גם למטרות פרסומת של מוצרים שונים, לאו דווקא חקלאיים ( "סגריות עתיד – הסגריה העממית בארצנו").

 ב 1948 חדל ברוך מפרסום החוברות הבודדות והחל בעזרתה של שרה אשתו, לערוך אותן ואת החומר החדש שנוסף, בספר אחד. בשנת 1955 הגיעו ברוך ושרה אשתו לעמוד 868. בשנה זו הוא נפטר ולא זכה לראות בהשלמת מפעלו. למעשה, הוצאתו לאור של "אוצר הצמחים" הועמדה אז בסכנה ממשית. מספרת שרה אשתו: "עם הסתלקותו של ברוך נשארתי בלי אמצעים, כשם שחיינו תמיד, חלשה בנפשי ובגופי, עם אב זקן שחי עמנו בבית זה שנים רבות. עמדו ימי קיץ לוהטים והיה גם הכרח לדאוג לגן, לפחות להשקית העצים והצמחים. אולם בלב פנימה הבהבה שלהבת: עמדה לפני מטרה קדושה – סיום הכרך של  אוצר הצמחים. אנשים נכנסו ויצאו, הציעו להקים ועדה שתעזור לי. לא האמנתי בכוחן של ועדות, חששתי שהדבר יתמהמה ורציתי לפעול במהירות. אמרתי להם " הניחו לי ! כל חיי הייתי חיילת, עתה אני קצינה. אמצע את הדרך" (בספרה "ברוך בנתיבותיו", עמוד 76).  ואמנם אותה בעירה פנימית בשילוב של נחישות, יוזמה ותושיה הובילו את שרה  אטקס-ציז'יק להשלמת העריכה עד לעמוד 932 ולהוצאתו לאור של הספר, בסוף חודש אפריל שנת 1956.

·       חידושי לשון והאתגר של כתיבה מדעית בעברית

מצבה העגום של הספרות העברית הבוטנית בשנים שקדמו לכתיבת "אוצר הצמחים", משתקף בביקורתו הקטלנית של האגרונום אוריה פלדמן (שהיה מעוזריו של אהרון אהרונסון ואח"כ מעורכיו של "השדה") על הספר "תורת הצמחים (בוטניקה למתחילים)" מאת נתנאל אוירבוך, שיצא בקישינוב בשנת תרפ"א (1921). וכך כתב פלדמן :

"עשרות בשנים חכינו להופעת בוטניקה עברית ובכליון עינים צפינו לאותו הרגע שנוכל להציע לתלמידינו ספר עברי במקצוע חשוב זה… והנה זכינו ! .. אבל מה גדולה האכזבה ומה חזקה ההתרגזות כשאתה קורא את הספר הזה ! האם כך כותבים ספרים ? … ועכשיו מלים אחדות על הטרמינולוגיה. המורים והחקלאים בארצנו יודעים יפה עד כמה עזוב הוא שדה הטרמינולוגיה הבוטנית ואיזו ערבוביה שוררת בה זה כמה שנים…רעבים אנו לספרי מדע, נחוצים הם לנו כאויר לנשימה, אבל לא ספרים כאלה ירוו את צמאוננו…" (השדה, ג', תרפ"ג).

"אוצר הצמחים" תרם רבות למילוי החלל שתואר, וכפי שנראה בהמשך התקבל בהתלהבות ע"י קוראיו, כולל המלומדים שביניהם. "אוצר הצמחים" מלא וגדוש בחידושי לשון ובעיונים מקוריים. במקרים מסוימים החידושים הם של צ'יז'יק, במקרים אחרים הוא מביאם בשם אומרם. בדרך כלל, שם הערך הנסקר מלווה בסבר מעמיק קצר או ארוך. כיום, במבט לאחור, רבים מהשמות העבריים שהופיעו באוצר הצמחים, לא התקבלו הלכה למעשה (לעיתים, ללא הצדקה). מכל מקום, הניסיון שערך ציז'יק הוא מרשים. לא אוכל למנות כאן את כל החידושים כי רבים הם, אבל הנה בקצרה מספר דוגמאות :

