ג. זיהוי מקומות הדפסה בעזרת קישוטים טיפוגרפיים

 

 

פרק בתולדות הדפוס העברי ברוסיה[1]

 

נספח 1: הדפסה אבודה

נספח 2: שיחת הציפורים

 

שמואל קראוס

קראון הייטס, ברוקלין נ.י.

 

א.

לפני יותר מעשור, בביקורי בספריית הרמב"ם בתל-אביב, הראיתי למיודעי ר' אבישי אלבום – הספרן הראשי בספריה חשובה זו – תיקייה שנשאתי עמי ואשר לתוכה אספתי, כמעין "קטלוג", צילומים של קישוטי דפוס. על סמך "קטלוג" זה ערכתי ניסיונות "נחמדים" לזהות ספרים שהודפסו באופן חמו"ד, כלומר, כשהם חסרים מקום ושנת דפוס.

בעקבות כך, באחת ההתכתבויות שלנו, העביר אליי ר' אבישי את המידע הבא (ט' אלול תשס"ז): "נזכרתי בך שבוע שעבר בעקבות מאמר שהתפרסם בספר לימוד ודעת במחשבה היהודית, עורך: חיים קרייסל באר שבע תשס"ז. שם התפרסם מאמרו של זאב גריס[2] ובסופו מדבר על קישוטי ספרים. אני מצרף סוף מאמרו".

גריס מספר שם שבהיותו סטודנט התלבט בזיהוי ספר שהודפס באופן חמו"ד:

המפתח לזיהוי היו קישוטי הספר בשוליים של שערו. אחרי שכל המומחים נואשו ממני ואני מהם, המליצו לי ללכת לביתו של ג' שלום. באתי אצלו בראשית שנת תשל"ט והבאתי תצלום של שער הספר. האיש . . רץ אל מדפי 40,000 ספריו ושלף ספר שנדפס בפראג בסוף המאה הי"ז ובו קישוטים זהים . . הוא הצביע על התצלום שבידו ואמר לי: תשווה את הצילום שהבאת לשער הספר שהודפס בפראג . . מצד הקישוט שבתצלום השער שהבאת, אשר יבוא ויעיד. הוא הוליך את אצבעי לאורכו והראה לי כי יש בו שברים, ואז הוסיף: מדפיסי פראג מכרו, כידוע, למדפיסי פולין-רוסיה העניים קישוטי דפוס משומשים ושבורים שהיו ברשותם, לאחר שיצרו לעצמם קישוטים חדשים.

ומי זיהה לבסוף את המדפיס ומקום הדפוס? אברהם רוזנטל, שעבד בשנת תשל"ט כספרן בספריית שוקן. היא הייתה אז הספריה היחידה בארץ שיסדו בה קטלוג עצמאי ממוין של קישוטי דפוס בספרים עבריים, מיון שנעשה על פי בתי דפוס שהשתמשו בהם. כך בעזרת אברהם רוזנטל נחשף המדפיס של 'קישוטי[3] כלה'…

מדברים אלו ניתן להבין כאילו עד לפני כמה עשורים הייתה ספריית שוקן הספרייה היחידה בה סודר קטלוג לקישוטי הדפוס, ואילו כיום אין זה הקטלוג היחיד. חבל שגריס לא פירט בזה – באלו עוד ספריות ניתן להיעזר בקטלוג שכזה? אפשר ואם ישנם קטלוגים כאלו, הרי שהם מיועדים לשימושם הפרטי של הספרנים המקטלגים ואינם פתוחים (עדיין) לשימוש הציבור.

דומני וזכות הראשונים בנושא זה שמורה לביבליוגרף הירושלמי אריה טויבר, שכתב כן ב"מאמרים וחקירות" על "דפוסי פולניה ורוסיה"[4]:

מי שרוצה לרשום את הספרים שנדפסו בפולניה ורוסיה עומד בפני פרובלמה קשה, עליו להשתמש במקרים ידועים במקורים שונים, אך לא בשער הספר. אבל דוקא מפני זה עבודה זו מענינת מאד ויש לה ערך ביבליוגרפי מיוחד, לגלות את הזיוף ולמצוא את המקום והזמן הנכון . . ספרים רבים הם חמודי"ם, וכדי לברר את הזמן ואת המקום נחוצה חריפות מיוחדה. אם היו מדפיסים או מצלמים את התמונות והקשוטים של כל בית דפוס עפ"י הסדר, אז היו יכולים לברר על ידיהם את מקום הדפוס ולפעמים גם את השנה . . לתכלית זו נחוץ לסדר את רשימת ספרי כל עיר וכל דפוס לחוד ולתת בכל רשימה – אם אפשר – את כל תמונות הקשוטים והצעצועים ואפי' הקוים והזרים של הדפוס או בתי הדפוס של העיר הזאת.

אומר ועושה. טויבר אסף פקסימילים מציורי הדפוס כשהתחיל ברישום "דפוסי קארעץ"[5]. הוא אמנם לא הצליח לכלול את כל עיטורי דפוס זה, כפי שהעיר הביבליוגרף יצחק ריבקינד מניו-יורק[6], אך אף ריבקינד הסכים שלית מאן דפליג על חשיבות איסוף הסימנים הטיפוגרפיים, הגם שלדעתו:

מטרה זו עצמה אפשר היה להשיגה גם על ידי אמצעי אחר הקל ביותר ואינו דורש הוצאות יתרות: על ידי עריכת רשימה של מסדרי-האותיות, "הבחורים-הזעצערס", יש היכולת לברר כמה וכמה חמו"דים.

אלא שהערתו זו של ריבקינד נכונה רק לבירור "כמה וכמה חמו"דים", בעוד רבים אחרים ידונו לערפל ביבליוגרפי, רק מפני הסיבה הפשוטה שבהם לא נדפסו שמותיהם של פועלי הדפוס, ושוב הגענו לצורך לאמץ את דבריו של טויבר, שבזמננו, בעידן מכונות הצילום והסורקים האלקטרוניים, שוב אינם דורשים "הוצאות יתרות".

מי שאימץ את דבריו של טויבר, אם כי בצורה מזערית ביותר, היה הביבליוגרף חיים דוב בעריש פרידברג מאנטוורפן:

שבע שנים אחרי שהתפרסמו דברי טויבר מסר שם פרידברג לדפוס את ספרו 'תולדות הדפוס העברי בפולניא'[7], בתחילתו נתן עמוד ובראשו הכותרת:

clip_image002

קישוטיםא8

לפרידברג הספיקו, משום מה, רק ששה ציורים, הגם שאין אלו אלא כטיפה מן הים. עוד זאת, שהמעט הזה הוא רק ציורים – ולא צילומים מדוייקים – כך שאין אפשרות לדקדק בהם בטביעת עין.

בשנים שעברו מאז נערכו רישומים שונים שמחבריהם עשו שימוש בהצגת הסימנים הטיפוגרפיים. כדוגמא יש לציין למאמרו של הביבליוגרף ר' מאיר וונדר על הדפוס העברי בפולנאה[8], שצורף לו לוח שבו צילומים (ברובם מוקטנים) מקישוטי דפוס זה.

בשטח זה שמור מקום של כבוד לאסופת מאמריו של הביבליוגרף ר' חיים ליברמן בשלושת כרכי 'אהל רח"ל'[9], בהם נמצאים צילומים רבים משערי הספרים (גם הם ברובם מוקטנים), ברובם הגדול מספריית הרבי מליובאוויטש בה שימש כספרן.

 

ב.

אחזור לציטוט בו פתחתי, ממאמרו של גריס, ואדון, בקצרה, בספר שעל פיענוח מקום הדפסתו עמל בשנת תשל"ח.

הערת אגב: אני כותב תשל"ח (למרות שגריס הזכיר, פעמיים, את תשל"ט[10]), משום שנראה לי שאפשר לסמוך על התאריך הנדפס ברבעון הביבליוגרפי בו התפרסם לראשונה[11] מאמרו של גריס בנידון: "מקום ושנת הדפסת קונטרס 'קשוטי כלה' (חמ"ד חש"ד)".

גריס ציטט את דברי שלום שהודיעו כי "מדפיסי פראג מכרו, כידוע, למדפיסי פולין-רוסיה העניים קישוטי דפוס משומשים ושבורים שהיו ברשותם, לאחר שיצרו לעצמם קישוטים חדשים". לי יש יותר מסיבה אחת לפקפק ב"כידוע" הזה, אך כעת אניח לכך[12], ורק אזכיר שחבל שגריס לא פירט במאמרו (ואולי כעבור שנים כבר לא זכר פרט זה) איזה ספר הראה לו שלום, "ספר שנדפס בפראג בסוף המאה הי"ז ובו קישוטים זהים".

אתמקד איפוא בקישוטים הטיפוגרפיים בספר החמו"ד שעליו דן גריס, זה שאת צילום שערו הציג בפני שלום. גריס מספר: "הוא הצביע על התצלום שבידו ואמר לי: תשווה את הצילום שהבאת לשער הספר שהודפס בפראג . . מצד הקישוט שבתצלום השער שהבאת, אשר יבוא ויעיד. הוא הוליך את אצביע לאורכו והראה לי כי יש בו שברים".

כשמדובר בטיפוגרפיה, התיאור היבש יכול פעמים "לייבש" את הקורא, ואין טוב ממראה עיניים. למרות זאת, לא במאמר בו עסק לראשונה בספר 'קשוטי כלה', ואף לא בהדפסתו החוזרת[13], לא מצא גריס לנכון לצרף צילום משער הספר והקישוטים שדיבר בהם. אעשה זאת כאן, מהטופס שראיתי וצלמתי בשעתו באוסף מהלמן הנשמר היום בספרייה הלאומית בירושלים[14].

clip_image004

בצילום זה ניתן לראות כי מסגרת השער מורכבת מצעצועים ובאמצע העמוד ישנו קישוט מפסיק, אותו תיאר גריס שהוא "דמוי מקל מפותל". מכאן אפשר גם לבחון את תיאורו על דברי שלום ("הקישוט שבתצלום השער . . הוליך את אצבעי לאורכו והראה לי כי יש בו שברים"): בצעצועי המסגרת לא הבחנתי בשברים מיוחדים, ואילו במרכז המפסיק נראה אמנם שבר אחד, אך כדי להחליט שמדובר בשבר בגלופה – ולא בשבר שנוצר מסיבה אחרת – יש לוודא ששבר זה נמצא בהדפסה נוספת שנעשתה בגלופה זו.

באותו מאמר אמנם מודיע גריס שמפסיק זה נמצא גם בחתימת הספר [דף 7 ע"ב] – אך הנכון הוא שהעיטור הנדפס שם הוא אמנם של מפסיק דומה, אלא שהוא שונה:

clip_image006

 

כלומר, באותו בית דפוס היו יותר מקישוט אחד מסוג זה.