ב"אוצר הספרים" פיסטוקים מכונים בוטנים, בוטנים (שלנו) מכונים אגוזי-אדמה, אגוז-מלך נקרא גם אגוזה. הזקום הוא סכן ועץ-הקוקוס נקרא גם נרגיל. שושן-צחור נקרא שושנת-המלך, סוף מכונה יבל (או יבלית), אחירותם מכונה אזל ובן-חוזרר נקרא מחלון. אפונה שלנו נקראת ספיר וחומוס (חומוץ) שלנו הוא אפונה. השמות העבריים למונחים מדעיים גם הם מרתקים : אפידרמיס הוא מחפה, היבריד (מכלוא) מכונה מטמע, צמחיה (Flora) נקראת מצמחה, גבעול הוא אֵב (בצירה), אחו (אזור הסמוך למקווי מים ונתון לתקופות גאות ושפל) נקרא אחווינה, אנציקלופדיה נקראת מכלול, חומרים נדיפים הם חומרים עפיפים, יין קינוח נקרא יין תרגימא, יינות מוגזים הינם לוחשים או מקציפים. יינן הוא יינאי וכיפה סרוגה היא בכלל השם של החלזון הימי Monodonta (osilinus) turbiformis .

ניתן לכלול את צ'יז'יק בשורה אחת עם חוקרים אחרים שעסקו גם הם בלימוד צמחי המקרא והמשנה וביניהם ראוי להזכיר את המלומד שקדם לצ'יזי'יק – עמנואל לב (מחבר "צמחי היהודים"), בן זמנו – אפרים הראובני (יוזם "אוצר צמחי ארץ ישראל", מפעל שלמעשה לא יצא אל הפועל, למעט כרך בודד שהתפרסם ב 1941) ויהודה פליקס (מחבר "צמחי המקרא והמשנה" ועוד ספרים רבים בתחום) שפעל בדור שלאחר פטירתו . בדומה להם צ'יזי'ק השתמש במלאכת הזיהוי בכלים פילולוגיים והיסטוריים תוך כדי הפגנת בקיאות ושליטה במקורות יהודיים, ערביים וקלאסיים. אולם בשונה מחוקרים אלו שאת כתיבתם ניתן לשייך לתחום "חכמת ישראל"- ענף מענפי "מדעי הרוח", כתיבתו של ציז'יק מתאפיינת גם בזיקה חזקה ל"מדעי הטבע" וניתן בה ביטוי נרחב לאנטומיה, מורפולוגיה, פיסיולוגיה, ביוכימיה וגם קצת גנטיקה. בשונה מחוקרים אלו, ציז'יק גם הקדיש מקום נרחב לצמחים "גרים"- החדשים לארץ, שאינם בעלי רקע תנכ"י או משנאי.

 למעלה ממאה עמודים מרתקים מקדיש צ'יז'יק (עמודים537  – 663 בקירוב) לתיאור השלבים השונים של הכנת היין ועבודות נלוות הקשורות לתעשייה זו. לצד מובאות למכביר מספרות חז"ל והספרות הקלאסית והארכיאולוגית, תוך כדי פרשנותם, נכנס צ'יז'יק גם לעומק הביוכימיה של תהליך התסיסה בה פטריית שמר-היין  Saccharomyces ellypsoideus , מחוללת את התהליך הכימי: "המפריד את פרודת הסוכר לכוהל ולדו-תחמוצת הפחמן לפי המשוואה דלקמן: C6H12O6 = 2CO2 + 2C2H5OH  , 92 גרם כוהל + 88 גרם דו-תחמוצת הפחמן = 180 גרם סוכר" (עמ' 545). בפרק זה ישנה סקירה על סוכרי היין השונים ותסיסות מסוגים נוספים. כמו-כן מתוארים גם תהליכים ביוכימיים נוספים החלים בעת הכנת היין (דוגמת השינויים החלים ב"צבעוני היין" הלוא הם הפיגמנטים, היווצרות חומץ יין, מחלות היין והגפן ועוד). הפרק מלווה בנוסחאות כימיות למכביר עם הרבה נגיעות במיקרוביולוגיה של זמנו (דוגמת סקירת הידוע על פטריית שמר-היין  שהוזכרה, בקטרית החומץ Bacterium  Schutzenbachi  וחיידקים ופטריות גורמי מחלה דוגמת Bacillus viscosus ו Botrytis cinerea). למעשה הפרק על היין הינו אחד הטקסטים העיבריים המוקדמים של פרקים נבחרים בביוכימיה. בכתיבתו המרתקת צ'יזי'ק מפליא לחבר בין מדעי הטבע והרוח ולעיתים לא ברור אם הוא מתבל את הכימיה בעיונים היסטוריים או להיפך. לכל חובבי היין החפצים ללמוד כיצד הכינו יין בימים ההם וגם בזמן הזה, מומלץ ביותר לקרוא את סיפרו של צ'יזי'יק. (או לנסות להשיג פרק זה שקובץ בנפרד כ"אוצר היין והגפן" שיצא לאור בשנת 2005 במהדורה מוגבלת, ע"י "חנות הספרים של איתמר").

בערך על אגוז הריתה (בוריתה) או אגוז הסבון  (Sapindus) צולל צ'יזי'ק לעומק הכימיה של תהליך הכביסה וניקוי כתמים, זאת כמובן תוך כדי תיאור הביצוע של תהליכים אלו בימים עברו. בפרק על האגווה, צ'יז'יק נכנס לנבכי האנטומיה והכימיה של תאי הסיבים המשמשים בתעשיית האריגה והחבלים. הוא כמובן גם מתאר את הביוכימיה של תהליך הפוטוסינטזה : "תהליך הטמעת דו-תחמוצת הפחמן… המושפע מכוחן הפוטוחימי של קרני השמש". יתכן מאוד שבקיאותו ומשיכתו של צ'יז'יק לביוכימיה ולנוסחאות כימיות קשורה לתקופה בה עבד כפועל-כימאי בבית חרושת לסוכר באודסה, בתקופה שקדמה לעלייתו לארץ (ראו בספר ברוך בנתיבותיו).

פרקים אלו בכתיבתו של צ'יז'יק מהווים נדבך חשוב בהתפתחותה של הכתיבה המדעית בעברית, בה חידוש/המצאת מילים עבריות למונחי המדע הלועזיים היוו אתגר מורכב. אתגר שלמעשה ניצב עד היום לפתחם של אלו העוסקים בכתיבה עברית בתחומי המדע והטכנולוגיה.

·       הציירים של אוצר הצמחים

מעצם טיבו, חשוב שספר מדעי-בוטני יכלול גם תיאור ויזואלי של הערך הנדון. כיום טכניקות הצילום וההדפסה בצבע הפכו למשוכללות ביותר וגם זולות. אולם לא כך היו פני הדברים בזמן יצירתו של אוצר הצמחים. ומשום כך נכללו בו רק 7תמונות צבעוניות. מאידך, יש בו  1114 ציורים, מהם כמה מאות תמונות בשחור לבן וכן כמה מאות של איורים. במשך השנים נעזר ציזי'יק במספר ציירים, ביניהם היו יוצאי "בצלאל" דוגמת אהרון הלוי שהוזכר, או כאלו שהשתלמו באירופה והצליחו לברוח ממנה בזמן.  מספרת האמנית עליזה ברגמן – רובינגר, שתרמה רבים מציוריו של אוצר הצמחים : "עליתי ארצה יחידה עם בני הקטן מגרמניה הנאצית, חלשה בגופי ובנפשי. בביתם של ברוך ושרה מצאתי משענת לנפשי ומקלט ללב. בגרמניה עסקתי בציור פרחים וצמחים על קרמיקה. ידעתי שבמקצוע זה לא אוכל להתפרנס בא"י. לשם כך פניתי למקצוע הספרות". אולם הודות לעזרתו של ברוך המשיכה עליזה לצייר צמחים : "ברוך בחן את ציורי הראשון, לחץ את ידי, ופניו קרנו. מצבם הכספי של הציז'יקים היה קשה מאוד: אולם שרה מצאה דרך להביא לי כשכר טרחה, סכום של מחצית הלירה (סכום לא מבוטל בתקופה ההיא)… הידידות עם משפחת ציז'יק וכן עבודות הציור לא נפסקו… היה לנו יום מיוחד בשבוע, והיה זה בקביעות יום שני, שהיה מוקדש לפגישה עם ברוך ולציור. באותו היום ידעו לקוחותי, שהספרית היום ציירת ואין לבוא למספרה" (ברוך בנתיבותיו עמ' 54 ). לאחר שגדלה ביתם – נעמי, והתגלה כשרונה האומנותי, היא השתלמה בציור והחלה מציירת עבור אוצר הצמחים, לו תרמה ציורים רבים.    