כדברים הללו כתב שם גריס בנוגע לעיטור אחר, אף הוא עיטור מפסיק שנדפס באותו ספר, בדף [8] ע"א, הנה צילומו:

clip_image008

על עיטור זה כתב גריס[15] (ההדגשות דלהלן שלי): "העיטור דמוי המערוך מצוי, בעיצוב שונה במקצת, בסוף קדושת לוי (ברדיטשוב תקע"א), שם יש שני[16] קישוטים כאלה המלמדים כי היו בבית הדפוס כמה קישוטים כאלה לשימוש בסדר",

ועל יסוד הדברים הללו הוא מוסיף את ההשערה ש'קשוטי כלה' נדפס "לא לפני ראשית השימוש בעיטור כעין מערוך, היינו לא לפני תקע"א".

אך הוא מיד הוא מוסיף הסתייגות: "אולם בין כל הספרים שהדפיס מצאנו רק בספר קדושת לוי (ברדיטשוב תקע"א) את עיטור המערוך".

ולפיכך סיכם שנראה לו לסמוך בקביעת התאריך על הצעצועים המרכיבים את מסגרת השער, אותם מצא לראשונה בשנת תקס"ד, "ומכאן שהתאריך האפשרי הוא בין תקס"ד לתקע"א".

לגבי מקום הדפוס, נראה לו לגריס שהספר נדפס "באוסטרהא, ברדיטשוב או פולנאה, בין השנים תקס"ד לתקע"א" – ובשנת תשמ"ה[17] הועתקה דעתו זו ע"י הביבליוגרף המומחה ר' יצחק יודלוב, כנראה מפני שלא הבחין שכבר בשנת תשמ"א שלל ר' מאיר וונדר – ברשימת דפוסי פולנאה[18] – את שייכות ספר זה לבית הדפוס בעיר זו.

ייתכן וברצון להקדים את ההדפסה לתקס"ד סמך גריס גם על הדברים שאמר לו גרשום שלום – אותם ציטט רק במאמרו המאוחר, מתשס"ז, כנעתק לעיל – שהקישוט שבשער הוא קישוט בן מאה שנה שנעשה בו שימוש בפראג, שהרי, אם מדובר באותו קישוט ממש [עובדה שכאמור לעיל אינני מקבלה כוודאית] אכן מוזר מדוע המתין המדפיס רק עד שנת תקע"א כדי להשתמש בו, שהרי על קישוט זה כתב גריס: "את עיטור דמוי המקל המפותל לא מצאנו באף אחד מספריו האחרים". אך כאמור, ראיה זו טרם הוכחה.

לדעתי נכון היה אילו בקביעת התאריך היה גריס מזכיר גם את שמצא[19], שצעצועים אלו מרכיבים אף את מסגרת השער של 'קדושת לוי' תקע"א, שזהו סימן מובהק יותר מאשר קישוט שונה ("בעיצוב שונה במקצת").

גריס אמנם הוסיף וציין שם לספרים נוספים בהם נדפסו "קישוטים כעין מערוך אך בעיצוב שונה" – ועל דבריו יכלתי להוסיף (מהנמצא ברשימותיי) בעוד דוגמאות מספרים נוספים, אלא שהיות ומדובר בקישוטים שונים, הרי שאין מהם כל ראיה.

 

ג.

לעומת זאת, הנני לציין לספר אחר, שאף הוא נדפס בברדיטשוב בשנת תקע"א – 'מדרש רבה' עם פירוש "קורא מראש" – ובו, בנוסף לכך שמסגרת השער מורכבת מאותם צעצועים, גם נמצא, מעבר לשער, מפסיק בצורת מערוך הזהה לזה שב'קשוטי כלה' (ואם יש שינוי קל הרי שאפשר והוא נובע מהתפשטות הדיו בעת ההדפסה).

לאור עובדה זו נראה לי שיש לקבוע שאף מקום ושנת ההדפסה של 'קשוטי כלה' נדפס בברדיטשוב תקע"א.

אוסיף ואציין, שאיני תמה על אברהם רוזנטל מספריית שוקן שלא ידע לספר לגריס על 'מדרש רבה' הנ"ל, שכן באותה עת עדיין היה הספר נדיר ביותר, הוא לא היה בנמצא בספריית שוקן ואפשר שאף לא בספריה הלאומית[20].

על נדירותו של ספר זה, שהדפסתו לא נשלמה (בדברי המחבר שנדפסו מעבר לשער: "…מקדמינין לרשום שמות האנשים אשר התנדבו וקבלו ממני מאה דפין אשר נגמרו בעזה"י כל מאה בסך תשעה זהובים . . וע"י זה אוכל להיות מדפיס והולך אמרו רבנן במאה השניים להדפוסם[!] אי"ה…), יש לציין:

בשער הספר 'וצוה הכהן' שנדפס בשדה לבן תקפ"ג-ד[21], והוא לאותו מחבר אלא שנדפס לאחר פטירתו, הזכירו המביאים לבית הדפוס – והם בני משפחתו של המחבר – גם את חיברו על המדרש רבה, מבלי לציין שמעשה ההדפסה כבר התחיל בתקע"א.

מנחם מענדיל ביבר בספרו 'מזכרת לגדולי אוסטרהא', ברדיטשוב תרס"ז, כותב[22] על ספר זה כי "יקר המציאות הוא מאד וביותר העלים הראשונים חסרים על פי רוב"; "והמעט שנדפס הוא כעת יקר ומעט[23] במציאות ולא נמצא אפילו בבתי אוצר הספרים".

פרידברג במהדורה הראשונה של ספרו 'בית עקד ספרים', בחלק הנדפס אנטוורפן תרפ"ח לא הזכירו, אך במהדורה הראשונה של 'תולדות הדפוס העברי בפולניא', שנדפסה שם בתרצ"ב, רשמו[24] בין הנספרים הנדפסים באוסטרהא בשנת תקע"א, ובהערה 1 ציין: "מן הספר היקר במציאות הזה נדפסו רק צ"ו דפים". נמצא שבאותה שעה לא ידע פרידברג מקיומם של ארבעת הדפים הראשונים, בהם דף השער שבו מקום הדפוס (מניין ידע את השנה תקע"א? ייתכן והעתיקה מקטלוג כלשהו).

בשנת תש"ד רשם אברהם יערי – ברשימתו על "הדפוס העברי בברדיטשוב"[25] – טופס בן 100 דף והעיר על פרידברג שרשמו "בין הספרים שנדפסו באוסטרהא, בודאי לא ראהו בעיניו, כי הוא יקר-מציאות עד מאד".

בשנת תש"י, במהדורה השניה של 'תולדות הדפוס הדפוס העברי בפולניה', כלל פרידברג ספר זה בין הנדפסים בברדיטשוב[26] וכתב: "…ומקרה טוב אנה ה' לידי טופס מן הספר החשוב הזה, ולתועלת חקרי קדמוניות אודיע טיבו ברבים…"[27], ובתיאורו הזכיר גם ארבעת הדפים הראשונים[28].

בתשל"ב בא ר' אברהם שישא הלוי וברשימתו על "ספרים שלא נגמרו בדפוס"[29] – "הספרים שרשמתי היו לנגד עיני (הם נמצאים ברשותי)" – העיר:

פריעדבערג שלא ידע מספר זה כשהדפיס את ספרו "תולדות הדפוס העברי בפולניא" (אנטוורפן תרצ"ב) מאריך בתיאורו במהדורה השניה . . ואינו מזכיר כלל את דברי יערי.

ובכן, כבר יערי הזכיר שפרידברג כן ידע בתרצ"ב מספר זה. מדוע במהדורה השניה לא מצא לנכון להזכיר את רישומו המדוייק של יערי שקדמו[30]? איני יודע, כשם שאיני יודע מדוע שישא, כשהזכיר ברשימתו את המופיע בספר 'וצוה הכהן', לא הזכיר שכבר קדמו בזה פרידברג במהדורת תש"י. אך בעוד פרידברג מתנסח בזהירות:

והמוציא את ספר וצוה הכהן מן המחבר בשנת תקפ"ג בדפוס העיר שדה לבן, יזכירו כאילו לא נדפס כלל.

כתב שישא, אמנם בתוספת "כנראה", שהמו"ל לא ידע מאותה התחלת הדפסה:

הרב המחבר נודע בחיבורו השני "וצוה הכהן" שיצא על-ידי אחיו ר' משה הכהן, אחר פטירת המחבר, בשדה-לבן תקפ"ג. מעניין, שמוציא ספר זה מזכיר, שאחיו חיבר עוד "שני חיבורים, האחד בקוראו שמו אר"ש רבה וירום [!] רא"ש פירוש מספיק על המדרש רבה, ו[ה]חיבור השני נקרא אבן הרא"שה[31]על שו"ת גפו"ת[32], הש"י יזכינו להוביאם [!] לבית הדפוס בקרב הימים", ולא הזכירו (בשער וצוה הכהן). לא ידע כנראה, שהמחבר עצמו, אחיו, התחיל בהדפסת חיבורו הראשון ולא זכה לגומרו.

אלא שאין ידיעה ברורה שגם את נוסח השער חיבר האח (הוא שעל שמו ניתנו ההסכמות והוא שכתב את ההקדמה לספר). נוסח השער אינו בלשון יחיד (כבהעתקת שישא: "יזכיני"), אלא בלשון רבים: "יזכינו", ומיד אח"כ נאמר בו כי "הובא לבית הדפוס ע"י הני תרי…" – האחד, נפתלי הירץ ב"ר חיים משה הכהן, והשני שמואל הלוי הרוויץ – כאשר בהקדמת האח, ר' משה, מפורש כי הראשון הוא נכדו של המחבר, והשני חתנו של המחבר. על האחרון בוודאי שאין לומר שלא ידע מההדפסה בתקע"א, שהרי שמו מופיע מיד בתחילתה – בדף [2] ע"א, אחר שמו של הבן חיים משה – כמי שנדב להדפסתה: "חתני הרבני המופלג מו' שמואל הלוי איש הורוויץ ג"כ הי' לנו הלוי לכהן בנדבת לבו…". לפיכך יש לומר כי ידע, אך – אולי מחמת שלא נגמר בדפוס – "יזכירו כאילו לא נדפס כלל", כניסוחו של פרידברג.

ועוד העיר שישא:

לדעתו של פריעדבערג סיבת נדירותו של הספר היא "שרפת מאכלת אש"[33]. זוהי השערה בלבד, אף על פי שבשבילו "ברור הוא כנכון היום". ספר שלא נגמר בדפוס, לא נדפסו ממנו אלא מאה דף, אין לחפש טעם לנדירותו. הוא לא נשתמר כשם שמשתמרים ספרים שלימים.

הצגת הדברים באופן זה מציגה את פרידברג כהוזה אשר בדה בלבו סיפור על שריפה, ועל כן נכון היה אילו טרח שישא להזכיר כי למילים "ויהיו לשרפת מאכלת אש", הקדים פרידברג את המילים "כמסופר למעלה", שם[34] סיפר פרידברג על גורלו של אותו מדפיס אשר "נגעה בו יד ה', ותבערה נוראה . . בגלל השרפה ומאכולת האש מטה ידו של המדפיס". השריפה שפגעה באותו בית-דפוס היא עובדה היסטורית מבוססת[35], ורק ההשערה על סיבת נדירותם של מאת הדפים שכן נדפסו, רעיון של פרידברג היא, ללא בסיס היסטורי[36].