clip_image014

 הצמחים5

·       הערכת המפעל

מפעלו של צ'יזי'יק זכה לשבחים רבים כבר בראשיתו – בתקופת החוברות הבודדות, אז זכה ברוך במספר פרסים, ביניהם פרס ביאליק ופרס יוסף אהרונוביץ. נביא כאן רק את דבריו של פרופ' מיכאל זהרי – מחשובי הבוטנאים שצמחו בארצנו, שכתב על אוצר הצמחים "השלם" את הדברים הבאים : "עמל שאינו בגדר הרגיל הושקע בספר זה, חיים של יגיעה אינטנסיביים ביותר טמונים בעמודים הדחוסים של הספר ובציוריו ותמונותיו הרבים. בספר נמצאים תלי תלים של הלכות פסוקות ושל הסברות. פירושים על צמחים וחלקיהם, על שמות ומנהגים, על חקלאות קדומה וחדשה, על טכנולוגיה, רפואה, שירה ומליצה… זהו ספר גדול של מקורות וידיעות. זהו חלק של מפעל עצום ונועז, שחיי אדם יחיד אינם מספיקים לבצעו" ("השדה" כרך ל"ו, תשט"ז).

השיגיו של צ'יזי'ק מתעצמים לאור העובדה כי היה זה מפעלו של אדם יחיד. ציז'יק למעשה ניצב בודד מול הממסד האקדמי והחקלאי, ללא הצלחה לגייסו (למעט מיקרים בודדים של מספר גופים, ראו דוגמא בתמונה מספר 5) – החוברות והספר יצאו לאור בהוצאת המחבר ובמימונו הפרטי. זאת בניגוד למפעלים ספרותיים מאוחרים יותר, דוגמת "האנציקלופדיה לחקלאות" ו"האנציקלופדיה של החי והצומח של א"י", מפעלים אשר הממסד האקדמי והחקלאי התגייסו להוצאתם לאור.  יש לציין כי למרות שלא הצליח לגייס את הממסד, ציז'יק לא הפך לאופוזיציונר מר נפש, אלא המשיך בדרכו להוציא לפועל את חזונו ושיתף פעולה עם כל מי שהיה מוכן לעבוד עמו (וכאן ניתן לערוך השוואה בינו לבין בני משפחת הראובני, שכילו את כוחותיהם ומרצם במאבק בתחנות הרוח של הממסד האקדמי של האוניברסיטה העברית ולמעשה לא הצליחו להוציא לפועל את חזונם).

 

ד  – מחידושיו ופירושיו הבוטניים-מיקראיים של ציז'יק

כפי שצויין בפתיחה, רציתי לשתף את ציבור הגולשים בכמה מחידושיו/פירושיו הבוטניים-מקראייםשל ציז'יק המופיעים באוצר הצמחים.  בחרתי להציג כאן ארבעה מבין הפירושים הרבים שהתחדשו לי :

·        הרפה מגת

בספר שמואל ב' פרק כא' מוזכרת כמה פעמים  אישה פלישתית מגת בשם "הרפה", שילדה ארבעה בנים – כולם רשעים, לוחמים פלישתים שהצרו לישראל (ישבי, סף, גלית ועוד אחד המכונה איש מדון) ואשר הומתו על ידי דוד המלך וגיבוריו. 

כב אֶתאַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת וַיִּפְּלוּ בְיַדדָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו:

 השם "הרפה" איננו ברור וציז'יק מעלה אפשרות מעניינת כיצד לפרשו. פירושו של ציז'יק יוצא מתוך תיאור מורפולוגי של מבנה השיבולת בדגנים חיטה ושעורה, בהם הגרגיר עטוי במעטפת חיצוניות – היא הקליפה וכן בשתי מעטפות נוספות הקרויות גלומות:

"בגרגיר השעורה מאוחה הקליפה עם הגלומיות החיצונה והפנימית המהודקות אליה. הקליפה של גרגיר השעורה דקה מזו של החיטה, אולם בהיותה מאוחה עם עם הגלומיות, הינה עבה מקליפת החיטה…ישנם זני שעורה, שגרגיריהם חשופים, לומר, בשעת הדישה מתערטלים הזרעים בנקל מן הגלומיות. יתכן כי לשעורים אלו קראו אבותינו בשם "הריפות". או "ריפות". את השעורים "הריפות" היו אבותינו מגדלים בארץ גם בימי המשנה : "המקליף שעורים מקלף אחת, אחת ואוכל ואם קלף אחת ונתן לתוך ידו חייב (מעשרות פרק ד, ה). "ריפות" – על שם הגלומיות הרפות הנושרות בשעת הדישה. בערבית ובתורקית קוראים לשעורה בשם arpa." 

הסבר זה מסתדר לדעת ציז'יק עם אחת הדעות במדרש חז"ל הדורש את שני מופעי שמה של "הרפה", לתיאור מעשיה המגונים:  "במקרא מוזכר שם אשה "הרפה" (שמואל ב' כא). כתיב "הרפה" וכתיב "ערפה" רב ושמואל :חד אמר הרפה שמה ולמה נקרא שמה ערפה, שהכל עורפין אותה מאחוריה, וחד אמר עורפה שמה ולמה נקרא שמה הרפה, שהכל דשין אותה כהריפות. וכן הוא אומר "ותפרוש את המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות (שמואל ב' יז 19), "אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות" (משלי כז 22). (מתוך חלק XXIII – "ביאורים ופירושים של המחבר למקומות סתומים במקרא, במשנה, בתלמוד ובמדרשים", עמ' 805).

 

·       הפריונה ממוצול וחרי-היונים משומרון

בספר מלכים ב', סוף פרק ו', מתואר המצור שהטיל מלך ארם על בירת ממלכת ישראל – העיר שומרון. המצב בעיר היה נורא והנצורים נקלעו למצוקה קשה :

כד וַיְהִי אַחֲרֵיכֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּןהֲדַד מֶלֶךְאֲרָם אֶתכָּלמַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַלשֹׁמְרוֹן:
כה וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁחֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חִרְייוֹנִים [קרי – דִּבְיוֹנִים]בַּחֲמִשָּׁהכָסֶף:  