מעניין גם שעל דברי פרידברג[37]:

הדפסת הספר הזה נגמרה בחדש תמוז תקע"א, כנראה מן הסכמת ה"ר ישראל ב"ר לוי יצחק האבד"ק ברדיטשוב.

אין שישא מעיר מאומה, למרות שמתאריך הדפסת ההסכמה (ואגב: באותו יום, ח' תמוז, נחתמה גם הקדמת המחבר) אין להוכיח דבר, שהרי באותה מידה יכלה ההדפסה להסתיים גם בחודשיים הבאים.

אציין עוד כי דבריו האחרונים של פרידברג נעלמו גם מעיני גריס, שכתב על "השריפה הגדולה שכילתה רוב חומרי הדפוס" (ההדגשה שלי):

השריפה הייתה כנראה סמוך לשנת תקע"א כי משנת תקע"ג כבר יש הדפסת ספרים פשוטה ללא עיטורים . . על השריפה בבית הדפוס ראה: פרידברג תולדות הדפוס, עמ' 139. עדות יוצאת דופן לשריפה זו מצויה באוסף ספרים פרטי, בעותק יקר מציאות של משנה תורה ח"ג שהדפיס ר' שמואל סמוך למותו בראשית שנת תקע"ז[38]. בהסכמה שבשערו כותבים ר' יעקב קאפיל בן משה וחביריו: 'אשר ידענו את האיש כי הוא החל להיות גבור וחכם באומנות הדפוס במדינתנו וממנו הושתלו המדפיסים במדינתנו ועל המדינות בו יאמר כי הוא אבי כל תופש מלאכת הדפוס וכעת ירד בשפל המדרגה מחמת גודל ההפסד שהיה לו בתבעות[39] יקוד האש'. ותודתי לפרופ' י' תא-שמע אשר הראני ספר זה והרשני לצטט ממנו.        

יש לציין כי קטע מהסכמה זו ("כי הוא החל . . מלאכת הדפוס") צוטט מכבר ע"י ר' חיים ליברמן, אשר הוסיף לידו תיאור משלו[40]:

זמן קצר לפני מותו הדפיס בבארדיטשוב את "משנה תורה" לרמב"ם[41], אך שריפה שפרצה בעיר כילתה כמעט את כל[42] המהדורה, ועקב כך התמוטט ונהרס. בגלל זכויותיו הרבות בשטח ההדפסה רצו לתומכו ולתת לו הזדמנות להשתקם על-ידי הדפסה חוזרת של הרמב"ם, אך הוא לא הצליח לבצע את הרעיון ונפטר בשנת תקע"ז (ראה אודות זאת בהסכמות לחלק שני[43] ושלישי של הרמב"ם מהדורת בארדיטשוב[44] תקע"ט).

אלא שרח"ל אינו מתייחס לתאריך השריפה בברדיטשוב, אותו יש ללמוד מדברי רבני ברדיטשוב בתחילת ההסכמה המדוברת (בקטע שדומני ויצוטט כאן לראשונה):

…והיה כאשר נגמר ספרי רמב"ם ע"י מהר"ש הנ"ל יד ה' נגעה בו ונשרפו הרבה מהן אשר היה תחת יד מהר"ש בעת שיצאה הבערה ללהב פה ק"ק הנ"ל. וידל מהר"ש למאוד ולזאת מבקש עוזר ותרופה מינה וביה ורוצה להעלות ספרי רמ"בם מחדש על הדפו' ואולי חפץ ה' בידו יצלח והמקום ימלא חסרונו…

והיות ואנו יודעים שהדפסת ספרי הרמב"ם בברדיטשוב הסתיימה בשנת תקס"ט, הרי שהשריפה לא התרחשה זמן רב אח"כ, אלא בטרם נמכרו טפסים רבים מהם ונשארו עדיין תחת יד המדפיס.

כנראה שהיה זה בשנת תק"ע, זאת על סמך עדויות מאוחרות שנדפסו בכתבי ברסלב בעניין תורתו של רבי נחמן שנאמרה בתחילת אותה שנה[45]:

…שנראה בחוש שהתורה הזאת נאמרה כולה ברוח הקודש כי אמרה בליל שבת קודש בראשית [אור לכ"ז תשרי תק"ע] ואז לא נודע עדיין שום דבר מפטירת הרב מבארדיטשוב [בתאריך כ"ה תשרי] עד איזה ימים אחר שבת באה הידיעה לכאן ואז ראו והבינו למפרע איך שכל ענין זה הוא מרומז בביאור היטב בתוך דברי המאמר הנ"ל. והנה במאמר זה מבואר שכשנסתלק הצדיק . . וכן עי"ז באים שריפות ר"ל וכל זה ראינו בעינינו שבסמוך אחר פטירת הרב הקדוש הנ"ל . .  גם באותה השנה הי' שריפות גדולות בעולם עד שכמעט שלא היתה עיר אחת שלא נשרפה כמה פעמים וגם בברסלב הי' שריפות גדולות כמה פעמים בשנה זו וכן בעיירות הסמוכות והרחוקות.

…עד שקרא רבינו ז"ל לאיש אחד שבא מבארדיטשעב וציוה עליו שיספר לו מענין הסתלקות הצדיק הנ"ל  וכו' . . ואח"כ נודע שבאותה הלילה שהביאו לפניו ז"ל המאמר . . אז נסתלק הצדיק הנ"ל . . והנה במאמר הנ"ל מבואר שכשנסתלק ונתעלם זה הצדיק . . וגם עי"ז באים שריפות בעולם ר"ל. ואז אח"כ ראו זאת בחוש שתיכף בשנה הזאת שנת תק["]ע הנ"ל . . וגם היו אז שריפות גדולות כמעט בכל העולם ונשרפו עיירות הרבה כמעט כל הבתים שבהם כידוע ומפורסם בעולם מענין השריפות שהיו אז בשנת תק["]ע הנ"ל. ומחמת השריפות היו נפשות הרבה מישראל מושלכים בראש כל חוצות ממש…


 

ולפיכך, אכן אין קשר בין לנדירותו" של 'מדרש רבה' תקע"א הנ"ל לשריפה זו.

 

—————————————————————————————————-

 

 

נספח 1

הדפסה אבודה

 

לעיל העתקתי מדברי ביבר בהערה לספרו 'מזכרת לגדולי אוסטרהא': "הספר "קורא מראש" יקר המציאות הוא מאד וביותר העלים הראשונים חסרים על פי רוב". ציטוט זה הופיע גם במאמרו – הנ"ל – של שישא, מבלי שישים לב על החשיבות הביבליוגרפית הגדולה שנמצאת מיד בהמשך אותה הערה. הערה זו נמשכת על האמור שם בפנים הספר:

הספר "קורא מראש" הדפיס ר' אהרן שמואל בחייו בעיר ברדיטשוב ובראש הספר נדפס כתב מליצה מהגאון החסיד מוהר"ר לוי יצחק זללה"ה והסכמות שאר הגאונים (עיין למטה בהערה 1)

ועל כך נכתב שם בהערה:

יען כי הספר "קורא מראש״ יקר המציאות הוא מאד וביותר העלים הראשונים חסרים על פי רוב אמרתי להעתיק את כתב המליצה ומעט מהסכמות הרבנים וכן כתוב על העלה הראשונה ״כתב מליצה מכבוד אדמ"ו הרב הגאון האמיתי החסיד המפורסם בכל קצוי הארץ בוצינא דנהורא חד בדרא אבי התורה והתעודה ראש אלפי ישראל ויהודה קדושת שמו מו״ה לוי יצחק אב״ד דפה ק״ק ברדיטשוב אשר המליץ עבור כבוד הרב המאור הגדול מוהר"ר אהרן שמואל הכהן אב״ד דק״ק יאמפלי נידון חיבורו ספר ״אבן הראשה״ ״מליצתי יערב נא לפני מי שיגיעו דברי אלה לפניו עבור מחותני כבוד הרב המאוה״ג המפורסם מעוז ומגדל מוהר״ר אהרן שמואל הכהן נ״י אב"ד דק״ק יאמפלי שרוצה להדפיס בעזה״י חידושי אביו הגאון המנוח ז"ל וחידושיו הנקראים בשם ״אבן הראשה״ בכן בקשתי שיהיו מתומכי ידיו בדבר הזה בכל מה דאפשר ובפרט שירשום כל אחד חתימתו לקבל ממנו ספר הנ״ל במקח הראוי לפי כבוד הנותן והמקבל ובדבר הזה יאריכו ימים כ״ד המעתיר בעד כללות ישראל ״הק׳ לוי יצחק בהגאון מוהר״ם ז"ל" ובדף השני נמצא הסכמת הרב המאוה״ג החסיד וכו׳ מוהר"ר ישראל בנו של הצדיק הנ״ל . . ואח"ז הסכמות הרבנים מופלגים דייני צדק דק"ק שדה לבן…

ניחא יערי, ואחריו רושמי הספר עבור מפעל הביבליוגרפיה, מסתבר ובעת רישומם את פרטיו לא עמדו לפניהם את דבריו של ביבר, על כן בא ברישומם רק זכרן של שתי ההסכמות היחידות הנמצאות בו – בדף [3] ע"א – זו של ר' ישראל ב"ר לוי יצחק וזו של רבני שדה לבן. אלו הן ההסכמות המופיעות בטפסים הידועים, בהם בדף הראשון ("העלה הראשונה" בלשונו של ביבר) נדפס מצד אחד דף השער, ומהעבר השני ברכת המחבר לקוני הספר, אשר שמותיהם פורטו בדף הבא, על שני צדיו. הקשר היחיד לרבי לוי יצחק נמצא בדף השני, ברשימת הקונים מ"ק"ק בארד[י]טשוב", בה מוזכרים – בטור השני של דף [2] ע"א – שניים מבני משפחתו. כאן מתברר גם הקשר המשפחתי אל המחבר (שלכן מכנהו רבי לוי יצחק בתואר "מחותני"): "גיסי הרבני המופלג מו' ליפא חתנא דבי נשיאה הרב הגאון המנוח זללה"ה", ומיד אחריו: "אידך גיסא הרבני המופלג הנגיד מו' יוסף בונם חתנא דבי נשיאה". בדף [3] ע"א נמצאות כאמור שתי הסכמות (מעל שתיהן מתנוססת כותרת אחת, בלשון יחיד: "הסכמה"), ומיד אחריהן, בע"ב, מתחילה "הקדמת הרב המחבר", המשתרעת על פני שלושה עמודים.