לא ברור מהם החריונים המוזכרים בפסוק. ציז'יק סוקר באופן ביקורתי את הפירושים שנאמרו, ומציע פירוש מחודש משלו:
"היונים כאן אינם עופות ורובע הקב חריונים אינו צואת היונים. כשם שמפרשים. קשה לקבל על הדעת שקנו בכסף לשלשת יונים לאכילה, אפילו בזמן רעב. רבי יונה אבן-ג'נאח מפרש: "וסבור אני שהיו צריכים לזה להסקה במקום עצים במצור". פירוש זה מופרך, כי אין מסיקים בזבל יונים."    וכאן בא פירושו המחודש של ציז'יק שהיו אלו בצלים של צמח רעיל, הנאכלים בשעת הדחק: "חריונים=הבצלים או הצמח Tulipa Montana ( הוא אחד ממיני הציבעוני, י"ל) הנמכרים גם כיום לאכילה בשוקי מוצול בשם "פריונה".  לפנים קראו כנראה לבצלים אלה, המתוקנים לאכילה, כשהם צלויים באש בשם "חרי-יונים". חרי מלשון "והעצמות יחרו" (יחזקאל כד' 10. פירוש דעת-מקרא מבאר : מן השורש 'חרה' =שרף, י"ל). "יונים" ביחיד "יונה" מלשון "ינה" "העיר היונה" (צפניה ג' 1, פירוש דעת-מקרא מבאר : העיר המכריתה את תושביה, י"ל),  "מפני חרב היונה" (ירמיהו מו' 16, פירוש דעת-מקרא מבאר : חרב המשחתת המשמידה, י"ל). כנו את הבצלים בשם זה משום פעילותם הארסית על לב האדם בשעה שהם נאכלים חי. (מתוך חלק XXIII – "ביאורים ופירושים של המחבר למקומות סתומים במקרא, במשנה, בתלמוד ובמדרשים" עמ' 787). נאמן לשיטתו, במפתח השמות העיברי של המינים המוזכרים ב"אוצר הצמחים" מכנה ציז'יק את הצבעונים בשם חריונים.

יש לציין כאן כי באנציקלופדיה המקראית – ערך "חריונים", מובא שאפרים הראובני הציע שמדובר בצמח אחר – Bunium elegans (סוג של פקעון ממשפחת הסוככיים) שצורת בצליו נראית לטענת הראובני כפרש יונים. אלא שכבר הראובני עצמו פקפק בזיהויו הבוטני, מכיוון שצמח זה איננו גדל בארץ.

 

·       האזרח הרענן

נאמר בספר תהילים (לז 35)  : "רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן".   מיהו האזרח הרענן ?

בערך "אגם", תוך כדי סקירת המינים הגדלים בו, כתב ציז'יק את הדברים הבאים" :   "באיזור האגמה של האגמים והנהרות אשר בארצות הטרופים והתת-טרופים גדלים מיני חיזרא (חיזרן) ממשפחת החזרנים –  Bambusaceae.  חוקרים אחדים, וביניהם הפרופסור עמנואל לב, מפרשים את "חזרא" המוזכר בתלמוד בשם Bambusa. לפי דעתם גידלו את הצמח הזה על שפת הנהרות בבבל."              

וכאן, עומד ציז'יק על תופעה מקראית מעניינת שבה מילים דומות מופיעות בחילופי אותיות, ולפיה הוא מציע כי צמח החזרא הגדל על מימי אגמים, הוא האזרח הרענן.

"את המקרא הסתום "רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן" (תהילים לז 35) יכולים לפרש על פי דרכי החילופים באותיות. "אזרח" בפסוק זה הוא הצמח "חזרא". בחילוף אותיות חזרא = אזרח. במקרא יש למצוא שנויי מילים בחילופים דומים כגון: "ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב (דברי הימים א, ד 9). שמלה ( בראשית ט 23) = שלמה (שמות כב 8). כשב (וקרא ג 7) = כבש (שם ד 32). סחיש (מלכים ב, יט 29) =שחיס (ישעיהו לז 30).  תמנת סרח (יהושע כד 30) = תמנת חרס (שופטים ב 9). "ומתלעות לביא לו" (יואל א 6) = "מלתעות כפירים" (תהילים נח 9). ולשון עלגים תמהר לדבר צחות (ישעיהו לב 4) = נלעג לשון אין בינה (ישעיהו לג 19). התואר רענן מכוון לצמח מים. "ותחת כל עץ רענן" (דברים יב 2) מפרש תרגום יונתן : "ותחות כל אילן דריוויה", גם אבן-עזרא מפרש רענן – הטעם כמו רטוב.  (ערך "אגם", עמ' 213). 