הסכמתו ("כתב מליצה") של רבי לוי יצחק, אשר ניתנה למחבר עבור חיבור אחר שלו ('אבן הראשה', חיבור שבסופו של דבר אבד ולא נדפס) ושאותה ראה ביבר וממנה העתיק, נמצאה איפוא רק בטפסים נדירים שיש עדיין לחפש אחריהם. לפי שעה נותרה ממנה רק העתקה – יתכן שאינה שלמה (אין בה תאריך!) – שעשה ביבר לפני יותר ממאה שנה, כנעתק לעיל.

אין לדעת אם הסכמה זו נדפסה על דף נוסף שאבד, או שמא הוחלפה/החליפה, במהלך ההדפסה, עם/את חלק מהתוכן הנמצא בארבעת הדפים הידועים. את אפשרות הדף הנוסף אפשר לנסות ולשלול מפני שלוש סיבות:

א) בדברי המחבר הנדפסים מעבר לשער הוא מזכיר את "האנשים אשר התנדבו וקבלו ממני מאה דפין", מאה, ולא מאה ואחד…

ב) בעמוד הראשון של הקדמתו – דף [3] ע"ב – כותב המחבר על חיבורו הנוסף, שהוא:

מלא וגדוש מפלפולים גדולים בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ושו"ת שהי' מריצין אלי גדולי זמנינו והיה בינינו וויכוחים גדולים . . מכונה בשם אבן הראשה . . וכבר הסכימו על ידי הני תרי עמודי דנהורא הרב הגאון החסיד האמיתי מו' יצחק לוי א"ב דק"ק[46] ברדיטשוב וגם בשני נאמר כי טוב הרב הגאון המפורסם מו' שמואל זללה"ה אב"ד דק"ק פוזנא[47] והי' בדעתי להביא החיבור הנ"ל לבית הדפוס…

ואילו נדפסה המלצתו של רבי לוי יצחק על דף נפרד, היה אמור להיות בו מקום גם להסכמתו של אב"ד פוזנא, שאינה מוזכרת בדבריו של ביבר.

ג) בדברו על הדפים הנדירים שבתחילת הספר – חוץ מהדפים המסופררים, מדף א עד דף צו – אין ביבר מזכיר כמה מהם ראה בטופס שלפניו, אלא מזכיר סתם את "העלים הראשונים", כשאת הסכמת רבי לוי יצחק העתיק מה"כתוב על העלה הראשונה". מסתבר שגם בטופס שהיה לפניו הופיע הדף שמצדו האחד נדפס השער – שהרי הוא יודע לספר שהספר נדפס "בעיר ברדיטשוב"[48], עובדה שאינה מוזכרת במקום אחר בספר – ולפיכך היה מקום לומר שהסכמת רבי לי יצחק נדפסה מעברו השני של השער. ברם, באם אותם "העלים הראשונים" נמצאו באותו טופס כשהם אינם מחוברים אליו, אזי אפשר ש"העלה הראשונה" מכוון לדף ההדפסה כולו שנכפל לאחר שנדפס כקונטרס ("בויגן", כפי שנקרא אז), שכרגיל בספרים מאותו גודל, נדפס כל קונטרס כשהוא מכיל בתוכו ארבעה עמודים[49].

אם כך, אזי מסתבר שאותה הסכמה שראה ביבר נדפסה לא מעבר לשער כי אם בדף [2] ע"א, שהרי בהמשך תיאורו את תולדות המחבר כותב ביבר[50]:

בנו יחידו של הגאון ר' אהרן שמואל ה"ה הרב הגביר[51] הנכבד המפורסם מוהר"ר חיים משה הכהן לא האריך ימים . . והשאיר אחריו בן הוא הרבני הנגיד המפורסם מוהר"ר נפתלי הירץ הכהן אשר הוא עם דודו[52] הרב ר' משה הכהן הוציאו לאור את הספר "וצוה הכהן" . . מי היו חתניו של הג"מ אהרן שמואל[53] לא ידעתי.

והנה, בטפסים הידועים של הספר, נדפסה – בדף [2], משני עבריו – רשימת "שמות הקונים"[54], כאשר בראש הרשימה מופיעים שלושת בני משפחתו הקרובים (האותיות המודגשות סודרו במקור כאותיות גדולות בתחילת כל קטע, כך שעניין הקירבה המשפחתית מופיע בהבלטה[55]):

בני הרבני המופלג הנגיד מו' חיים משה מלבד קניית הספר בחתן דמים כפי כבוד נותן והמקבל עוד ידו נטוי' הטיה לטובה להיות כהנא מסייע כהנא בסיוע שיש בו ממש למצוה זו והב"ה ישלם לו גמולו הטוב:

חתני הרבני המופלג מו' שמואל הלוי איש הורוויץ ג"כ הי' לנו הלוי לכהן בנדבת לבו והב"ה ישלם לו גמולו הטוב:

חתן בני הנ"ל הרבני האברך מו' זאב בהמנוח מו' יעקב יהושע ז"ל כהנא מבראד:

ואם נאמר שבטופס שראה ביבר לא הופיעו שמות אלו – כאשר באותו המקום נדפסה הסכמת רבי לוי יצחק – יובן כותבו "מי היו חתניו . . לא ידעתי"[56].

כך או כך, אלו הן רק השערות, מסתברות יותר או פחות, ולענייננו חשובה יותר העובדה שעדיין לא נמצא אותו דף שהודפס בעיר ברדיטשוב ובו הסכמת רבה המפורסם.

אוסיף ואזכיר שאין זו ההדפסה היחידה השייכת לאותו ספר שעדיין לא נמצאה. הדפסה נוספת שכזו הוזכרה מעבר לשער, בדברי המחבר, המספר על הסכום שקצב לקוניו עבור מאה דפים (ונעתק אצל יערי ושישא. ההדגשה שלי):

…כל מאה בסך תשעה זהובים כפי שפרשתי מצודת בקשתי והתנצלותי במודעא הנדפסת.

 

נספח 2

שיחת הציפורים

 

לעיל הועתקו דברי פרידברג אודות הפירוש "קורא מראש": "ומקרה טוב אנה ה' לידי טופס מן הספר החשוב הזה, ולתועלת חקרי קדמוניות אודיע טיבו ברבים". בהמשך התיאור, בקטע נפרד, כותב פרידברג:

כן מביא (בדף ס ע"ב): "שמעתי מפי חותני… מוהר"ר יואל זללה"ה אב"ד דק"ק סטעפן אשר הרב… מ' ישראל בעש"ט ז"ל נתאכסן בביתו ונסע עמו ללוותו לכבודו על עגלה אחת."

ומיד אחרי ציטוט זה כותב פרידברג, בקטע נוסף[57]:

על פי הדברים האלה יש לתקן דברי הר"ש דובנוב בתולדות החסידות עמוד 78.

תחילה חשבתי שכוונת פרידברג לומר שעדות הנ"ל על הבעש"ט חסרה בפרק 13 מספרו של דובנוב, "עדות בני הדור על הבעש"ט". טרחתי לבדוק בספרו של דובנוב, נדפס בת"א תר"ץ[58], וראיתי שפרק זה משתרע שם על פני העמודים 70-75, בעוד והעמוד המצויין אינו עוסק בבעש"ט אלא בממשיך דרכו!

שבתי וראיתי שאותו עמוד נכתב על המגיד ממזריטש: "תפס אומנות של מגדי בקהלות שונות בוואלין: טורטשין, מיזיריטש, קאריץ ורובנא", כך שהערתו של פרידברג לא כוונה על הציטוט שהעתיק בקטע הקודם, אלא על הציטוט שהעתיק בסוף קטע שלפניו:

בהקדמתו אומר המחבר: "וגם יבאו[59] בתוך החיבור דברים נחמדים בשם שאר צדיקי זמנינו וביותר ממ"ו הרב החסיד מו' דוב בער זלה"ה מ"מ דק"ק מזריטש[60] שהייתי מצוי לפניו כמה פעמים בשנה בהיות אור תורתו זורח בק"ק ראווני וטוטשין סמוך למקום תחנותי ק"ק סטעפאן"[.][61]

– ונתכוון פרידברג שיש לתקן את סדר ישיבת הרב המגיד בערים הנ"ל.

כעת מן העניין לחזור אל הציטוט השני של פרידברג, מדף ס ע"ב של הספר, ולציין שהוא חלקי ביותר, בלשון חכמים: "עיקר חסר מן הספר". זאת בשעה שציטוט רחב יותר, עם תוכן הסיפור, כבר הופיע ברישומו של יערי. הנה הוא שוב, בצורה מלאה ומדוייקת, לעניין שיחת אילנות שהוזכרה במדרש:

ויותר יש לענ"ד לפרש כפשוטו כי המה מודיעים חדשות לבריות ע"י השמעת קול' בקשקוש העלי' ומי שזוכ' מאת ה' יודע ומבין וכמ"ש בגמ' דסוכה דף כ"ח על ר"י בן זכאי שהי' יודע שיחת עופות ושיחת דקלים ועיין לקמן פ' י"ט אמר שם שמעו קולן של אילנות כו' וראיתי שהביא אא"ז הגאון מהרש"א ז"ל שבימי רב האי גאון הי' איש צדיק נקרא ר' אברם קאבסי שהי' יודע שיחת העופות ומה לנו להביא מדורות ראשוני' שהיו כמלאכי' הנני מעיד בעדות נאמנ' בפני המעיין מה ששמעתי מפי חותני הרב המאור הגדול המפורסם מוהר["]ר יואל זלה"ה אב בית דין דק"ק סטעפאן אשר הרב המפורסם אור ישראל וקדושו מוה"רר ישראל בעש"ט זלה"ה נתאכסן בביתו ונסע עמו לכפר אחד רחוק שני פרסאות מהעיר ושם הדרך הוא דרך היער והיו האילנות מקשקשין וצפרים מצפצפין וצוה הבעש"ט זללה"ה שיעמוד העגל'[62] כמה רגעים ושמע הצפצוף והקשקוש[63] ואמר לחותני הרב ז"ל שאומרים לו ששכחו דבר נחוץ בתוך העיר חפץ הצריך להם ואמר לי חותני הרב ז"ל שכמעט קצת חרה לו דבריו[64] מחמת שהיה הדבר רחוק בעיניו שבדורות הללו ימצא מי שיודע זה. אבל לסוף נמצא שכן הדבר ששכחו חפץ נחוץ והוצרכו לשלוח אחריו כ"ז אני מעיד ששמעתי מפי חותני הרב המאה"ג זצלל"ה ופוק חזי מאן גברא רבא קא מסהיד עליה דמלתא המפורסם א"צ ראי' אשר חותנו הרב הצדיק זללה"ה עול' לא נמצא בשפתיו ח"ו.

על קטע זה רשומות אצלי כמה הערות:

א) מביא מהגמ' בסוכה על רבן יוחנן בן זכאי ידע גם שיחת עופות. לפנינו בגמ' (ע"א, ובשינוי הסדר בבבא בתרא קלד ע"א) ש"אמרו עליו" שידע "שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים". שיחת עופות לא הוזכרה איפוא, משום מה[65].

ב) כותב שראה "שהביא אא"ז הגאון מהרש"א ז"ל שבימי רב האי גאון הי' איש צדיק נקרא ר' אברם קאבסי שהי' יודע שיחת העופות". חיפשתי ולא מצאתי שנמצא כן במהרש"א, אך תוך כדי חיפוש מצאתי שאת העניין הביא המהרש"ל בחידושיו לסוכה[66]:

סיחת דקלים: נ"ב כתב רבינו האי ז"ל כי בדורו היה מר אברהם גאון שהיה מכיר עתידות בנענוע עלי ויחורי האילנו' ביום שאין הרוח נושבת והיה מכסה אילן בסדינין והיא חכמה מפוארה מצאתי וכי האי גוונא [בערוך] בערך ס"ח[67].

בתחילה חשבתי שאולי נתחלף בדפוס מהרש"ל במהרש"א, אך שוב ראיתי שהמחבר בספריו מזכיר כמה פעמים[68] את המהרש"א בהקדמת "אא"ז". אז חשבתי שאולי נתחלפו לו חידושי חכמת שלמה בחידושי אגדות – שהרי שני הפירושים נדפסו כבר אז בגמרות כשהם בסמוך זה לזה – אך שוב ראיתי שבחכמת שלמה לא הזכיר את השם "קאבסי" שהביאו המחבר – ואינו מופיע גם בדברי הערוך[69], אך נמצא בדברי ראשונים שהביאו לעניין זה[70] – משמע מקור אחר היה לו.

חיפשתי ומצאתי שמקורו של המחבר הוא בדברים שנדפסו לראשונה ב'עין יעקב' בזה הלשון[71] (בקטע שבהתחלתו נרשמה הכותרת "הריטב"א ז"ל"[72]):

והא שיחת דקלים כת' רבי' האיי ז"ל כי בדורו היה מר אברהם קאבסי שהיה מכיר עתידות בנענוע עלי האילנות ביום שאין רוח נושבת והיה מכסה האילן בסדינים והיא חכמה מפוארה: ע"כ וגם בערוך ערך סח.

[נראה שהתיבה "מצאתי" שכתב המהרש"ל מכוונת על הנמצא ב'עין יעקב', רק שבפנים הנוסח הוסיף מהרש"ל את התיבה "ויחורי"]

והיות ועד לזמנו של המחבר כבר נדפס ה'עין יעקב' בלפחות חמש מהדורות[73] בהן נוספו חידושי אגדות מהרש"א[74], כאשר הכותרת "מהרש"א" מופיעה לפני כל קטע מחידושיו, יש לומר שהמחבר ראה את הדברים במהדורה שכזו, אלא שעינו הטעתו, לייחס גם את דברי המחבר[75] בשם "הריטב["]א"[76] ל"אא"ז הגאון מהרש"א ז"ל".

ובכל אופן, בכל אלו המקורות הללו מדובר רק על שיחת דקלים ולא נזכרה שיחת עופות.

ג) בחיפוש אחר ידיעת שיחת עופות בדברי המהרש"א, מצאתי איזכור שכזה במסכת אחרת, והוא בחידושי אגדות לחולין דף קלט ע"ב, בביאור המילה "במילין" שהוזכרה שם בגמרא לעניין שיחת עופות:

ובערוך פירש עוד בשם ר"ח במילין בשיחתן של עופות כו'. ובגיטין פ"ד שהיה רב עיליש יודע שיחת העופות כו' ע"ש.

והוא בערוך ערך מל:

ור"ח פירש במילין בשיחתן של עופות כלומר אלו שמע רב כהנא מהן שאומרים ק[י]רי ק[י]רי בשיחתן הוא יודע שיחת העופות כאשר הוא מפורש בגיטין שהיה רב עיליש יודע שיחת העופות ובאת יונה וצפצפה לפניו עיליש ברח עיליש ברח קם וערק ואיתרחיש ניסא ואישתיזב.

וציין ב'ערוך השלם'[77] – וקדמו הגרעק"א בגליון הש"ס גיטין דף מה ע"א – לדברי הגאון בעל 'סדר הדורות'[78], שתמה על דברי הערוך כשהוא מקדים ואומר: "ראה נא אחי כי לא כן הוא", שהרי בדברי הגמ' בגיטין שם מסופר שרב עיליש נמצא בשבי עם "ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דציפורי", והוא שגילה לרב עיליש את ששמע מהציפורים שעליו לברוח, ושמע לעצה וניצל בנס. בסדה"ד מביא עוד שגם מדברי רש"י שם: "אמר ליה רב עיליש לההוא גברא מאי קאמרה . . רב עיליש ואותו האיש המבין בלשון עופות", עולה שכן נוסח הגמ' שלפניו, ומסיים בסדה"ד:

הרי רב עיליש לא ידע לשון עופות אלא ההוא גברא, ואיך כתבו הערוך והיוחסין להיפך. גם מוסף הערוך לא הרגיש לתקן זה.

– וכאמור, אף המהרש"א לא תיקן זאת![79].

 בביאור דברי רבינו חננאל שהביאם הערוך ראיתי בכמה ספרים[80] שהביאו את דברי הגר"ח שמואלביץ, שביאר – ולהלן נקודת התירוץ – שאף רב עיליש הבין את שיחת העופות אך לא היה בטוח במה ששמע, משום שחשד את עצמו שמא שומע הוא באזניו מה שלבו חפץ לשמו, ולכן ביקש לקבל הוכחה לכך מ"ההוא גברא".

וישנו גם ביאורו של רח"ד שעוועל[81] המסביר שדברי הערוך מבוססים על גירסא אחרת בגמרא.

ואמרתי להוסיף: בעוד ויש מהראשונים – כרשב"א בשו"ת ח"א סי' תתג. כפתור ופרח פמ"ד – שלא הזכירו לההוא גברא, אלא רק "במעשה דרב עיליש דשמע", דלכאורה הוא בדוגמת דברי הערוך שלפנינו, "שהיה רב עיליש יודע",

הרי שרבנו יהודה בן קלונימוס משפירא כותב[82] (ההדגשה שלי):

ור' חננאל[83] במילין בשיחתן של עופות כלומר אילו שמע רב כהנא שאומרים קירי קירי בשיחתן שהיה יודע שיחת עופות כאשר מפורש בגיטין פ' השולח במעשה דרב עיליש בההוא גברא שהיה יודע שיחתן של עופות…

ומעתה נראה לענ"ד לומר (ובבחינת "קשקוש הציפורים"…) שגם בדברי הראשונים הנ"ל, בהם לא מופיעות שתי המילים הללו ("בההוא גברא"), הרי אפשר שהמילים "במעשה דרב עיליש" משמשות רק כציון מקום לסוגיא בו מסופר על מישהו "שהיה יודע שיחתן של עופות".

היות ופירושי רבינו חננאל לגמרא זו בחולין לא נשמרו עד ימינו[84], אין לדעת האם רבנו יהודה משפירא העתיק דבריו ישר מפירושו[85], בעוד והדברים כפי שהביאם בעל הערוך הם בשינוי מעט, או שמא להיפך, הערוך הוא שהעתיק דברי רבינו חננאל כפי שהם, ורבנו יהודה הוא ששינה (ואפשר גם שראה את דברי רבינו חננאל רק בדברי הערוך, שבחיבורו הרבה רבנו יהודה להשתמש[86]).

כך או כך, אפשר שהמשפט המופיע בערוך: "שהיה רב עיליש יודע", מכוון רק על סוף המעשה, שרק לאחר דברי ההוא גברא אליו "היה רב עיליש יודע" – במשמעות: נודע לרב עיליש – מה אמרו לו העופות, ואז, היות "ובאת יונה" – שקיבל את המסר מיונה (וכשם שבנוסח הערוך לא מוזכר "ההוא גברא", גם אינו מוזכר המסופר שם בגמרא שקודם ליונה קרא לפניו עורב, שהרי החליט בדעתו שלא לסמוך עליו כיון שעורב שקרן הוא, ורק בקריאת היונה החליט בדעתו לסמוך עליה כיון שכנסת ישראל כיונה נמשלה) – לכן קם וברח וכו'. לעומת זאת, המשפט הקודם המופיע בערוך, שנכתב על רב כהנא, לא נכתב בנוסח "שהיה יודע" (כפי שהוא אצל רבנו יהודה), אלא: "רב כהנא . . הוא יודע שיחת העופות", מפני שמדברי הגמרא בחולין ברור שרב כהנא הבין שיחתן בשעת מעשה, שהרי רב כהנא אמר שראה בעצמו ("לדידי חזיין") יונים שדיברו והבין תוכן שיחתן, וכאן (שלא כמו בגיטין) לא מסופר ששמע את תוכן השיחה ממישהו אחר.

ד) לעניין שיחת עופות כותב המחבר: "ומה לנו להביא מדורות ראשוני' שהיו כמלאכי' הנני מעיד בעדות נאמנ' בפני המעיין מה ששמעתי מפי חותני…" אודות הבעש"ט שמסר לחותנו מדברי הציפורים.

כנראה שעל אף יחסו המיוחד של המחבר אל המגיד ממזריטש (כפי שהוא מעיד על עצמו בספריו, ונעתק לעיל) הרי שנעלמו ממנו הדברים המפורשים בהקדמה לספרו, 'מגיד דבריו ליעקב' – נדפס לראשונה בשנת תקמ"א (ובמשך 30 השנה הבאות, עד להדפסת ה"קורא מראש", נדפס בעוד חמש מהדורות) – בעדות רבי שלמה מלויצק[87]:

אמת כי יראתי לגשת אל הקודש פנימה להעלות על מזבח הדפוס דברי קדשו של אדומ"ו האלקי הקדוש מו' דוב בער בעה"מ זללה"ה כי הם דברים שעומדים ברומו של עולם . . ולפעמים הי' מדבר ואומר משבח הרב המובהק מוהר"י בעש"ט הנ"ל . . ופ"א [=ופעם אחת] שמעתי מפיו הקדוש ממש שהבעש"ט זלה"ה למד אתו שיחת עופות ושיחת דקלי' וכו'…

ואם כך, כנראה שגם לא הכיר את המסופר בהעתקות הספר 'שבחי הבעש"ט' אשר הסתובבו בין חסידים (הספר עצמו נדפס לראשונה בשנת תקע"ה, שנה אחר פטירתו[88]), כך[89]:

מעשה הי' שהרב המוכיח מוה'         ארי' ליב מפולנאה חשקה נפשו מאוד ללמוד חכמת שיחת בהמות ועופות ושיחת דקלים מצד שנצרך לזה לתוכחה ומאחר שהיה בכוונתו לש"ש [=לשם שמים] נגמר בדעתו ליסע להבעש"ט ולבקש ממנו שילמד אותו חכמות הנ"ל והי' בדעתו שבוודאי ימלא הבעש"ט רצונו בזה מאחר שכוונתו לש"ש . . מגודל תשוקתו ללמוד חכמות הנ' לא נפל מתשוקתו . . ויאמר לו הבעש"ט הלא ידוע לי שכל עיקר ביאתך למחני הי' רק למען תלמד חכמת שיחת עופות וכו' בא ואלמדך באר היטיב והפתיחה הי' הנה ידוע שבמרכבה העליונה הוא פני שור פני אדם פני נשר פני ארי' . . והנה מי שהו' חכם ומביא מדעתו ומסתכל בכל דבר על שרשו של מעל' במרכבה העליונה יוכל לדעת ממוצא דבר כל פרטי אופני הדיבור בבהמות חיות ועופות זהו כללו של דבר ופרטי הדברים בזה אמר לו סודות נוראות ונפלאים עד שהמוכיח ידע הדבר על בוריו והנה הבעש"ט מאחרי שגילה לו עיקר עומק סוד חכמה זו היה מבאר לו אגב גררא מאמרים בזהר ותיקונים והי' שומעם באזנו אחת ובאזנו השני' הי' שומע היאך העופות משיחים והיאך הבהמות וחיות משיחי' . . אמר לו הבעש"ט הבנת היטיב חכמה זו ואמר לו הן והעביר הבעש"ט ידיו על פניו של המוכיח ונשכח ממנו כל פרטי הסודות שבחכמה זו ולא נשאר לו לזיכרון כ"א ההקדמה ושחק הבעש"ט ואמר וכי אילו הי' נצרך לך לידע חכמה זו מה שהי' תועלת לך לעבודת הבורא מעצמי היתי מזדרז ללמדך לזאת למדתיך החכמה הזאת לרוות צמאונך ונשכחה ממך כי אין זה מעבודתך ותמים תהי' וכו' וד"ל.