יש לציין כאן כי הבמבוק איננו גדל בר בנהרות בבל וגם לא ברור אם גידלו אותו שם בעת העתיקה. ציז'יק, לא בהכרח מקבל את הצעתו של לב. מאידך, השערתו של לב בדבר זיהויו של החיזרא, מסתדרת עם דעתו של ציז'יק שהאזרח הרענן הוא צמח מים.  נוסיף כאן עוד כי בני משפחת הראובני זיהו את האזרח הרענן עם הקידה השעירה. לאור פריחתה הזורחת הם טענו כי אזרח = זריחה. ציז'יק לא קיבל את דעתם ועל רקע זה התקיימה בין המחנות "התכתשות ספרותית", שהתרחשה מעל דפיו של "השדה" (כרך כט', תש"ט).

 

·       אבירי יהודה וגורלם בזמן החורבן

 בקינתו של הנביא ירמיהו על חורבנה הראשון של ירושלים, מופיע הפסוק הבא :

סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה:(איכה א 15).                                                               

לא כל כך ברור מה פירוש המילה "סלה" ? ומה בעצם אירע לאבירים המוזכרים בפסוק ?

בתארו את השלבים השונים של הכנת היין, בפרק שהוזכר בחלק ג',מתאר ציז'יק את המז, הוא התירוש לאחרשלב התסיסה הרותחת בבור  או בכלי-חרס, כאשר מתחיל הנוזל להצטלל ליין.

 "בשעה שרצו להשתמש במז מיד לאחר הצעיה הראשונה כשמרובכים בו עדיין שמרים ואולים אחרים, היו אבותינו מסננים אותו דרך משמרת או סלסלה (אריג עשוי מעשה רשת). "משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים" (אבות ה יד). היוצרים התקינו כלי חרס מיוחדים בעלי מסרק (מכבר) שדרכו היה מסתנן המז. ושם בציור 903 – כלי אבן עם סלסלה (מסרק) לסנון נוזלים (מן המאה ה 6 – לפנה"ס, מאסיה הקטנה).ואז בהערת שוליים, מבאר ציז'יק את הפסוק אותו הזכרנו: " סלה כל אבירי אדוני  בקרבי קרא עלי מועד לשבר בחורי גת דרך אדוני לבתולת בת יהודה (איכה א 15).  "אמר רבי לוי בערביא צווחין (קוראים) למסרוקא מסלסלה" (איכה א' רבתי מז). לפי רבי לוי משתמש הנביא במשל הלקוח מתעשיית היין : כמו במחציתו השניה של הפסוק (גת דרך אדוני) כך מחציתו הראשונה לקוחה מסינון היין וכוונתו של הנביא היא שהוגלו מן הארץ אבירי ישראל ונשאר רק עם הארץ (הגלו כל אבירי ישראל – היין ונשאר עם הארץ – השמרים). מסלסלה כמו סלסלה ומלמלא (גיטין נט ע"א). (ערך אגם עמוד 572).

מעניין כי בימיו האחרונים, הציע ברוך פירוש נוסף לפסוק הנדון. היה זה במכתב האחרון שכתב בחייו, תשובה לפנייתו של בן-ציון אשל מועדת השמות הממשלתית, אשר ביקש לקבל הצעות לשמות עבריים לענבים מהזן סולטנינה ומוצרי גפן אחרים. וכך ענה לו ברוך :

"זן הענבים חסר החרצנים, שהטורקים מכינים מהם את הצימוקים "קישמיש", שמו המקורי באיזמיר היא  Sultane  .  נקרא כך על שם מקורו ומולדתו, סאלט שבעבר הירדן. העיר סאלט נקראה כך על שם הצימוקים חסרי החרצנים, שהיו מתקינים שם מן הענבים הגדלים בסביבתה. סאלט בערבית – הצטמק, הלך ורזה, וכך גם בעברית : סלה כל אבירי ה' בקרבי (איכה א טו …) וכן קוראים בשם "סולתנית" לדג (עבודה זרה לט' ע"א) שאוכלים אותו כבוש או מיובש (מצומק)". ("ברוך בנתיבותיו" עמ' 65).