לא עת האסף פה המסורות השונות על צדיקים שהכירו שיחת עופות[90], ואך בקשר לאחד מתלמידיו המפורסמים של הבעש"ט, אודותו מסופר בהקדמת אחי המחבר לספר 'וצוה הכהן', שנכללו בו:

ליקוטים מכמה גאונים ועפ"י רוב מהרב החסיד המפורסי' המנוח איש אל[ק]ים מוה' פנחס זלה"ה מקארץ אשר אחי הי' אצלו בהיותו בק"ק אוסטרהא וחביבין הי' עליו דברי הרב אשר בכל פעם חיבב דברי הרב הנ"ל.

וכמודגש בדברי המחבר עצמו בתחילת הספר (ב, ד) בקטע הנדפס באותיות מודגשות:

בשם הרב החסיד המנוח המפורסים לרבים איש אלקי מוה' פנחס זללה"ה מקארץ אשר שמעתי מפיו זכותו יגן עלינו כי בהיותי מצוי אצלו תדיר אמרתי להעלות על הכתב ויהי' נחת רוח לנשמתו הטהורה.

אעתיק כאן מסורת מאוחרת – 91 שנה אחרי ה"קורא מראש" – שנדפסה אף היא בברדיטשוב[91], ועוסקת בו, בחברו המגיד ממזריטש ובתלמידו בעל התניא (שהשנה, תשע"ג, מלאו 200 שנה להסתלקותו) עליו מסופר:

בדרך הילוכו למיזעריטש בפעם הב' הי' אצל הרה"ק ר"פ מקארעץ נ"ע. והרר"פ קבלו באהבה וחבה וכבדו מאד ובקשו שישאר אצלו להיות תלמידו והוא ילמוד אותו אותו שיחת עופות (הערה: אחד מהרבנים מנכדי רבינו סיפר שפעם-אחת נסע רבינו עם נכדו אדמו"ר בעל צמח-צדק נ"ע כשהי' נכדו הנ"ל קטן בשנים עדיין והיו עופות פורחים ומצפצפים. והוציא רבינו ראשו מהבאיידיל [=מהעגלה] זמן מה. ואח"כ אמר לנכדו הנ"ל הנה העופות צפצופם הוא דיבורם ויש להם א"ב שלם. ומי שיש לו חוש השמיעה טוב ותפיסא טובה יכול להבין מה שהם אומרים כו') שיחת דקלים מעשה-בראשית ומעשה מרכבה ולילך בהיכלות. והשיב לו רבינו, הנה מה שהאדם צריך ומחויב ללמוד ולהבין הוא ענין יחיד אחד ועד וזה לומדים במיזעריטש בטוב מאד. ובבואו אח"כ למיזעריטש אמר-לו הרב-המגיד נ"ע, הרר"פ רצה ללמדך שיחת עופות כו', ואני אלמדך ענין יחודא-עילאה ויחודא-תתאה כו'.

ואסיים רשימה זו בציטוט מדברים בשם בעל התניא, אותם כתב תלמידו הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק מהומיל, נדפסו אף הם בעיר ברדיטשוב[92]:

כמ"ש [=כמו שאמר] אדמו"ר הזקן נ"ע על ענין שיחת עופות שהיא חכ' ככל חכ' לימודיות. רק שלא יוכל ללמדה כ"א מי שיש לו רוה"ק.


[1]) רשימה זו הינה חלק קטן – ומקוצר, שכן יש להאריך בו כהנה וכהנה – מחיבור גדול בנושא שעודו עמי בכתובים ואשר תקוותי שברצות ה' אמצא זמן ואמצעים להוציאו לאור בשלמותו.

[2]) "הספר כסוכן תרבות", שם כרך 2 ע' 257-258.

[3]) כך, בכתיב מלא, גם בתחילת הדברים שם. על שער הספר, וכן ברישומים הביבליוגרפים, מופיע השם בכתיב חסר: קשוטי.

[4]) התפרסם כהקדמה לרשימת "דפוסי קארעץ" שערך, שנדפסה ב'קרית ספר שנה א חוב' ג', חשון תרפ"ה, ע' 223; ושוב ב'מחקרים ביבליוגרפיים', ירושלים תרצ"ב, ע' 17.

[5]) 'קרית ספר' שנה ב חוברת ג', כסלו תרפ"ו, ע' 229-230, בתוספת פרטים עליהם – בכותרת "הערות ובאורים לתמונות וציורים": שם חוברת ד', אדר תרפ"ו, ע' 274-5; ההערות חזרו ונדפסו ב'מחקרים ביבליוגרפיים' ע' 45-46, אך הפקסימלים עצמם לא חזרו נדפסו שם, ובהערת שוליים צויין מקומם ב'קרית ספר'.

[6]) 'קרית ספר' שנה ד חוברת א', סיון תרפ"ז, ע' 62.

[7]) אנטוורפן תרצ"ב, דף [7] ע"א. כעבור 18 שנה הדפיס פרידברג הוצאה שניה עם הוספות, 'תולדות הדפוס העברי בפולניה', תל אביב תש"י, אך לא רק שלא נוספו בה ציורים, עוד זאת שגם השישה שנדפסו בהוצאה הראשונה הושמטו. משתי ההוצאות קיימות מהדורות צילום: מהראשונה: [תל אביב? תשד"מ]. מהשניה: [תל אביב תשנ"ו].

[8]) 'עלי ספר' חוברת ה, תמוז תשל"ח, ע' 116-164. לוח הקישוטים הודבק בסוף החוברת.

[9]) ברוקלין, חלק ראשון: תש"מ. חלק שני: תשמ"א 1980: חלק שלישי: תשד"מ. שם המחבר רמוז בראשי התיבות של שם הספר, אם כי לדבריו הוא נתכוון להשאיר שם לאמו רחל לאה.

[10]) אגב, באותו מאמר אף כותב ששלום היה אז "בן שמונים ושתיים", והלה הגיע לגיל זה רק בכסלו תש"מ.

[11]) כרך נג של 'קרית ספר', תשל"ח, ע' 776-778.

[12]) אציין רק כי מפסיקים דומים בסגנון שונה נמצאים גם בדפוסי רוסיה אחרים, ולא נדרשת מלאכה רבה כדי להתקינם.

[13]) בספרו 'ספרות ההנהגות', ירושלים תש"נ, ע' 361-364.

[14]) עתה, בעת התקנת פרק זה לפרסום, ראיתי כי טופס זה נסרק וניתן לצפייה ב"מאגר הספרים הסרוקים" באתר האינטרנט של הספרייה (כאשר בקטלוג נרשם שנדפס ב-"[זיטומיר? . . תק"ע לערך]". השערה זו של מקום הדפוס היא לפי המופיע בשער ובפנים מדברי המעתיק, שהוא "מזוטאמיר", וכך נרשם מכבר ב'בית עקד ספרים': "[זיטומיר תקס"ד]", אך כבר שלל גריס – במאמרו הנ"ל – את שייכות הספר לבית-הדפוס בזיטומיר), וכן הוא נמצא במאגר "אוצר החכמה".

[15]) 'קרית ספר' שם ע' 777. ספרות ההנהגות' ע' 363.

[16]) על כך אוסיף: אחד משני הקישוטים הללו – הנמצאים ב'קדושת לוי' בעמוד האחרון – נמצא גם מעבר לשער.

[17]) בספר 'גנזי ישראל' הנדפס בירושלים והמתאר את הספרים באוסף ישראל מהלמן, ע' 186 מס' 1144.

[18]) 'עלי ספר' חוברת ט ע' 175.

[19]) וכתב, קודם לאותה קביעה, בהערה 13 של אותו מאמר על 'קשוטי כלה'.

[20]) זאת אם לסמוך על הרישום ב'אוצר הספר העברי' חלק שני, ירושלים תשנ"ד, בו נרשם הספר בע' 106 מס' 13, ללא ציון הימצאו בבית הספרים הלאומי בירושלים. לפי הקטלוג הממוחשב הרי שמאז כבר הגיע לשם עותק אחד. בספריית ליובאוויטש בנ.י. שמור טופס החסר את ארבעים הדפים הראשונים, והצילום שהתפרסם בחלק שני של 'אהל רח"ל' ע' 61 הוא מצילומים שעשה ר' חיים ליברמן מטופס ספרייה אחרת (אגב, ב'אוצר הספר העברי' שם נרשם הציון: "לא", כאשר בלוח סימני המקורות, ע' IX, צויין שזהו מאמרו של רח"ל על "הדפוס העברי באוסטרהא" – אך שם לא הוזכר ספר זה). מהדורת צילום – מוגדלת – נדפסה בברוקלין תש"ס (ונמצאת במאגר "אוצר החכמה" ובHebrewBooks), וב"פתח דבר" שלה, ע' [4], מזכירים המו"ל טופס [כנראה חסר] השמור בספריית האדמו"ר מסטרעטין, את טופס ליובאוויטש וטופס ירושלים, אשר "מבין שלשתן היה ביכולתינו להוציא לאור את הספר בשלימות כלול בהדרו".

[21]) מהאותיות המודגשות בפסוק הנדפס בשער עולה הפרט תקפ"ג. הקדמת אחי המחבר, בדף [2] ע"ב, נחתמה: "יום גימל לראש חודש תשרי שנת תקפ"ד".

[22]) הציטוט הראשון הוא מע' 256 הערה 1, והשני מע' 257.