 

ה' – סיום : לילה בציון רבי מאיר בעל הנס

ב"אוצר הצמחים", מופיע ברוך ציז'יק כחוקר בקי וחריף.  בספר האגדות "צמחיאל", הוא מתגלה כיוצר מוכשר ומקורי. בקטע שלפנינו, נקרע צוהר אל הנפש הפיוטית אשר קיננה בו. הדברים נכתבו בצעירותו, קצת אחרי שעלה לארץ (ביומן שהוזכר לעיל בחלק ב'). שם הוא מתאר חוויה רוחנית שחווה במהלך הטיול של חברת "עולי רגל מיפו למתולה":

"מרחף עודנו לפני הרושם הראשון שעשה אז עלי הים לנוגה הירח. החבורה, שנלוויתי אליה אני ואחותי החליטה מפני פחד הרשות, לבלי להיכנס לטבריה וכולנו נשארנו ללון בבית-מדרש "רבי מאיר בעל נס". אני וחברי בחרנו לנו את החלון הרחב הנשקף מול הים, שם הצענו את מיטתנו, אבל השינה נדדה מעינינו. איזה קסם מיוחד היה נסוך על הכל וגם אנו בכלל. הנפש התחילה להרגיש, כי רוך עדין ולטיף שופע אליה מצד מראה פני הים. התחלנו לחלום. במזרח בולטים לנגד עינינו, מתוך ערפל הממוזג באור ירח, צללי עבר הירדן, ולדרום מתפשטת חלקת מים שחורה-כחלחלה ונאבדת בערפלי הליל במיצר ההרים. הירח משתעשע נגדנו עם בני-הגלים המכרכרים ומפזזים למולו ועיגולי זוהר, המשתקפים באלפי רצי כסף, נשפכים פה ושם ומתקרבים יותר ויותר אלינו. חשים אנו בני הארץ הקרה, כי מתוך הערפל נגלה לנו זיו מבהיק. לחצנו איש את יד רעהו ונשבענו לבלי לעזוב את הגליל עם כנרת היפה."

אני תקווה כי הפגישה המחודשת עם ברוך ציז'יק וכתביו, תעורר ותפיח בנו משהו מאותה רוח גדולה שפיעמה בקרבו.

 

קריאה נוספת מומלצת

עציון יהודה, "בזעתם ודמם, בני משפחות בלינקוב וצ'יזיק בבניין הארץ והגנתה", הקיבוץ המאוחד, בני-ברק, 2009.

ציז'יק ברוך, "אוצר הצמחים", הוצאת המחבר, הרצליה, תשי"ב (תשט"ז).

ציז'יק שרה, "ברוך בנתיבותיו, במחיצתו של ברוך צ'יז'יק", ספריית השדה, תל-אביב, 1965.

מומלץ גם לבקר במוזיאון בית הראשונים ובגן הבוטני שבו, שנתרם ע"י משפחת ציז'יק לעיריית הרצליה

http://www.brishonim.org.il/

4 תגובות על ב. "אוצר הצמחים" – פגישה מאוחרת

  1. מנשה הגיב:

    נהניתי לקרוא. יד ושם לאיש היקר הזה.

  2. א.ה הגיב:

    מאמר נהדר… כתוב, ערוך מעולה ובטוב טעם! נהנתי מאד!! תודה.

  3. אדם הגיב:

    תודה על המאמר הנהדר. מעמיק ומעניין.

  4. שרה שורץ הגיב:

    כתבה מרתקת ותרומה חשובה לתולדות מחקר הבוטניקה בישראל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s