[23]) תיבה זו נשמטה בהעתקת שישא ב'ארשת', דלהלן, ונשאר: "יוקר[!] במציאות".

[24]) ע' 80 ובהערה 1 בו.

[25]) 'קרית ספר' כרך כ"א ע' 108. תדפיס משם, בשם 'לקוטים ביבליוגרפיים' חוברת ט"ו, ע' 10-11.

[26]) ע' 142. הציטוט דלהלן הוא מהערה 3 בו.

[27]) חלק מתיאורו יועתק להלן בנספח.

[28]) כך גם במהדורה השניה של 'בית עקד ספרים', כרך ב, ת"א תשי"ב, ע' 560.

[29]) בכרך ה של 'ארשת, ספר שנה לחקר הספר העברי', ירושלים. הציטוט דלהלן הוא מע' 427. הציטוט העיקרי הוא מע' 430. צילום מרישומו של שישא נדפס במהדורת תש"ס של הספר, ע' [5].

[30]) הגם שהזכיר את רישומיו במקומות אחרים בספרו, לדוגמא בע' 89 הערה 4: "קרית ספר . . במאמרו של הר"א יערי שהשתמשתי למדי בתכנם".

[31]) בשער עצמו נדפס: הראש – ותיקונו של שישא הוא לפי שכך, הראשה, צריך להיות, כלשון הפסוק (זכריה ד, ז) וכמוזכר בהסכמות ובהקדמה לפירוש "קורא מראש".

[32]) בהעתקתו הציב שישא נקודות במקום תיבה זו, כנראה מפני אי-היותה ברורה בטופס שלפניו (אף שכבר נעתק כהוגן בהוצאה השניה של הספר, ירושלים [תשי"ג]).

[33]) גם בהמשך ההערה כתב פרידברג: "החלק הנדפס נשרף ונאבד מתוך הקהל".

[34]) ע' 139.

[35]) אחד המקורות לה צויין שם ע"י פרידברג בהערה שם: "בהסכמת בידי"ר מברדיטשוב שנדפסה בהתחלת חלק השלישי מהוצאת תקע"ח". על הסכמה זו ראה להלן בפנים.

[36]) ועם זאת, גורלו של הפירוש כולו אכן קשור בשריפה, כפי שהעיד ביבר בע' 257: "והכת"י על כל המדרש רבה היה בעירנו [אוסטרהא] ביד נכד המחבר ולדאבון לבנו נשרף כולו בעת שנשרף ביתו של נכד המחבר". איתרע מזלו של המחבר באש, ובהקדמתו ל"קורא מראש" הוא מספר על "עוד שלשה חיבורים נפלאים" שנשרפו לו בהיותו בעיר סטעפאן, ועל שריפה שניה שפגעה בו כשהתגורר בעיר יאמפלא. בפרק יב מספרו 'וצוה הכהן', דף מא טור א, הוא מספר שהראשונה הייתה בשנת תקל"ח, השניה בשנת תקנ"א, ומוסיף ומספר שם על שריפה שלישית, בהיותו כבר בשדה לבן, בשנת תקנ"ח.

[37]) בהמשך ההערה, ע' 143.

[38]) גריס השתבש כאן. כרך ה'משנה תורה' ממנו הוא מצטט נדפס בשנת תקע"ט, שנתיים לאחר מותו של ר' שמואל סגל. רק ההסכמה היא מראשית תקע"ז ("ך"ח מר חשון").

[39]) גריס לא העיר כי למילה זו אין שום משמעות. נראה כי מדובר בטעות המסדר לדפוס ("הבחור הזעצער"), במקום: בתבערת. בקטע המצוטט בפנים נפלו בהדפסה המקורית שיבושים נוספים: "…הא[י]ש הלזה … היחל[!] … הושתולו[!] המדפיסם[!] בימדינתנו[!] ועל המדונות[!]…".

[40]) 'יוו"א-בלעטער' כרך 34 (נ.י. 1950) ע' 193 הערה 30 [מאמר המוזכר אצל גריס במפתח ל'ספרות ההנהגות' ע' 416], ושוב ב'אהל רח"ל' חלק שני ע' 44; ובתרגום, ממנו נעתק פה בפנים: שם חלק שלישי ע' 52.

[41]) המדובר במהדורה שנדפסה בשנים תקס"ח-תקס"ט, ור' שמואל סגל האריך ימים עד חורף תקע"ז, כך שאין זה בדיוק זמן קצר לפני מותו…

[42]) אין רח"ל מפרש זאת מניין לו. פרידברג בע' 139 כתב: "ותבערה נוראה אכלה לא מעט מן הטפסים" – ודבריו קרובים יותר לדברי הרבנים שאצטט להלן בפנים: "ונשרפו הרבה מהן".

[43]) רח"ל נשתבש כאן, וההסכמה המדוברת נמצאת רק בחלק שלישי.

[44]) בשער ארבעת החלקים מופיעה בהבלטה הדפוסת "ברדיטשוב", אך ברישומיי על מהדורה זו ציינתי שרק החלק הראשון נדפס בעיר זו, בשנת תקע"ח, בעוד שלושת האחרים, משנת תקע"ט, נדפסו בעיר סדילקוב.

[45]) נדפסה ב'ליקוטי מוהר"ן תנינא', מאהלוב תקע"א, דף מד טור ב, ושם: "ויש מאורי אור ומאורי אש, והם זה לעומת זה, שכשיש כח למאורי אור אזי נכנעין מאורי אש, וכן להיפך ח"ו שכשנכנעין ונסתלקין מאורי אור ח"ו, אזי מתגברין מאורי אש . . בחי' הסתלקות מאורי אור כנ"ל ואזי מתגברין ח"ו מאורי אש בחי' ממרום שלח אש וכו' כנ"ל", ושם דף מה טור א: "ומזה באין שריפות בעולם ח"ו". הקטע הראשון המצוטט בפנים נדפס בחלק הראשון מספר 'חיי מוהר"נ', למברג תרל"ד 1874, ב"שיחות השייכים להתורות" אות מב, דף ז טור ד. הקטע השני נדפס בספר 'פרפראות לחכמה', לעמברג תרל"ו 1876, בספרור השני דף יב ע"א, והובא גם ב"שיחות ממעלת תורתו וספריו הק'" שבסוף 'ליקוטי מוהר"ן', מהדורת ווארשא תרפ"ד, ע' [103].

[46]) צ"ל: לוי יצחק אב"ד ק"ק. במשפט המשובש שנסדר לדפוס נשמטה גם הסיומת "זללה"ה", שהרי רבי לוי יצחק נסתלק בתשרי תק"ע, וההקדמה נחתמה בתמוז תקע"א.

[47]) מחבר הספר 'בית שמואל אחרון', שמסרו לדפוס בעיר נאווי דוואהר בשנת תקס"ו. מצבת קבורתו בעיר פוזנא נעתקה ברשימת ר' אפרים משה פיננער [נדפסה בברלין תרכ"א-תר"ל] ע' 116, ושם התאריך: "ה' י"ד כסליו תקס"ז לפ"ק" [אך בשנת תקס"ז חל י"ד כסלו ביום ג']. בשנת תקע"א נדפסה בזולקוה הסכמתו (מהתאריך ט' אלול תקס"ב) מעבר לשער הספר 'בית האוצר', כאשר בכותרת ההסכמה הוא עדיין מוזכר בברכת החיים, נרו-יאיר: "מוהר"ר שמואל נ"י אב"ד ור"מ מק"ק פוזנא".

[48]) משום מה אין ביבר מזכיר את שנת הדפוס, היא גם השנה בה חתם המחבר (בשימוש באותו פסוק ממנו עולה התאריך בשער: "אורה ושמחה") את הקדמתו. אף אין הוא מעתיק את תאריך הסכמתו של רבי ישראל ב"ר לוי יצחק, הזהה לתאריך בו נחתמה ההקדמה.

[49]) כמו גוף הספר שבהמשך, דפים א – צו, שקונטרסיו נסמנו: א – מח.

[50]) ע' 259.

[51]) עובדת היותו עשיר פורשה בשער 'וצוה הכהן', שבנו, שאף הוא היה עשיר, היה אחד מהשניים שהביאוהו לדפוס: "הגביר המפורסים לרבים כבוד שמו מוהר["]ר נפתלי הירץ נ"י בהגביר המנוח המפורסים מוה' חיים משה הכהן זללה"ה".

[52]) צ"ל: דודו זקנו.

[53]) לעיל בע' 257 העתיק ביבר מדבריו בספרו 'וצוה הכהן' [פרק תשיעי, דף לג טור ג] שהוא "צוואה לבני שיחי' [ביבר העתיק בטעות בלשון רבים: שיחיו] ולחתניי לוקחי בנותיי ונכדיי שיחי' [=קיצור זה אכן מתפענח: שיחיו. ביבר העתיק: ונכדי שיחיו]". ציטוט זה הוא מפרק תשיעי, דף לג טור ג. כעין זה נמצא גם במקומות נוספים בספרו: בפרק כ, דף נד טור ג: "ולכן אתם בניי [!] וחתניי לוקחי בנותיי ונכדיי ש"י כ"א עמ"ש". בפרק כח, דף עא טור ג: "אהובי בני וחתני לוקחי בנותי ובני ביתי הסרי' למשמעתי". שם עד טור ב, נמצא: "לכן אהובי בני שיחי' עמ"ש וחתניי לוקחי בנותיי ונכדיי וקרוביי ומיודעיי שיחי' כ"א עד מאה שנים". שם טור ג: "וכן לחתניי לוקחי בנותיי ולנכדיי".

[54]) וקודם לזה, בדברי המחבר מעבר לשער, מופיע ההסבר: "עתה שנשאר דף חלק אמרתי אקדומי ברכ' מקדמינין לרשום שמות האנשים אשר התנדבו…".

[55]) כך הודגשה המילה הראשונה לאורך כל הרשימה, גם אם אין היא מציינת את הקירבה המשפחתית. אציין לדוגמא את המופיע בעברו השני של הדף, [2] ע"ב, בטור הימני, בין שמות תושבי העיר ברדיטשוב: "נכד אחי הרבני האברך מו' אשר ענזיל הכהן בהרבני הנגיד מו' ברוך יעקב ממאהליב". מכאן לא נודע נכדו של איזה אח הוא (אשר בספרו של ביבר, ע' 114, נמנו ששה מהם בשמותם), ידיעה המפורשת בטור השמאלי, בין שמות תושבי העיר מוהליב, אלא שכאן הובלטה המילה הראשונה שאינה מציינת את הקירבה: "הרבני מו' ברוך יעקב ב"א [=בן אחי] בהמנוח [צ"ל: המנוח] מו' אשר ענזיל".

[56]) את העובדה שביבר לא ידע כי אחד משני המביאים לדפוס את 'וצוה הכהן', ששמו מפורש בשער: "הנגיד וקצין ומפורסים מוה' שמואל הלוי הרוויץ" היה חתנו של המחבר, למרות שהדבר מפורש בתוך הספר בהקדמת אחי המחבר ("גם חתנו של אחי הגאון המחבר ה"ה הנגיד המפורסי' מוהר["]ר שמואל הלוי הורויץ נ"י הוזילו זהב מכיסם בכדי לקיים מילי דאבות לקבוע את הספר הנ"ל בדפוס") – ניתן להסביר בכך שלא טרח לקרוא בעיון את ההקדמה הזו.

[57]) בעמוד הבא, 143.

[58]) מהתוספות לספר, שם תרצ"א, שדובנוב כלל לא הכיר את ה"קורא מראש" ולכן לא הזכירו, גם לא את 'וצוה הכהן' (והמצוטט ממנו בספר 'קודש הלולים', למברג תרכ"ה) ולא את המצוטט מהם ב'מזכרת לגדולי אוסטרהא', ע' 256 וע' 258.

[59]) במקור: יבא.

[60]) במקור: מזריטיש.

[61]) באותה הקדמה מזכיר המחבר את "חיבורינו הקטן הנקרא בשם וצוה הכהן", שבפרק העשירי שלו – הספר עצמו נדפס רק 12 שנה – כבר כתב בנוסח דומה אך מורחב (הציטוט הראשון הוא מדף לה טור ב, והשני מטור ג): "ושמעתי מהרב החסיד האלקי מוה' דוב בער זללה"ה מ"מ דק"ק מעזירטש גדול…", "ומפי הרב החסיד מוה' דוב בער מ"מ הנ"ל (כי בילדותי הייתי מצוי לפניו ב' או ג' שבועות בכל שנה בהיותו מקום כבודו בק"ק טולטשין ובק"ק ראווני סמוך למקו' דירתי ק"ק סטעפאן שהייתי שם כמה שנים וישבתי שם על כסא הרבנות) שמעתי ממנו ז"ל שאפילו זה ההתחשקות שיש להאד' לתורה או לעשיית מצוה זה ההתחשקות נמשך מפאת היצה"ר ואלמלא היצה"ר לא היה להאדם שום התחשקות" (ובהמשך שם: "ובדרך מליצה וצחות אמר הרב החסיד הנ"ל . . אלו דברי הרב החסיד זללה"ה ודפח"ח. ולפי דברי הרב האלקי הנ"ל יפורש שפיר…").

[62]) בהעתקת יערי: שיעמו' העגלה.

[63]) בהעתקת יערי כמה שינויים קלים: צפצוף וקשקוש.

[64]) תיבה זו נשמטה בהעתקת יערי.

[65]) לפני זה מובא בגמ' שם שהיה הקטן בתלמידי הלל הזקן, ובהמשך לזה מובא הנוסח "אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח…". ולהעיר שבנוסח זה נמצא במסכת סופרים פרק טז הלכה ו, אך שם לא הוזכרו שיחות אלו, ומסיים שם שקיבל מהלל ומשמאי, וממשיך שם, בהלכה ז: "אמרו עליו על הלל שלא עזב דברי חכמה שלא למדה אפילו כל הלשונות . . שיחת חיות ובהמות . . הכל למד, כל כך למה, משום ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".

[66]) שם. העתקתי מהמהדורה הראשונה של 'חכמת שלמה', קראקא שמ"ב, דף יא ע"ב.

[67]) בדפוסי הערוך (כדפוס ויניציאה רצ"א, דף קלח ע"א) נכתב רק: "פירש בתשובות" מבלי לפרש בשם הגאון. ב'ערוך השלם' (חלק ששי, וויען תר"נ, ע' 31 הערה 1) ציין לדבריו אלו של מהרש"ל בשם רב האי גאון, והוסיף שכן הוא בתשובות הגאונים ובשלשלת הקבלה. הנוסח הנדפס בפנים 'ערוך השלם' הוא ע"פ הנמצא בכתב-יד: "פירש רב שרירא בתשובות".

[68]) השווה ביבר בע' 258: "בכל מקום שמביא דברי הרמ"א ז"ל או דברי המהרש"א ז"ל קורא אותם בשם אא"ז ז"ל כי הוא היה מיוצאי חלציהם". אמנם כן הוא ברוב הפעמים, אך לא בכל, ראה לדוגמא ב"קורא מראש" דף צג טור ג.

[69]) כי אם כנוסח המהרש"ל: "מר אברהם גאון". אמנם בשלשת הקבלה כתב על רב האי גאון: "בערוך בערך סח אומר כי בדורו היה מר אברהם קבסי שהיה מכיר עתידות בנענוע עלי אילנות ביום שאין…", וכנראה ראה בדברי הריטב"א, דלהלן בפנים.

[70]) ראה הנסמן ב'ערוך השלם', שם ע' 31 הערה 3 [ציונו של באבער לדברי הריטב"א שב'עין יעקב' נדפס בדף הנסמן במס' 42], ולהלן בהערה מחידושי הרשב"א.

[71]) העתקתי מדפוס ראשון, שאלוניקי [רע"ו-רפ"ב], כרך ראשון דף קכו טור ג.

[72]) בהמשך הקטע, וקודם לציטוט שבפנים, נרשם: "עכ"ל הריטב"א. ובפ' יש נוחלין הובא מאמר זה ושם הוסיף הריטב"א…". ואכן, דברי הריטב"א דלהלן אינם נמצאים בחידושיו לסוכה (נדפסו לראשונה בקושטא ת"פ בספר 'שבעה שיטות להרשב"א זללה"ה', שבו בדף נט ע"א הכותרת: "חדושי סוכה להריטב"א זלה"ה". החידושים לגמ' סוכה כח נדפסו שם בדף עג), אלא בחידושיו לבבא בתרא, נדפסו לראשונה בניו יארק תשי"ד. מן העניין לציין שבליוורנו תקל"ד נדפס הספר 'אסיפת זקנים להרב . . בצלאל אשכנזי . . על מסכת בבא בתרא' [שיטה מקובצת], ובו: "שיחת דקלים. כתב רבינו האיי גאון ז"ל כי מר אברהם קאבסי היה מכיר בשיחת דקלים ומה הם אומרים כאשר מתנודדים ברוח. הרשב"א ז"ל" – וכן נמצא בחידושי הרשב"א לשם, נדפסו לראשונה בירושלים תשי"ז – וכבר העיר המו"ל דחידושי הריטב"א, הרב משה יהודה הכהן בלוי ז"ל, על השינוי, שברשב"א הכרת השיחה היא "כאשר מתנודדים ברוח", ובריטב"א "ביום שאין הרוח נושבת". לענייננו, מחבר ה"קורא מראש" הכותב בנוסח "שבימי רב האי גאון" ודאי שסמך על המובא מהריטב"א, "בדורו היה", פרט שאינו מופיע בדברי הרשב"א.

[73]) החל ממהדורת אמשטרדם תמ"ד.

[74]) החלו נדפסים עוד בחייו, בלובלין שנת שפ"ז, ונסתיימה הדפסתם בקראקא שצ"ב.

[75]) במהדורות מאוחרות, כמו אלו הנפוצות, נדפסו הדברים תחת הכותרת "הכותב".

[76]) זו הכותרת שנדפסה במהדורת אמשטרדם תמ"ד, דף לח טור ג (העניין עצמו נדפס שם בטור ד), כאשר באחד הקטעים הקודמים, באותו טור, נדפסה הכותרת "מהרש["]א".

[77]) חלק חמישי, תרמ"ט, ע' 142 הערה 16.

[78]) קארלסרוא תקכ"ט, דף קלט טור א, ערך רב עיל[י]ש.

[79]) וראה 'מוריה' גל' שמז-ח שהעיר הגרי"ח סופר על דברי המהרש"א, ולא זכר שהם דברי הערוך, כבהערה שם גל' שמט-שנ ע' קסז-ח. בש"ס מהדורת עז והדר הציבו בסיום דברי המהרש"א כאן הערה (אות כו): "ע"ע בתורת חיים ובחת"ס ובלב אריה ובתפארת יעקב בביאור רמזים אלו", אך המעיין יראה שהערה זו נדפסה בשגגה שלא במקומה, ושייכת לד"ה הקודם של המהרש"א…

[80]) לא אפרט את כולם, ואסתפק בציון ל'אוצר מפרשי התלמוד' לגיטין, ירושלים תשנ"ז, טור תתשעט (ושם בהערה 78 ציינו לשיחות מוסר תשל"א, אך כבר נאמר על ידו בשנת תש"כ, נדפס ב'מוריה' גל' קפה-ו ע' קיד-קטו).

[81]) 'הדרום' חוברת מו, ניסן תשל"ח, ע' 96.

[82]) 'יחוסי תנאים ואמוראים', נדפס תשכ"ב ב'סיני' כרך נ ע' רסח. ובספר בפני עצמו, ירושלים תשכ"ג, ע' תיח.

[83]) וציין שם המו"ל בהערה לדברי הערוך, וכנראה חסרה כאן המילה "פירש".

[84]) הנדפס ב'שיטת הקדמונים על מסכת חולין' חלק שני, ניו יורק תש"ן, ע' שעט-שפו, הוא שריד לפירושו שאינו כולל ביאור לגמ' בדף קלט.

[85]) ראה במבואו של רמ"ח קצנלנבוגן ל'יחוסי תנאים ואמוראים' תשכ"ג, ע' 19.

[86]) ראה שם ע' 20.

[87]) העתקתי מהמהדורה הראשונה, קארעץ תקמ"א, דף [2] ע"ב. האותיות המודגשות הובלטו במקור.

[88]) מצבתו נעתקה אצל ביבר ע' 260.

[89]) העתקתי מהמהדורה הראשונה, קאפוסט תקעה", דף לד ע"א.

[90]) אציין רק למאמרו של רא"א שור בקובץ 'בית אהרן וישראל' גל' קמג, סיון-תמוז תשס"ט, סוף ע' קסד ואילך (ושם בע' קסז: "לכאורה, אין אנו יודעים על צדיקים אחרים שהיו מכירים בשיחת חיות ועופות". וראה להלן).

[91]) בספר 'בית רבי' לרח"מ היילמאן, תרס"ב, חלק א' ע' 4-5. זה כנראה המקור לנדפס ב'ברכת משה' מאדמו"ר מפאשקאן, ירושלים תשמ"ו, ע' טו (ושם שענה בעל התניא לר"פ: "העיקר הוא לידע יחודא תתאה ויחודא עילאה וזה מלמדני רבי הרה"מ טוב מאד"). בגל' כט של 'מסילות', חשון תש"ס, ע' 9, הובאו דברי אדמו"ר מסדיגורה בשנת תשנ"ו, והועתק בגל' ו של 'קרית מלך', תשס"א, ע' קטו (ההדגשה שלי): "הרה"ק בעל התניא זיע"א כתב כשבא למגיד ממעזריטש זיע"א כבר ידע שיחת חיות ועופות, ושיחת דשאים, מלבד התורה הק'. דהיינו שהכיר בכל מלאכת הבריאה".

[92]) בספר 'חנה אריאל', תרע"ב, חלק שלישי ע' 19.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s